וולקן כובל את פרומתאוס

וולקן כובל את פרומתאוס

נתונים על היצירה
מיקום	{{#property:P276}}

וולקן כובל את פרומתאוס הוא ציור שמן על בד במידות 202 × 145 ס"מ מאת הצייר הצרפתי ז'אן-שארל פרונטייה(1701–1763). היצירה הוגשה כ"יצירת קבלה" לאקדמיה המלכותית לציור בשנת 1744 (קטלוג מס' 123), ומאז 1872 היא שמורה בפריז, בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות.

היסטוריה

בספר L’Académie : Brève histoire administrative de l’École (עמ' 74) נכתב:

"פרונטייה משתמש באקדמיה – כלומר בייצוג של מודל גברי חי – כדי להמחיש את המיתוס העוצמתי של פרומתאוס, שאצל הסיודוס ואייסכילוס משמש כדוברה של האנושות כנגד האלים הכל־יכולים (קטלוג מס' 123). בהמשך נזנחים אלי המיתולוגיה לטובת התייחסויות מדויקות להומרוס ולסופרים הגדולים האחרים של העת העתיקה; מחשבתם והשראתם מתפרשות מתוך נקודות מבט מחודשות ולעיתים אף מועשרות."

תיאור היצירה ופרשנות

הציור מתאר סצנה מיתולוגית מפורסמת: עינויו של פרומתאוס. פרומתאוס, הטיטאן מן מיתולוגיה יוונית, לימד את בני האדם את סוד האש, מקור הכוח שאפשר לאלים לשמור על עליונותם. בשל כך נכבל אל סלע בפסגת הרי הקווקז. נשר שנשלח בידי זאוס בא לטרוף את כבדו, אשר שב ומתחדש מדי יום. זהו עונש נצחי.

הנפח האלוהי הפייסטוס (וולקן), המתואר בגבו אל הצופה, מושך בכל כוחו בשרשראותיו של פרומתאוס. פרומתאוס מביט אל זאוס, האחראי לסבלו. זאוס, השרוע על ענן, מצביע בפני הנשר שלו על כבדו של המעונה, והעוף הדורס עומד להסתער על טרפו.

ז'אן־שארל פרונטייה מציע כאן ייצוג ייחודי של המיתוס. פרומתאוס איננו עוד הדמות בעלת הגוון המשיחי המועט שיוחס לה לעיתים בקריאותיהם של אייסכילוס, שלי או ז'יד. שריריו המתוחים של הפייסטוס, הנאחז בסלעי הקווקז, מזכירים את אינספור התליינים בציור הקתולי; סבלו של הגיבור הכבול נושא אופי נוצרי יותר מאשר עתיק־יווני.

זאוס מייצג את העולם העליון – ישות אלוהית ונשגבת שאינה ניתנת למגע – בעוד פרומתאוס, בעולם הארצי, מקריב את עצמו כמעין קדוש מעונה למען ישועת בני האדם. בדומה לישו, הוא נושא את "צלבו": את שרשראותיו, את כלי הייסורים – פטיש ומלקחיים. כשסימני העינוי ניכרים בו, כבדו קרוע ופרקי ידיו נחנקים בידי המתכת, אין לפרומתאוס אלא להשלים עם גורלו.

פרומתאוס, בן האלמוות, בבחירתו לצדד בבני האדם ובקבלתו את מעמדו כקורבן, מביא במרידתו לקץ שלטונם של האלים.

ביביליוגרפיה

• L’Académie : Brève histoire administrative de l’Ecole, p. 74