הכינוי "וסט וילג'" נוצר במסגרת מאמצי השימור המוצלחים של שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. תושבים ואנשי שימור החלו להשתמש בשם זה כדי להבדיל בין חלק זה של גריניץ' וילג' לבין החלק שממזרח לשדרה השביעית, סביב פארק וושינגטון סקוור ואוניברסיטת ניו יורק, שם הרסו יזמים גושי בניינים היסטוריים ובנו חדשים.
הוועדה לשימור ציוני הדרך של העיר ניו יורק (New York City Landmarks Preservation Commission) מגבילה הריסת מבנים ומאפשרת בנייה חדשה רק תוך שימור חזיתות הבניינים הישנים.[2]
אגודת גריניץ' וילג' לשימור היסטורי (Greenwich Village Society for Historic Preservation - GVSHP), ארגון ללא מטרות רווח המוקדש לאופי האדריכלי והתרבותי ולמורשת של השכונה, הצליח לשמר ציוני דרך כמו:[3]
הרובע ההיסטורי של שוק גנסבורט (Gansevoort Market Historic District): 112 בניינים המשתרעים על פני 11 רחובות משמרים את "רובע הבשר" הייחודי של העיר, עם רחובות המרוצפים באבן, מחסנים ובתי מגורים.[4][5]
הרובע ההיסטורי של רחוב וויהוקן (Weehawken Street), שהוכרז בשנת 2006, הוא רובע בן 14 בניינים, בן שלושה בלוקים, ליד נהר ההדסון, שבמרכזו רחוב וויהוקן וכולל מלון מלחים, אורוות לשעבר ובית עץ.[6]
הרחבה ראשונה של הרובע ההיסטורי של גריניץ' וילג', עם 46 בניינים על פני שלושה בלוקים המשמרים מחסנים, בית ספר ציבורי לשעבר, תחנת משטרה ובתים טוריים מתחילת המאה ה-19.[6]
קומפלקס מעבדות הטלפון לשעבר של אלכסנדר בל (1861–1963).[7]
מבחינה היסטורית, הווסט וילג' היה ידוע כנקודת ציון חשובה על מפת התרבות הבוהמית האמריקאית בתחילת ובאמצע המאה העשרים. השכונה נודעה בתושביה הצבעוניים והאמנותיים ובתרבות האלטרנטיבית שהם הפיצו. בין היתר הודות לגישות הפרוגרסיביות של רבים מתושביה, הוילג' היה מוקד לתנועות ורעיונות חדשים: פוליטיים, אמנותיים ותרבותיים. מסורת זו של מובלעת של תרבות אוונגרדית ואלטרנטיבית התבססה במהלך המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, כאשר בתי דפוס קטנים, גלריות אמנות ותיאטרון ניסיוני שגשגו. אזור וסט וילג', המכונה "בוהמיה הקטנה" החל משנת 1916,[8] הפך מרכז לאורח החיים בוהמייני בווסט סייד, עם לופטים (lofts) של אמנים כמו קהילת האמנים של וסטבת' (Westbeth Artists Community) ופלאצו צ'ופי (Palazzo Chupi) של ג'וליאן שנאבל.
בשנת 1924 הוקם תיאטרון צ'רי ליין (Cherry Lane Theatre) ברחוב קומרס (Commerce) 38. זהו תיאטרון האוף ברודוויי הוותיק ביותר בניו יורק הפועל ברציפות. המבנה נבנה כממגורה חקלאית בשנת 1817, ושימש גם כמחסן טבק ומפעל לקופסאות עד שעדנה סנט וינסנט מיליי וחברים הסבו את המבנה לתיאטרון.
הגבולות המסורתיים של ווסט וילג' הם נהר ההדסון במערב, רחוב 14 בצפון, שדרת גריניץ' במזרח ורחוב כריסטופר בדרום.[11][12] הגדרות פופולריות אחרות הרחיבו את הגבול הדרומי עד דרומה עד רחוב יוסטון, וחלקן משתמשות בשדרה השביעית או שדרת האמריקות כגבול המזרחי.[13][14][15] הכפר המערבי הרחוק משתרע מנהר ההדסון עד רחוב הדסון, בין רחוב גנסבורט לרחוב לירוי.[16][17][א] קהילות שכנות כוללות את צ'לסי בצפון, סאות' וילג' וכיכר הדסון בדרום, ושכונת כיכר וושינגטון בגריניץ' וילג' במזרח.[13][18]
השכונה מאופיינת ברחובות "מחוץ לרשת", הממוקמים בזווית לרחובות האחרים במנהטן. כבישים אלה תוכננו בתוכנית רשת מהמאה ה-18, מקבילה או ניצבת בקירוב לנהר ההדסון, הרבה לפני תוכנית הנציבים משנת 1811 שיצרה את תוכנית רשת הרחובות הראשית עבור חלקים מאוחרים יותר של העיר. אפילו רחובות שקיבלו מספרים במאה ה-19 כדי להפוך אותם לחלק נומינלי מהרשת יכולים להיות ייחודיים, במקרה הטוב. רחוב מערב 4, לשעבר רחוב אסילום, חוצה את רחובות מערב 10, 11 ו-12, ומסתיים בצומת עם רחוב מערב 13. פונה צפונה ברחוב גריניץ', רחוב מערב 12 מופרד על ידי שלושה רחובות מרחוב ליטל ווסט 12, אשר בתורו נמצא רחוב אחד דרומית לרחוב מערב 13. יתר על כן, חלק מרחובות המגורים הקטנים יותר, המרוחקים מזרח-מערב, מרוצפים באבני מרצפת (לעיתים קרובות מבולבלים עם אבני ריצוף), במיוחד בכפר הרחוק וברובע הבשר.
סניף ג'פרסון מרקט (Jefferson Market Library) של ספריית העיר ניו יורק נמצא בשדרה השישית 425, פינת רחוב 10 מערב. הוא נבנה כבית משפט בין השנים 1874 ל-1877 וב-1958 הפך לספרייה לאחר מחאה ציבורית נגד הריסתו.
פארק נהר ההדסון, המשתרע מרחוב 59 ועד לבאטרי, כולל רוב הרציפים הנלווים, הופך לפארק משותף לעיר/מדינה עם שימושים לא מסורתיים.
כנסיית סנט לוק אין דה פילדס (St. Luke in the Fields Church) היא כנסייהאפיסקופלית שנוסדה בשנת 1820 על אדמה חקלאית שנתרמה על ידי כנסיית טריניטי.[23]
פונדק סטונוול הוא פאב לבילוי ופנאי. הוא מפורסם בעיקר כאתר מהומות סטונוול בשנת 1969, הנחשבות באופן נרחב לאירוע החשוב ביותר שהוביל לתנועת שחרור הגייז ולמאבק המודרני לזכויות להט"בים בארצות הברית.[24] האזור שמסביב מוגדר כאנדרטה הלאומית סטונוול (Stonewall National Monument).
קובץ:Western Electric complex NYC 1936.jpgמעבדות בל (לשעבר) קהילת האמנים ווסטבת' (Westbeth Artists Community) היא קומפלקס דיור ומסחר ללא מטרות רווח המוקדש לספק מרחבי מגורים ועבודה במחירים נוחים לאמנים ולארגוני אמנות.[25]
מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית ממוקם בווסט וילג'. המוזיאון נוסד בשנת 1931 על ידי גרטרוד ונדרבילט ויטני, אשת חברה אמריקאית עשירה ובולטת ופטרונית אמנות. האוסף הקבוע שלו כולל יותר מ-21,000 יצירות. בין השנים 1966 ל-2014, המוזיאון שכן באפר איסט סייד; הוא נסגר באוקטובר 2014 ועבר לבניין חדש ברובע מיטפקינג/ווסט וילג', שנפתח במאי 2015.[26]
^קיימת עמימות מסוימת בגבולות הכפר הפר ווסט, עקב שינויים באופיו של רחוב אחר רחוב – חלקם אינם כוללים את שלושת הרחובות מצפון לדרום מרחוב מורטון (צפון) עד רחוב יוסטון (דרום), וחלקם כוללים את שני הרחובות מרחוב הדסון (מערב) עד רחוב בליקר (מזרח) בין רחוב בנק (מנהטן), רחוב בנק (צפון) ורחוב כריסטופר (דרום)
.jpg){kind=link}
