הפרדוקס של ג'בונס
פעולות נוספות
בכלכלה, הפרדוקס של ג'בונס, או אפקט ג'בונס (באנגלית: Jevons paradox או Jevons effect), הוא תופעה לפיה כאשר מגדילים את יעילות השימוש במשאב, השימוש בו עולה מהר יותר מקצב ההתייעלות.[1] הפרדוקס הוא מקרה פרטי של ביקוש מושרה.
הפרדוקס עריכה
הפרדוקס קרוי על שמו של הכלכלן האנגלי ויליאם סטנלי ג'בונס. שגילה את הפרדוקס כשכתב את ספרו "על שאלת הפחם" בשנת 1865. ג'בונס הבחין כי שיפורים טכנולוגיים שהגדילו את יעילות השימוש בפחם בבריטניה – הובילו לצריכה מוגברת של פחם במגוון רחב של תעשיות. ג'בונס טען כי בניגוד לאינטואיציה הרווחת שיפורים טכנולוגיים שמגבירים את היעילות בשימוש במשאב אינם מבטיחים ירידה בצריכת המשאב הכוללת, ולעיתים אף מובילים לעלייה בצריכתו. לכן לא ניתן לסמוך על הקידמה הטכנולוגית שתפחית את צריכת האנרגיה.[2]
לפי כלכלנים מודרניים קיימת תופעה של אפקט ריבאונד (התאוששות) בצריכה כתוצאה משיפורים ביעילות אנרגטית. מלבד הפחתת כמות המשאבים הנדרשת לשימוש נתון, שיפור היעילות גם מוריד את עלות השימוש במשאב, מגדיל את ההכנסה הריאלית ומאיץ את הצמיחה הכלכלית. כל אלו תורמים באופן עקיף גם להגדלת הביקוש.
כלכלנים רבים המשיכו להניח גם במאה ה-20, כי שיפורים טכנולוגיים יובילו להקטת השפעות סביבתיות שונות כמו צריכת אנרגיה, צריכת משאבי טבע, פליטות של גזי חממה ושל חומרים מזהמים. פרדוקס ג'בונס מדגים כי רעיון זה אינו בהכרח נכון. הגרסה הצרה של "פרדקוס ג'בונס" אומרת כי שינוי טכנולוגי של הגברת היעילות של צריכת משאב יכולה להוביל דווקא להגברת צריכת המשאב. הגרסה העדינה והכללית יותר היא "אפקט הריבאונד" – אם המצאה טכנולוגית מסוימת מובילה לחסכון של 50% בצריכת האנרגיה של מכוניות לדוגמה, כלכלנים, מומחים אחרים ומקבלי מדיניות עלולים לקפוץ למסקנה כי צריכת האנרגיה של כלל המכוניות תפחת בהמשך ב-50%, אולם אפקט הריבאונד טוען שהירידה תהיה נמוכה יותר, או לא תהיה ירידה בכלל, משום שההוזלה האנרגטית תוביל להוזלת מחיר השימוש במכוניות ודבר זה יוביל ליותר נסיעות.
עיקרון זה מתייחס גם לניצול של משאבי טבע אחרים כמו צריכת מים, צריכת מינרלים, מתכות וכדומה. שתי התופעות נחקרות בתחומים כמו כלכלה אקולוגית וכלכלת אנרגיה.
הנחת חזום-ברוקס עריכה
בשנות ה-80 הכלכלנים דניאל חזום ולאונרד ברוקס טענו כי "שיפורים ביעילות אנרגטית שמוצדקים כלכלית ברמת המיקרו, בראייה רחבה, מובילים לרמות גבוהות יותר של צריכת אנרגיה ברמת המקרו."
לפי הנחת חזום-ברוקס, "האפקט של מחירי אנרגיה גבוהים יותר, בין אם באמצעות מיסים או מחסור שנוצר על ידי היצרנים, מפחית בהתחלה את הביקוש אך בטווח הארוך יותר מעודד יעילות אנרגטית גבוהה יותר. תגובת ההתייעלות הזו מהווה הסתגלות חלקית לעליית המחירים וכך ההפחתה בביקוש מתמתנת. התוצאה הסופית היא איזון חדש בין היצע לביקוש ברמה גבוהה יותר של היצע וצריכה מאשר אם לא הייתה תגובת התייעלות."
דוגמאות עריכה
חקלאות עריכה
הגדלת תנובה של יבול, לדוגמה חיטה, עבור שטח נתון – תקטין את השטח הנדרש לגידול כמות זהה. עם זאת, הגברת היעילות עשויה להפוך את גידול החיטה לרווחי יותר, ובכך להוביל חקלאים להסב שטחים למטרה זו, מה שיגדיל את כמות הקרקעות המיועדות לגידול חיטה.[3]
אנרגיה וקיימות עריכה
קיימת מחלוקת לגבי היקף אפקט ה"ריבאונד" ביעילות אנרגטית והרלוונטיות של פרדוקס ג'בונס לשימור אנרגיה. יש הדוחים את האפקט, בעוד אחרים חוששים שהניסיון להשיג קיימות באמצעות הגברת היעילות האנרגטית עלול להיות חסר תועלת. חלק מהכלכלנים הסביבתיים הציעו לשלב את ההתייעלות עם מדיניות שתשמור על עלות השימוש זהה (או גבוהה יותר) כדי למנוע את פרדוקס ג'בונס. מדיניות המעלה את עלות השימוש (כגון מיסוי ירוק) יכולה לשמש לשליטה באפקט ה"ריבאונד".[4]
התחזית השגויה של תומאס ווטסון עריכה
לפי תחזית המיוחסת למנכ"ל ומייסד IBM תומאס ווטסון משנות ה-50, הוא טען שבכל העולם לא יהיה צורך ביותר מחמישה מחשבים. קיימת מחלוקת אם אכן ווטסון אמר את הדברים המיוחסים לו, אך גם אם מדובר במיתוס הוא מדגים את התממשותו של פרדוקס ג'בונס. מאז שנות החמישים, הביקוש למחשבים אישיים הלך וגבר אף על פי שההיצע גדל והיעילות השתפרה, בהתאם לחוק מור.
טלפונים סלולריים עריכה
מאז שנות התשעים הטלפונים הסלולריים מיוצרים עם מעבדים וסוללות יעילים יותר ויותר. עם זאת – השימוש בהם הולך וגובר, וכך זמן השימוש בין טעינות רק התקצר. זאת בעקבות המעבר מטלפון סלולרי טיפש שהסוללה בו מספיקה למספר ימים, לטלפון חכם שהגדיל את מנעד השימושים אך לרוב דורש הטענה יומית.
בדומה, השימוש בצילום דיגיטלי עלה ככל שהמצלמות התייעלו, וקיימת עליה עולמית במספר התמונות והסרטונים הנוצרים בכל שנה.
בינה מלאכותית עריכה
קיימת טענה שפיתוח של בינה מלאכותית כללית עתיד ליצור אבטלה טכנולוגית בשל ההיצע הקיצוני הצפוי של יכולות וכישורים אנושיים שיוחלפו בידיה. מנגד עלתה טענה שאין חשש כזה, והביקושים ליכולות אנושיות יעלו במקביל בהתאם לפרדוקס ג'בונס.[5]
בינואר 2025, דיווחים על התייעלות משמעותית של מודולים של בינה מלאכותית בידי חברת DeepSeek הסינית, גרמו לירידה בשווי חברות טכנולוגיה ובראשן אנבידיה. מנכ"ל מיקרוסופט סאטיה נאדלה טען שלפי פרדוקס ג'בונס ההתייעלות לא צפויה להוריד את הביקושים אלא להפך.[6]
מדיניות אנרגיה ומשאבים עריכה
בספרו The Coal Question טען ג'בונס כי שיפור ביעילות טכנולוגית – ובפרט ייעול אנרגטי של מנועי פחם הגדילו למעשה את הצריכה הכוללת של פחם, ברזל ומשאבים אחרים, במקום לחסוך אותם, גם תאוריית הצמיחה הכלכלית של המאה ה־20 רואה בשינוי טכנולוגי את הגורם המרכזי לעלייה בייצור ובצריכה.[7]
אין משמעות הדבר ששיפור ביעילות הדלק הוא חסר ערך אם מתרחש פרדוקס ג'בונס; יעילות גבוהה יותר מאפשרת ייצור מוגבר ורמת חיים חומרית גבוהה יותר. לדוגמה, מנוע קיטור יעיל יותר מאפשר הובלה זולה יותר של סחורות ואנשים, דבר שתרם למהפכה התעשייתית ובאופן כללי יותר – צמיחה כלכלית.[7] אף על פי כן, אם הנחת חזום-ברוקס נכונה, שיפור ביעילות הדלק, כשלעצמו, לא יפחית את קצב השפעות סביבתיות הנגרמות עקב כך – דלדול של דלקי מאובנים, פליטה של גז חממה, החמצת אוקיינוסים. השפעות אלה גורמות לבעיות קיימות.
קיים ויכוח נרחב בשאלה האם הנחת חזום-ברוקס נכונה, ומהי מידת הרלוונטיות של פרדוקס ג'בונס למדיניות של חיסכון באנרגיה. רוב הממשלות, מפלגות ירוקות, כמה כלכלנים בעלי אוריינטציה אקולוגית וארגוני הסביבה מקדמים מדיניות לשיפור היעילות, מתוך הנחה שמדיניות זו תפחית את צריכת המשאבים ותקטין השפעה סביבתית שלילית.[7] אחרים, ובהם כלכלנים סביבתיים רבים, מטילים ספק ב"אסטרטגיית היעילות" הזו לקיימות, וחוששים ששיפורי יעילות עלולים למעשה להוביל לעלייה בייצור ובצריכה.[7] לטענתם, כדי שצריכת המשאבים תפחת, יש לשלב את שיפורי היעילות עם מדיניות נוספת המגבילה את השימוש במשאבים. עם זאת, כלכלנים סביבתיים אחרים טוענים כי אף שפרדוקס ג'בונס עשוי להתרחש במצבים מסוימים, הראיות האמפיריות לתקפותו הרחבה מוגבלות.
לעיתים משתמשים בפרדוקס ג'בונס כדי לטעון שמאמצי שימור אנרגיה הם חסרי תועלת – למשל, ששימוש יעיל יותר בנפט יוביל לביקוש מוגבר, ולכן לא יעכב את הגעתו של שיא תפוקת הנפט או את השפעותיו. טיעון זה מוצג לעיתים כהצדקה לאי־יישום מדיניות סביבתית או לאי־קידום יעילות אנרגטית (למשל, אם מכוניות יהיו יעילות יותר, הדבר פשוט יוביל ליותר נהיגה). כנגד טיעון זה הועלו כמה נקודות. ראשית, בהקשר של שוק בוגר כמו שוק הנפט במדינות מפותחות, אפקט הריבאונד הישיר הוא בדרך כלל קטן, ולכן יעילות גבוהה יותר בדלק אכן מפחיתה את השימוש במשאבים, כל עוד יתר התנאים נותרים קבועים. שנית, גם אם יעילות מוגברת אינה מפחיתה את כמות הדלק הכוללת שנצרכת, עדיין קיימים יתרונות אחרים לשיפור היעילות. לדוגמה, יעילות גבוהה יותר בדלק עשויה למתן את עליות המחירים, המחסורים והזעזועים בכלכלה העולמית הקשורים לדלדול מאגרי הנפט הגולמי. שלישית, כלכלנים סביבתיים הצביעו על כך ששימוש בדלק יפחת באופן חד־משמעי אם שיפור היעילות ילווה בהתערבות ממשלתית (למשל מס דלק) שתשמור את עלות השימוש בדלק ברמה זהה או גבוהה יותר.
לאחר מלחמת העולם השנייה כלכלנים וממשלות התמקדו בצמיחה כלכלית מוגברת. הם טענו כי "גורם הטכנולוגיה" הוא גורם לשיפור ניהול החומרים, והרעיון של מגבלות על התרחבות כלכלית הוסר מסדר היום הכלכלי. בסוף המאה ה-20, בעקבות הדיון הסביבתי וספרים כמו גבולות לצמיחה, הציעו כלכלנים נאו קאלסיים דרכים לבצע "ניתוק" בין שימוש בחומרים לבין צמיחה כלכלית (decoupling) – לפי רעיון זה ניתן להגדיל את הצמיחה הכלכלית אבל להפחית את השפעות הסביבתיות. אחת ההשערות, עקומת קוזנץ הסביבתית (Environmental Kuznets Curve – EKC), מנבאת קשר בצורת U הפוכה בין זרימת חומרים (והשפעה סביבתית הנלווית אליה) לבין תמ"ג לנפש. במילים אחרות היא טוענת שבתחילה צמיחה כלכלית תוביל להגדלת צריכת חומרים אולם בהמשך היא תקטין אותה. במקרים מסוימים השערה זו נמצאה מדויקת, למשל, במספר מדינות אירופיות בין 1970 ל־1990 צריכת הפוספטים והפלדה ירדה, במקביל לעלייה בתמ"ג לנפש. עם זאת באופן כללי, וברמה הגלובלית, זרימת החומרים ממשיכה לעלות עם עליית התמ"ג לנפש. למשל צריכת האנרגיה, פליטות פחמן דו-חמצני, צריכת מוצרי יער, דיג וצריכת מלט המשיכו לעלות.[8]
זרימת החומרים ליחידת מוצר או שירות נוטה בדרך כלל לרדת עם עלייה בתמ"ג לנפש (דבר המכונה "ניתוק יחסי"). כלכלנים קייוו כי דבר זה יגרום לאפקט של "ניתוק מוחלט" – להקטין את סך צריכת החומרים שבני אדם צורכים מהסביבה. עם זאת, בפועל הניתוק היחסי לא הוביל לניתוק מוחלט שכן הצריכה הכוללת ממשיכה לעלות עקב הגברת הצריכה. כאשר מתקיים רק ניתוק יחסי ולא ניתוק מוחלט, המשך דלדול משאבים ופגיעה במערכות אקולוגיות נמשך.[8]
דוגמה לכישלון רעיון הדיקפלינג ורעיון שיפור אנרגטי כגורם להפחתת צריכת משאבים היא העובדה שלמרות שיפור של כ־30% ביעילות האנרגטית ליחידת מוצר או שירות במדינות ה־OECD בין 1970 ל־1991, לא נרשמה ירידה בצריכת האנרגיה. למעשה, צריכת האנרגיה במדינות אלו עלתה בכ־20% בתקופה זו.[8]
מאז שנות ה-60 התרחשו שינויים טכנולוגיים רבים – פותחו מכוניות חסכוניות יותר, מנועים יעילים יותר, מחשבים יעילים יותר, תאורה יעילה יותר, ובתים ומבנים יעילים יותר מבחינה אנרגטית. עם זאת דברים אלו גם הורידו את מחיר צריכת האנרגיה והמשאבים – הבתים הפכו גדולים יותר, אנשים נוסעים וטסים יותר, הם צורכים יותר מוצרים וגם יותר שירותים דיגיטליים, שרשראות האפסקה הפכו מורכבות יותר וארוכות יותר – כך שיש שינוע של מוצרים רבים על פני מרחקים גדולים יותר. צריכת האנרגיה שנתית לנפש של תושב ממוצע בארצות הברית שעמדה בשנת 1965 על 73 אלף קילו ואט-שעה, עלתה לשיא של 94 אלף קווט"ש בשנת 1973, ומאז נותרה ברמה זו עד שנת 2000, ומאז ירדה לרמה של 76 אלף קווט"ש נכון לשנת 2024. כלומר אף על פי שיפורים גדולים ביעילות – לא היה שום ירידה בצריכה לנפש [1] בשילוב עם גודל האכולוסייה, סך צריכת האנרגיה של ארצות הברית גדלה בין שנות ה-60 עד שנת 2000, ונותרה בגודל זהה מאז. [2] במדינות מתפתחות כמו סין או הודו, צריכת האנרגיה לנפש גדלה, ואילו במדינות אירופאיות ומדינות מפותחות נוספות יש מגמות של עליה ואז ירידה קלה בצריכת האנרגיה לנפש – אבל שמירה על אותה רמת צריכה מאז שנות ה-60. צריכה זו גם גבוה בהרבה לעומת מדינות עניות כמו הודו או ניגריה.[3]
פרדוקס ג'בונס מצביע על כך ששיפור ביעילות לבדו עשוי שלא להפחית את השימוש בדלק, ולכן מדיניות אנרגיה בת־קיימא חייבת להסתמך גם על סוגים נוספים של התערבות ממשלתית. מאחר שהטלת תקני חיסכון או התערבויות ממשלתיות אחרות המעלות את עלות השימוש אינן יוצרות את פרדוקס ג'בונס, ניתן להשתמש בהן כדי לשלוט באפקט הריבאונד. כדי להבטיח ששיפורים טכנולוגיים המגבירים יעילות אכן יפחיתו את השימוש בדלק, ניתן לשלב את שיפורי היעילות עם התערבות ממשלתית שמפחיתה ביקוש (כגון מיסים ירוקים, מערכות סחר בפליטות או תקני פליטה מחמירים יותר). הכלכלנים האקולוגיים Mathis Wackernagel ו־William Rees הציעו שכל חיסכון בעלויות הנובע משיפורי יעילות "ימוסה או יוסר בדרך אחרת ממחזור כלכלי נוסף. רצוי שהוא יופנה להשקעה מחודשת בשיקום ההון הטבעי". באמצעות צמצום ההשפעות הכלכליות של התערבויות ממשלתיות שנועדו לקדם פעילות בת־קיימא מבחינה אקולוגית, קידמה טכנולוגית המשפרת יעילות עשויה להפוך את ההתערבויות הללו לקבילות יותר מבחינה פוליטית, ולהגדיל את הסיכוי ליישומן.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פרדוקס ג'בונס באתר אקו-ויקי
הערות שוליים עריכה
- ^ Richard York, Julius Alexander McGee, Understanding the Jevons paradox, Environmental Sociology 2, 2016-01-02, עמ' 77–87 doi: 10.1080/23251042.2015.1106060
- ^ ויליאם ג'בונס, The Coal Question, 1866
- ^ Drones, crops and Jevons' Paradox | Centre for Society, Technology and Values | University of Waterloo, uwaterloo.ca (ב־English)
- ^ Jaume Freire-Gonz Lez, Ignasi Puig-Ventosa, Energy Efficiency Policies and the Jevons Paradox, International Journal of Energy Economics and Policy 5, 2015, עמ' 69–79
- ^ אולג ברודט, האם בינה מלאכותית "תהרוג" משרות סייבר?, באתר "אנשים ומחשבים", 7 בדצמבר 2023
- ^ קובץ:X logo 2023.svg ציוץ של סאטיה נאדלה, ברשת החברתית X
- ^ 1 2 3 4 Blake Alcott, Jevons' paradox, Ecological Economics, Volume 54, Issue 1, 2005, Pages 9-21, ISSN 0921-8009
- ^ 1 2 3 Stig-Olof Holm, Göran Englund, Increased ecoefficiency and gross rebound effect: Evidence from USA and six European countries 1960–2002, Ecological Economics, Volume 68, Issue 3, 2009, Page 879-887,ISSN 0921-8009
