Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ורנר יגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ורנר יגר

ורנר וילהלם ייגרגרמנית: Werner Wilhelm Jaeger;‏ 30 ביולי 188819 באוקטובר 1961) היה חוקר לימודים קלאסיים גרמני-אמריקאי, מן הדמויות הבולטות בתחום הפילולוגיה והלימודים קלאסיים במאה ה־20. ייגר התמחה בחקר התרבות והספרות של יוון העתיקה, ובמיוחד בפילוסופיה היוונית ובכתביו של אריסטו, והיה ממובילי הגישה ההומניסטית להבנת החינוך והתרבות הקלאסיים.

ייגר פעל תחילה בגרמניה והיה מזוהה עם האקדמיה הגרמנית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, אך בהמשך היגר לארצות הברית על רקע עליית ההמפלגה הנאצית לשלטון. שם המשיך בקריירה האקדמית שלו והשפיע על התפתחות המחקר הקלאסי בעולם האנגלו־אמריקאי. יצירתו הידועה ביותר, פאידיאה (Paideia), עוסקת במושג החינוך ביוון העתיקה ובהתפתחות האידיאל האנושי בתרבות היוונית, ונחשבת לאחת התרומות המרכזיות להבנת מורשתה האינטלקטואלית של העת העתיקה.

חייו עריכה

ורנר וילהלם ייגר נולד בלוברך, פרובינציית הריין תחת הקיסרות הגרמנית. הוא למד בבית הספר בלוברך וכן בגימנסיה תומאום שבקמפן. ייגר השלים את לימודיו באוניברסיטת מרבורג ובאוניברסיטת ברלין. הוא קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מהאחרונה בשנת 1911 בגין עבודת דוקטורט שעסקה בספר המטפיזיקה של אריסטו. עבודת ההביליטציה שלו, אותה הגיש בשנת 1914, עסקה בנמסיוס מאמסה. בגיל 26 בלבד הוזמן ייגר לאייש את הקתדרה לפרופסורה ביוונית באוניברסיטת בזל שבשווייץ, משרה שבה החזיק בעבר פרידריך ניטשה. שנה אחת לאחר מכן הוא עבר למשרה דומה באוניברסיטת קיל, ובשנת 1921 שב לברלין כיורשו של אולריך פון וילאמוביץ-מלנדורף. ייגר נשאר בברלין עד שנת 1936.

באותה שנה הוא היגר אל ארצות הברית בשל חוסר שביעות רצונו מעליית הנאציזם. ייגר הביע את התנגדותו המרומזת בשנת 1937 באמצעות חיבורו "Humanistische Reden und Vorträge" (נאומים והרצאות הומניסטיים), ובספרו על דמוסתנס משנת 1938 אשר התבסס על הרצאות סאטר שנשא בשנת 1934. המסרים של ייגר הובנו היטב בחוגים האקדמיים בגרמניה, ואקדמאים נאצים תקפו אותו בחריפות.

בשנת 1944 הוא נבחר כחבר בהחברה הפילוסופית האמריקאית.[1]

בארצות הברית עבד ייגר כפרופסור מן המניין באוניברסיטת שיקגו בין השנים 1936 ל-1939. לאחר מכן עבר לאוניברסיטת הרווארד כדי להמשיך בעריכת כתביו של אב הכנסייה גרגוריוס מניסה, פרויקט שהחל בו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. ייגר הוסיף להתגורר בקיימברידג' (מסצ'וסטס) עד יום מותו.

חוקר הלימודים הקלאסיים האמריקאי רוברט רנהאן[2] והפילוסופים הקנדים ג'יימס דול ורוברט קראוז נמנו עם תלמידיו באוניברסיטת הרווארד.

עבודתו המדעית עריכה

פרשנות לאפלטון ולאריסטו עריכה

עמדתו של ייגר בנוגע להיסטוריה של פרשנות אפלטון ואריסטו סוכמה על ידי הרולד צ'רניס מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. באופן כללי, תולדות הפרשנות של שני הפילוסופים הללו עקבו במידה רבה אחרי קווי המתאר של אלו התומכים בעמדה כי (א) אריסטו גילה אהדה כלפי קבלת הדיאלוגים והכתבים המוקדמים של אפלטון, (ב) אריסטו גילה אהדה כלפי קבלת הדיאלוגים והכתבים המאוחרים של אפלטון, או (ג) שילובים ווריאציות שונות של שתי עמדות אלו. קריאתו של צ'רניס את ייגר קובעת כי "ורנר ייגר, שבעיניו הפילוסופיה של אפלטון הייתה ה'חומר' שמתוכו התפתחה הצורה החדשה והגבוהה יותר של מחשבת אריסטו בתהליך הדרגתי אך עקבי שאינו סוטה מדרכו, הצהיר כי 'המחלוקת הישנה', שעסקה בשאלה האם אריסטו הבין את אפלטון או לא, לוקה בחוסר הבנה מוחלט לגבי אריסטו. עם זאת, הדבר לא מנע מדיטר לייזגנג לטעון מחדש כי דפוס החשיבה של אריסטו עצמו לא עלה בקנה אחד עם הבנה נאותה של אפלטון".[3]

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ורנר יגר]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  2. ^ Robert Francis Xavier Renehan (April 25, 1935 - April 26, 2019)
  3. ^ Cherniss, Harold (1962). Aristotle's Criticism of Plato and the Academy, Russell and Russell, Inc., p. xi.