זכויות מגדבורג
פעולות נוספות
זכויות מגדבורג (בגרמנית: Magdeburger Recht) היא כינוי לזכויות ממשל עצמי שניתנו לתושבי ערים רבות ברחבי מרכז אירופה, בהתאם לדגם שהנהיג אוטו הראשון, קיסרה הראשון של האימפריה הרומית הקדושה ב-1188 במגדבורג המבוסס על החוק הפלמי. כתב זכויות זה התבסס על חוקי "המראה הסכסונית" (Sachsenspiegel), ולאחר מכן היווה בסיס לקובצי חוקים אזרחיים שהתגבשו בעקבותיו ברחבי האימפריה הרומית הקדושה וגם מחוצה לה, בבוהמיה, הונגריה, ובאיחוד הפולני - ליטאי. זכויות מגדבורג מהוות אבן דרך בהתפתחות ערים וכפרים ובתופעה העיור בכלל.
הזכויות הקנו לעיר שקיבלה אותן אוטונומיה בנושאים של זכויות נכסים, זכויות קהילתיות, פוליטיות וכלכליות. בין השאר הן הגדירו מעמד של ארגון בעלי מלאכה, סוחרים, ואיגודי אומנים, וכן את אופן הבחירה של ראשי העיר.
עיר שקיבלה את זכויות מגדבורג, קיבלה איתן את החוקים של מגדבורג כפי שנהגו בעת קבלת הזכויות. לרוב, בעת קבלת הזכויות, היו פונים פרנסי העיר שקיבלה את הזכויות אל פרנסי מגדבורג ומבקשים מהם עותק של החוקים הנוכחיים שלהם. לעיתים קרובות היו פונים השופטים של העיר מקבלת הזכויות אל שופטי מגדבורג בבקשה לפסוק בתיק מסוים.
חוקי מגדבורג היו חוקי הערים שאומצו באופן הרווח ביותר ברחבי מרכז ומזרח אירופה, אך לא היו היחידים. גם חוקי פרנקפורט, המבורג, פרייבורג וליבק אומצו כל אחת על ידי עשרות ערים אחרות[1].
זיגמונט השלישי, מלך פולין ושוודיה, קבע שהיהודים כפופים ישירות למלך ואינם כפופים לשלטונות ערים שנקבעו על פי זכויות מגדבורג[2].
היהודים נהנו מזכויות מגדבורג רק בעיר טרקאי שבליטא, וכן בקז'ימייז'. בשאר המקומות היו נהוגים חוקים אחרים ביחס אליהם, שבהם הייתה אפליה מסוימת[דרוש מקור].
