ואניטאס - טבע דומם עם דיוקן של צייר צעיר
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
ואניטאס - טבע דומם עם דיוקן של צייר צעיר הוא ציור שמן משנת 1651 מאת הצייר ההולנדי דייוויד ביילי (אנ'). היצירה שייכת לז’אנר הואניטאס – טבע דומם סמלי שמטרתו להמחיש את ארעיות החיים וחוסר התוחלת שבעושר חומרי. הציור שמור כיום במוזיאון דה לאקן־האל בליידן, באולם רמברנדט.
הרקע האמנותי והאישי עריכה
דייוויד ביילי נולד בליידן בסביבות 1584 למשפחת מהגרים פלמית פרוטסטנטית. אביו, פיטר ביילי, היה חרט ואמן קליגרפיה, שעבד באוניברסיטת ליידן ובעירייה. ביילי למד תחילה אצל יאקוב (ז'אק) דה חיין השני, ובהמשך שימש כשוליה באמסטרדם. בשנת 1608 יצא למסע ארוך דרך המבורג, ונציה ורומא, וביקר גם בחצרות גרמניות שונות. ב-1613 חזר לליידן, שם חי ויצר עד מותו בשנת 1657. במהלך הקריירה התמקד בציור דיוקנאות וביצירות ואניטאס, ואף היה מורה לנפחיו הידועים הרמן ופיטר ואן סטנוויק.[1]
תיאור היצירה עריכה
בצד השמאלי של הציור מופיע דיוקן של צייר צעיר – המזוהה בדרך כלל עם ביילי עצמו בצעירותו – האוחז במקל תמיכה (mahlstick) בידו הימנית ובמסגרת אובלית בידו השמאלית. במסגרת זו מופיע דיוקן עצמי מאוחר יותר של האמן משנת 1651, המוצג לצד דיוקן אובלי של אישה צעירה, היא אשתו אגנטה ואן סוואננבורח. מאחורי כוס זכוכית גבוהה מופיעה דמותה שוב, כרוח רפאים או כמוזת הציור.[2]
סמלים ומוטיבים עריכה
הציור עמוס בפריטים סמליים המבטאים את רעיון הוואניטאס – ארעיות החיים וחוסר התוחלת שבעושר ובהנאות העולם. הנר הכבוי מסמל את דעיכת החיים וסיומם, בועות הסבון מבטאות שבריריות וחולף, בהשראת האמרה הלטינית "Homo bulla est" ("האדם הוא בועה"), הכוס ההפוכה מצביעה על ריקנות ואובדן ההנאה, והפרחים הנובלים ממחישים את היופי הזמני שמתחלף בקמילה. שעון החול מייצג את הזמן המוגבל של האדם, בעוד הגולגולת היא סמל ישיר למוות הבלתי נמנע. מטבעות הזהב והפנינים מזכירים כי עושר ויוקרה מאבדים מערכם ברגע המוות, וכי אין בהם תועלת בסוף הדרך. לצד אלה נכללים גם סמלים נוספים – ההדפס של "נגן הלאוטה" והחליל שעל השולחן מייצגים את חוש השמיעה, הפומנדר והוורדים את חוש הריח, הכוס את חוש הטעם, יד הצייר הנוגעת בדיוקן את חוש המגע, והצגת האובייקטים כולם את חוש הראייה. דמות סטפנוס הקדוש עשויה לרמוז למגפת הדבר ולקדושים המגינים, ואילו הפסלונים והדיוקנאות הקטנים מתייחסים לוויכוח הפאראגונה – השוואת יתרונות הציור לעומת הפיסול. על המכתב המשתלשל מקצה השולחן מופיעה הכתובת הלטינית "Vanitas vanitatum et omnia vanitas" ("הבל הבלים, הכול הבל"), ציטוט מספר קהלת המהווה את המסר המרכזי של היצירה – כל הישגי האדם והנאותיו אינם בני קיימא מול המוות.[1][2]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 David Bailly: time, death and vanity – Church Monuments Society, churchmonumentssociety.org
- ^ 1 2 David Bailly, Vanitas Still Life, 1651, IZI Travel (ב־English)