כבר בראשית שנות השישים נקלט בחברה המהנדס הגרמניקורט טאנק, ששימש בשנות מלחמת העולם השנייה כמנהל הטכני של מפעל פוקה-וולף שסיפק מטוסי קרב לורמאכט. ב-7 ביוני1961 נערכה טיסת הבכורה של מטוס הקרב הראשון שיוצר בדרום-מזרח אסיה, ה-HAL HF-24 Marut (בסנסקריט "רוח סערה"), לפי תכנונו של טאנק.
ב-1 באוקטובר1964 אוגדה החברה ונקראה בשמה הנוכחי, לאחר איחוד חברות ומפעלים קטנים יותר שהיו קיימים לפני כן.
בנוסף לייצור ה"מארוט", התמקדה החברה בשיתופי-פעולה והרכבת מטוסים לפי רישיון. יחד עם סוחוי הרוסית ייצרה החברה מטוס מקביל לסוחוי Su-27 (בשם Su-30MKI), סוחוי Su-30 ומיג-21 (עם מיקויאן-מיג). כן ייצרה מטוסי תובלה קלים, מטוסי אימון, מנועים וציוד ניווט ותקשורת.
החברה גדלה ומייצרת מגוון רחב של מטוסים וציוד אווירי. בין הבולטים שבמוצריה, המסוק HAL Dhruv, שסופק החל מ-2002 לנפאל וישראל (להטסת אח"מים)[1] ומספר מסוקים בפיתוח, כולל מסוק ללא טייס בשיתוף עם התעשייה האווירית לישראל[2]. מטוס חמקן המצוי בפיתוח תחת הכינוי AMCA, מטוס נוסעים (NAL Saras, מיוצר החל מ-2004), מטוסי תובלה צבאיים (להחלפת מטוסי האנטונוב המיושנים) ועוד. כן מקיימת החברה שיתופי פעולה עם חברות התעשייה האווירית הגדולות בעולם לפי חוזי רישוי וזיכיונות ייצור, בהן סוחוי, אירבוס, בואינג, לוקהיד מרטין, BAE Systems, מנועי רולס-רויס.
שיתוף פעולה בתחומי התכנון מקיימת החברה עם הסוכנות ההודית לפיתוח כלי טיס (Aeronautical Development Agency) ומעבדות התעופה והחלל הלאומיות (National Aerospace Laboratories).
המטוס נבנה במפעל בבנגלור ויוצרו ממנו 147 מטוסים, חלקם מטוסי אימון, עבור חיל האוויר ההודי. בהמשך יוצר המטוס גם בארגנטינה. למרות שתוכנן להיות על-קולי, המטוס הגיע בקושי למאך 1. ייצור המטוס, ששימש את חיל האוויר ההודי במהלך שנות השבעים, הופסק ב-1985 ואחרון המטוסים מסוג זה סיים את שירותו בחיל ב-1990.
כבר באמצע שנות השמונים העלה חיל האוויר ההודי צורך להחליף את צי מטוסי המיג 21 המיושנים שלו. ב-1987 נבחרה חברת דאסו הצרפתית לסייע לתעשייה ההודית בניהול פרויקט ייצור מטוס קרב קל, טקטי, רב-שימושי וחד-מנועי בעל כנף דלתא, שנקרא בתחילה (LCA (Ligh Comabt Aircraft ובהינדית קיבל את הכינוי Tejas. יחד עם דאסו נשכרו עבור אספקת מערכות האוויוניקה חברת אלביט ורפאל הישראליות. אולם, עקב האמברגו שהוטל על התעשייה הצבאית ההודית עקב הניסויים הגרעיניים בפוחראן במאי 1998, יוצרו רוב מערכות המטוס בתעשייה ההודית.
טיסת הבכורה של המטוס נערכה ב-4 בינואר2001 והוא סופק לחיל האוויר ההודי ולצי ההודי לניסויים. במטוס התגלו תקלות רבות ונכון ל-2013 הוא עדיין איננו מבצעי.
בדצמבר 2017 פורסם כי הצבא ההודי החליט לרכוש 83 מטוסי קרב מסוג Tejas MK1A מ-HAL[5] כדי להקים שתי טייסות חדשות. זאת בנוסף לטייסת עם 40 מטוסים מדגם ישן יותר, Tejas MK1.
הדרוב הוא מסוק שירות שתוכנן ופותח על ידי תעשייה האווירית ההודית. הפיתוח של דרוב הוכרז בנובמבר 1984. המסוק טס לראשונה ב-1992; עם זאת, פיתוחו התארך עקב מספר גורמים, כולל דרישת הצבא ההודי לשינויי עיצוב, הגבלות תקציב וסנקציות שהוטלו על הודו בעקבות הניסויים הגרעיניים של Pokhran-II ב-1998. השם בא ממילה שמקורה בסנסקריט dhruv שפירושה בלתי ניתן לערעור או מוצק.
דרוב נכנס לשירות בשנת 2002. הוא נועד לעמוד בדרישות של מפעילים צבאיים ואזרחיים כאחד, כאשר גרסאות צבאיות של המסוק פותחו עבור הכוחות המזוינים ההודיים.
.svg){kind=link}
