Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

התור באיבן שדאד 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
התור באיבן שדאד 2
תמונה מכרזת הסרט
תמונה מכרזת הסרט
תמונה מכרזת הסרט
בימוי אמיר הר-גיל
הופק בידי אודי קלינסקי
תסריט אמיר הר-גיל
עריכה מיכל רנון
מוזיקה וואל נעום
צילום עפר ינוב
יוסי לאון
תקציב {{#property:P2769}}
הכנסות באתר מוג'ו קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}}
דף הסרט ב־IMDb

התור באיבן שדאד 2 הוא סרט תיעודי של הבמאי אמיר הר-גיל, שיצא בשנת 2000. הסרט מתאר את התור במשרד הפנים במזרח ירושלים, בו עומדים תושבים פלסטינים אשר נתקלים בקשיים מצד המדינה בקבלת הזכויות המגיעות להם והכרה בהיותם תושבי מדינת ישראל. הסרט הופק במסגרת סדרה בנושא זכויות האדם בישראל.

עלילה עריכה

מדי לילה מתקבצים עשרות מתושבי מזרח ירושלים, מצוידים במזון ושתייה, כדי לתפוס מקום טוב בתור למשרד הפנים. אלו לצד אלו נדחסים נשים עם תינוקות, גברים מבוגרים ובחורים צעירים, ממתינים בתנאים בלתי אנושיים לפתיחת המשרד בבוקר. באמצעות המציאות הקשה שנחשפת עולה תמונה קפקאית מחרידה אשר משקפת את מגוון הבעיות והטענות שיש לתושבים הפלסטינים כלפי השלטון הישראלי.

עיסאם קוטוב היה תושב ירושלים עד שחלה באי ספיקת כליות. עד אז שילם מס כחוק לעירייה, לקופת חולים ולביטוח הלאומי, הכל לכאורה היה בסדר. אך מרגע שחלה ונזקק לתרופות יקרות ולטיפולי דיאליזה, החליטו לפתע הפקידים במשרד הפנים ובביטוח הלאומי שקוטוב לא זכאי כלל לתושבות ישראלית, מבחינתם הוא כבר לא קיים ועליו להסתדר בכוחות עצמו, אף על פי שמאז 1967 הוא שילם מיסים כנדרש.

רנא שלעבי, היא ילדה מחוננת שנולדה במזרח ירושלים לאם ירושלמית. מצבה הכלכלי הקשה הפגיש אותה עם ג'יזלה, תיירת יהודייה מאיטליה שהחליטה לעזור לה. היא מבקשת לצאת אתה לאיטליה כדי להפגיש אותה עם איטלקים עשירים שיתמכו בה כלכלית אולם כאשר הן ניגשות יחד למשרד הפנים מסתבר שרנא כלל אינה רשומה במרשם האוכלוסין ולכן אין באפשרותה לצאת מן הארץ.

הסרט משלב צילומים במצלמה נסתרת במשרד הפנים, ועוקב אחרי מסלול הייסורים של עיסאם, רנא ותושבים פלסטינים אחרים אשר עומדים בתור למשרד הפנים ומבקשים להשיג הכרה בתושבותם כדי שיוכלו לקבל את הזכויות המגיעות להם.

התמונה המתגלה מציגה את פרצופה האחר של ירושלים, עיר הקודש, במדינת ישראל של שנת 2000. בעקבות הסרט התקיים דיון בכנסת כמו כן הסרט הוקרן כעדות למצבם העגום של ערביי מזרח ירושלים.

תגובות לסרט עריכה

הסרט זכה בפרס: "הסרט הטוב ביותר" בפסטיבל לסרטים דוקומנטריים, פסטיבל דוקונגה ה-4, והוקרן בסינמטקים של תל אביב, חיפה וירושלים.

הסרט נבחר לשמש כמוצג משפטי בתביעה שהגישה האגודה לזכויות האזרח לבית המשפט העליון נגד משרד הפנים.[דרוש מקור]

מאיר מרגלית, חבר מועצת עיריית ירושלים (מרצ), ארגן הקרנה שלו לפני חברי המועצה ושר הפנים, אך ההקרנה בוטלה על ידי ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט. דינה זילבר ממחלקת בג"ץ של פרקליטות המדינה הזמינה את הסרט להקרנה לפני עמיתיה.

קישורים חיצוניים עריכה