Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

הקונגרס הציוני העולמי העשרים ושלושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקונגרס הציוני העולמי העשרים ושלוש
[[File:{{#property:P18}}|220px]]
עיר ירושלים
מדינה ישראל
תאריכים 14 באוגוסט 195130 באוגוסט 1951 (17 ימים)
תוצאה "תוכנית ירושלים"
יושב ראש דוד בן-גוריון
משתתפים
נחום גולדמן
קובץ:World Zionist Congress 'Shekel' - front.jpg
שטר שקילת שקל לקונגרס הציוני הכ"ג בגב השטר נכתב: על ידי שקל של ההסתדרות הציונית נמנה כל יהודי המכיר בהצהרות בזל: "הציונות שואפת לרכוש מקלט בטוח על ידי משפט גלוי לעם ישראל שנה בארץ" ושוקל בכל את השקל. (הקונגרס הראשון, 1897) זכות הבחירה לקונגרס ניתנת לכל שוקל שמלאו. לו 18 שנה ושקל בכל אחת מהשנים של תקופת הקונגרס הנידונה. חובת המשמעת להסתדרות הציונית בכל השאלות הציוניות קודמת לחובת-המשמעת לכל הסתדרות אחרת (הקונגרס הי"ח, 1933)

הקונגרס הציוני העולמי העשרים ושלושה הוא הקונגרס הראשון מאז הקמת מדינת ישראל והראשון שהתקיים בירושלים, ב-14 - 30 באוגוסט 1951.

עד 1956 לא נבחר נשיא חדש לקונגרס ודוד בן-גוריון שימש כיו"ר ההסתדרות הציונית בפועל.

הקונגרס דן במעמדה של ההסתדרות הציונית העולמית ועל היחסים ההדדיים בינה ובין מדינת ישראל, על חובת עליית יהודים ועוד.

מאחר ש"תוכנית בזל" כבר לא תאמה למצב החדש, נתקבלה "תוכנית ירושלים" שסעיפה הראשי היה: ביצור מדינת ישראל, קיבוץ גלויות העם בארץ-ישראל והבטחת אחדותו של עם ישראל[1].

בקונגרס זה הוחלט לתבוע, שמדינת ישראל תעניק מעמד רשמי להסתדרות הציונית בפעולותיה במדינת ישראל. תביעה זו נתקבלה על-ידי ממשלת ישראל והכנסת ובשנת 1952 אישרה הכנסת את "חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל".

הבחירות לקונגרס העשרים ושלושה עריכה

קובץ:Nachum Goldman, at the 23rd Zionist Congress in Jerusalem. Sitting behind David Ben Gurion, B. Luker, I. Shprinzak, I. Shalit, Rose Halperin and Klozner. 1951.jpg
נחום גולדמן נשיא הקונגרס לשעבר, בקונגרס הציוני העשרים ושלושה בירושלים. יושבים מאחוריו: דוד בן-גוריון, ב' לוקר, א' שפרינצק, א' שליט, רוז הלפרין וקוזנר.

ביהדות קנדה לא נערכו בחירות ו־13 המושבים חולקו בהסכם. הציונים הכלליים קיבלו 5, הציונים העובדים 4, תנועת המזרחי 3, ו־1 לפועלי ציון שמאלאחדות העבודה.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה