הרעיון המסוכן של דרווין

הרעיון המסוכן של דרווין

עטיפת הספר
עטיפת הספר
קישורים חיצוניים
מסת"ב	{{#property:P212}}
הספרייה הלאומית	{{#property:P3959}}

הרעיון המסוכן של דרווין: האבולוציה ומשמעויות החיים הוא ספר עיון משנת 1995 מאת הפילוסוף דניאל דנט. הספר בוחן את ההשלכות של התיאוריה הדרוויניסטית, של אבולוציה המונחית באמצעות ברירה טבעית, על תחומים שונים כמו ביולוגיה, שפה, אינטליגנציה, משמעות, ומוסר. הרעיון ה"מסוכן" והמהפכני הוא הפרכת הרעיון לפיו סדר ומורכבות מחייבים מתכנן תבוני.

דנט כותב "כמעט אף אחד אינו אדיש לדרווין — וגם לא צריך להיות. התיאוריה הדרוויניסטית היא תיאוריה מדעית, ואף אחת הגדולות שבהן, אך אין זה כל מה שהיא. הבריאתנים המתנגדים לה בלהט צודקים בדבר אחד: הרעיון המסוכן של דרווין חודר עמוק הרבה יותר אל תוך מרקם אמונותינו היסודיות מכפי שרבים מבינים."

הספר היה מועמד סופי לפרס הספר הלאומי האמריקאי לספרות עיון לשנת 1995 ולפרס פוליצר לספרות עיון כללי לשנת 1996.

תקציר הספר

חלק א': להתחיל מהאמצע

שם החלק הראשון, "להתחיל מהאמצע", נלקח מציטוט של הפילוסוף וילארד ואן אורמאן קוויין: "כיצד שלא ננתח את תהליך בניית התיאוריה, כולנו מוכרחים להתחיל מהאמצע. ראשית ההיכרות שלנו עם העולם נעשית עם עצמים בגודל בינוני, במרחק בינוני, ובאמצע ההתפתחות התרבותית של המין האנושי."

הפרק הראשון, "תגיד לי למה", נקרא על שם שיר ישן המתאר תשובות תמימות לשאלות על העולם – "כי אלוהים עשה כך". פרק זה מציג עד כמה גישתו של צ'ארלס דרווין הביאה לחידוש בחשיבה האנושית. לפני דרווין, וגם כיום אצל רבים, האל נתפס כסיבת-העל של כל עיצוב ותשובה לשאלות ה"למה". ג'ון לוק גרס כי התודעה קודמת לחומר, ודייוויד יום ביקר את עמדתו אך לא הציע אלטרנטיבה משכנעת.

דרווין, לעומת זאת, סיפק אלטרנטיבה כזו: האבולוציה באמצעות הברירה הטבעית. לפי דנט, הברירה הטבעית היא תהליך חסר-תודעה, מכני ואלגוריתמי – "הרעיון המסוכן של דרווין". הוא מציג שני מושגים מנוגדים: "ווים מהשמיים" (Skyhooks) – פתרונות קסומים כביכול שאינם קיימים במציאות, לעומת "מנופים" (Cranes) – הסברים מדורגים, טבעיים וריאליים. מתנגדי הדרוויניזם, הוא טוען, מבקשים "ווים מהשמיים".

פרק 4 של הספר, דן בעץ החיים, בדרכים להמחישו ובאירועים מרכזיים בהיסטוריה של החיים. הוא מתאר את "ספריית מנדל" – מרחב כל הגנומים האפשריים מבחינה לוגית.

בפרק הסיום של חלק זה, בפרק 5, דנט טוען כי גם תרבות ויצירה אנושית הן ענפים של "מרחב עיצוב" אחד. כמו באבולוציה ביולוגית, אפשר לזהות מוצא משותף דרך מאפייני עיצוב משותפים. אך יש גם "מהלכים כפויים" או "טריקים טובים" – פתרונות יעילים שהטבע או האדם יגלו שוב ושוב באופן בלתי תלוי (אבולוציה מתכנסת).

חלק ב': חשיבה דרווינית בביולוגיה

החלק השני של הספר מציג כיצד החשיבה האבולוציונית שינתה את החשיבה בתחום הביולוגיה והתמזגה בהדרגה בתאוריות אחרות אף כי בתחילה נראה כי תאוריות אלה סותרות את האבולוציה. החלק השני פותח בטענה שהחיים נוצרו ללא "וו-שמימי ", והעולם המסודר שאנו רואים הוא תוצאה של ערבוב אקראי ועיוור שיצר סדר דרך ברירה הטבעית.

בפרק השמיני, "הביולוגיה היא הנדסה", דנט טוען כי ביולוגיה עוסקת בעיצוב, תפקוד ובנייה – אך בניגוד להנדסה, היא תוצאה של ניסוי וטעייה ולא של תכנון.

בפרקים הבאים הוא מגן על האדפטציוניזם – התפיסה שרוב התכונות נובעות מהסתגלות – וטוען כי ביקורתם של סטיבן ג'יי גולד ולונטין נגדו היא אשליה.

בפרק "ברוך הבא לברונטוזאורוס" הוא תוקף בחריפות את סטיבן ג'יי גולד, שלדעתו עיוות את תורת האבולוציה בכתיבתו הפופולרית, ויצר "מהפכות מדומות" נגד הדרוויניזם הקלאסי. הפרק האחרון בחלק זה דוחה רעיונות כמו מוטציה מכוונת, הורשה של תכונות נרכשות ו"נקודת האומגה" של טייאר דה שרדאן, ומבהיר כי מחלוקות אחרות (כמו יחידת הברירה או פנספרמיה) אינן מערערות את עקרונות הדרוויניזם.

חלק ג': תודעה, משמעות, מתמטיקה ומוסר

החלק השלישי נפתח בציטוט מפרידריך ניטשה ועוסק באבולוציה של התרבות, התודעה והערכים.

בפרק 12, "המנופים של התרבות", דנט מציג את רעיון המם – יחידת העברה תרבותית – ומראה כיצד בני אדם יכולים בעזרתו "לחרוג" מהגנים האנוכיים.

בפרק 13, "לאבד את דעתנו לטובת דרווין", הוא דן באבולוציה של מוח, תודעה ושפה, ומבקר את נועם חומסקי על התנגדותו להבנת השפה כתוצר אבולוציוני ולמודלים של בינה מלאכותית.

בהמשך הוא טוען כי גם המשמעות נוצרת מתהליכים עיוורים ואלגוריתמיים. בפרק 15 על תורת גדל, הוא דוחה את הטענה שהיא שוללת בינה מלאכותית, ומבקר את רוג'ר פנרוז.

בפרק 16 מכן דנט עובר לדיון על אבולוציה של המוסר, החל מתומאס הובס (אותו הוא מכנה "הסוציוביולוג הראשון") וניטשה. לדבריו, רק ניתוח אבולוציוני של האתיקה הוא הגיוני, אך יש להיזהר מ"צמצום אתי חמדני" מדי.

בפרק 17, "עיצוב מחדש של המוסר" הוא שואל אם ניתן ל"טבע את האתיקה" – להפוך אותה למדעית. הוא סקפטי לגבי מציאת אלגוריתם מוסרי, אך אופטימי לגבי יכולתנו לעצב מחדש את המוסר.

בסיום, בפרק 18 "עתידו של רעיון", הוא משבח את המגוון הביולוגי והתרבותי, ומסיים בדימוי של "היפה והחיה": רעיונו של דרווין אולי נראה מסוכן – אך הוא, בעצם, יפהפה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|הרעיון המסוכן של דרווין]] בוויקישיתוף

• Daniel Dennet: Darwin's Dangerous Idea סרטון יוטיוב