הפרגמנט המורטורי

הפרגמנט המורטורי (Fragment, מלטינית: שבר, רסיס) או הקאנון המורטורי הוא הרשימה העתיקה ביותר הידועה של ספרי הברית החדשה.

ב-1740 גילה החוקר, האב לודביקו אנטוניו מורטורי (אנ') בספרייה האמברוזיאנית שבמילאנו, כתב יד בלטינית מהמאה ה-7. כתב היד, שהגיע ממנזר בוביו (אנ') (מנזר קולומבני הנמצא בבוביו (אנ')), הוא תרגום מיוונית של כתב יד אשר חסרה בו ההתחלה והוא נקטע בפתאומיות. מסמך זה נותן מידע על תהליך הקנוניזציה של כתבי הברית החדשה.

המסמך כולל רשימה של כתבים שנחשבו ככתבי קודש והמחבר דן בחיבורים, מוסיף פרשנויות ומשלב מידע היסטורי.

הרשימה ממיינת את הכתבים לארבע קבוצות:

הבשורות, מעשי השליחים, איגרות פאולוס, איגרת יהודה, אגרות יוחנן (הראשונה, השנייה והשלישית), חזון יוחנן וחוכמת שלמה, כולם כתבי קודש ללא ספק.
האפוקליפסה של פטרוס (אנ'), למרות שיש כאלו שטוענים שאין לקרוא אותה בכנסייה.
רועה הרמס (Ποιμήν του Ερμά) המיוחס ליוחנן כותב הבשורה, אין לקרוא אותו בפומבי לעם בכנסייה כי אינו שייך לנביאים או לשליחים.
דחה כתבים מאת ארסינואוס, ולנטינוס ומילטיאדס (אנ') ככתבי מינות וכן את האיגרת ללאודיקים והאיגרת לאלכסנרינים כמזויפות.

לקריאה נוספת עריכה

רבקה ניר, "הקנון של מורטורי", בתוך: הנצרות הקדומה : שלוש המאות הראשונות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2009, עמ' 61–66.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|הפרגמנט המורטורי]] בוויקישיתוף