המשבר העולמי (ספר)
פעולות נוספות
| עמוד השער של כרך ב' (Thornton Butterworth Limited, 1923) | |
| עמוד השער של כרך ב' (Thornton Butterworth Limited, 1923) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ווינסטון צ'רצ'יל ועוזריו |
| שפת המקור | אנגלית |
| נושא | מלחמת העולם הראשונה |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | Thornton Butterworth ו-Charles Scribner’s Sons |
| תאריך הוצאה | 1923–1931 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | {{#property:P212}} |
| הספרייה הלאומית | {{#property:P3959}} |
המשבר העולמי (באנגלית: The World Crisis) הוא חיבור של וינסטון צ'רצ'יל, שעוסק במלחמת העולם הראשונה ופורסם בשישה כרכים (חמישה כרכים ממוספרים, כאשר כרך III פורסם בשני חלקים). החיבור פורסם בין השנים 1923–1931, וכולל תמות שצ'רצ'יל פיתח מאוחר יותר בחיבורו "מלחמת העולם השנייה". המשבר העולמי ניחן בגישה אנליטית. בחלקים מסוימים מספק החיבור הצדקה לתפקודו של צ'רצ'יל במלחמה. צ'רצ'יל טען שאין לקרוא את החיבור כתיאור היסטורי של המלחמה, אלא כ"תרומה להיסטוריה שיש לשים אליה לב יחד עם חיבורים אחרים".
הביוגרף האמריקני, ויליאם מנסצ'סטר, כתב שהספר הוא "יצירת המופת" של צ'רצ'יל, שהוא ניחן ב"כתיבה מרהיבה", ושנוכחותו של המחבר במוקדים קבלת ההחלטות ובחזית, כמפקד, מעשירה את הספר.[1]
ההיסטוריון הבריטי רוברט רודס ג'יימס כתב כי על אף כל הבעיות בחיבור, כיצירה היסטורית, "ודאי שראוי להחשיב את המשבר העולמי ליצירת המופת של צ'רצ'יל. אחרי ספר זה, כל דבר אחר נדמה כאכזבה." הוא העיר בנוסף ש"הכתיבה הספרותית של צ'רצ'יל הפגינה מידה מסוימת של ירידה בשנות ה-30", וכי יצירותיו "מרלבורו" ו"היסטוריה של העמים דוברי האנגלית" נושאות אופי רטורי יותר לעומת "המשבר העולמי".[2]
החדשות שכתב על אודות המלחמה נפוצו בכל רחבי לונדון; הוא בחר בעיתון "הטיימס" לפרסום הסדרתי, ולא במגזין "Metropolitan", ובזכות מקדמות שקיבל מהמוציאים לאור באנגליה ובאמריקה, סיפר לאורח בשנת 1921 כי הוא מתמוגג מהתחושה של כתיבה בשכר של חצי קרון למילה (לירה אחת על כל שמונה מילים). הכותרת שנקבעה הייתה "המשבר העולמי", ולא "כוח ימי והמשבר העולמי" ("Sea Power and the World Crisis"). ג'פרי דוסון מהטיימס הציע את השם "הדו-חי הגדול" ("The Great Amphibian").שאלת זכויות היוצרים והשימוש במסמכים ממשלתיים חסויים עלתה על ידי בונאר לואו, אך סופרים אחרים – בהם פישר, ג'ליקו וקיצ'נר – כבר עשו שימוש במסמכים דומים בעת כתיבת זיכרונותיהם.[3]
הכרכים הבאים פורסמו בזה אחר זה בין השנים 1923 ל־1931, על ידי ההוצאה לאור תורנטון באטרוורת' באנגליה, ו־Charles Scribner’s Sons בארצות הברית. המקדמות הראשונות (מהמוציאים האמריקנים) אפשרו לו לרכוש רולס־רויס חדשה באוגוסט 1921. בשנת 1922 רכש את צ'רטוול, בית כפרי גדול שנדרש לשיפוצים יקרים ולשיקום יסודי.[4] צ'רצ'יל ניצל את הספר להצדקת עמדותיו ופעולותיו, כגון בפרשת מסע הדרדנלים. הביקורות היו בדרך כלל חיוביות, אך עמית אלמוני העיר: "וינסטון כתב ספר עצום על עצמו, וקרא לו המשבר העולמי." ארתור בלפור העיר בציניות: "אני קורא את האוטוביוגרפיה של צ'רצ'יל בתחפושת של תולדות היקום."[5]
כרכים עריכה
כרך I: 1911–1914 (פורסם ב-1923) עריכה
אף כי הספר נפתח לכאורה בשנת 1911 – כאשר צ'רצ'יל מונה לראש האדמירליות – הסקירה ההיסטורית מתחילה בשנת 1870, במלחמה הפרוסית-צרפתית, ומסתיימת בענייני טורקיה והבלקן. צ'רצ'יל מתייחס לאיומי המלחמה של גרמניה בעקבות הכרת סרביה בסיפוחה של אוסטריה את בוסניה והרצגובינה בשנת 1908, שהובילו לשיחות בין המטות הכלליים של בריטניה וצרפת על פעולה משותפת במקרה של עימות.
לדבריו, "אלגסיראס הייתה אבן דרך בדרך אל ארמגדון" (עמ' 32–33). גם בשנת 1911, בעקבות משבר אגאדיר ונוכחות צרפתית במרוקו, גרמניה הייתה "מוכנה להגיע עד לקצה התהום", והופתעה מתגובתה התקיפה של בריטניה (נאום Mansion House של לויד ג'ורג').
הספר כולל פרק על תכנון צי ה"דרדנוט" הבריטי, בהקשר למעורבותו הישירה של צ'רצ'יל. אחריו באות סקירות על תחילת המלחמה בצרפת, על האדמירליות ועל פישר, ועל קרבות ימיים כמו קורונל והאיים המלווינים (פוקלנד).
הפרק האחרון מתמקד בהפגזת הערים הפתוחות הרטלפול(אנ'), סקרבורו ווויטבי(אנ') על ידי שייטת סיירות הקרב הגרמנית, שבמהלכה נהרגו כ־500 אזרחים. הציבור הבריטי הגיב בזעם על מחדלי הצי, אך זה לא יכול היה להסביר את מחדליו מחשש לחשיפת מידע מודיעיני סודי.
כרך II: 1915 (פורסם ב-1923) עריכה
צ'רצ'יל מתאר את 1915 כ"שנה רעה למען בעלות הברית", שמתחילה בקיפאון בחזית המערבית, עם אזכור מוקדם לטנקים ולעשן רעיל, ומסתיימת במסע הדרדנלים (גליפולי).
בהקדמה הוא מתלונן כי "עליי בלבד מבין כל הבכירים שהיו מעורבים, הוטל העונש – לא אובדן משרה, כי זו עניין פעוט – אלא קטיעה ושלילת שליטה דווקא בעת שמבצע גליפולי עוד היה תלוי ועומד".
כרך III: 1916–1918 (פורסם ב-1927, בחלקים I ו-II) עריכה
הכרך נפתח בתיאור פיקוד בעלות הברית בראשית 1916, כאשר הצדדים שווים בכוחם ונערכים לעימות ממושך. נידונים בו הקרבות בוורדן, יוטלנד, הסום, האסון הרומני, הדחת פוש וז'ופר לאחר הסום (כשניבל מחליף את האחרון כמפקד הצבא הצרפתי), וכן התערבותה של ארצות הברית.
פרק נפרד עוסק בבריטניה: תוכנית דרבי, חוק גיוס חובה, העיתונות, ומינויו של לויד ג'ורג' לראש הממשלה. במהלך 18 החודשים הראשונים המתוארים בכרך זה, צ'רצ'יל היה מחוץ לממשלה ושירת כמפקד גדוד בחזית בפלנדריה (במקום שכונה "פלוגסטריט").
החלק השני נפתח עם הזמנת לויד ג'ורג' ב־16 ביולי 1917 לצ'רצ'יל לשוב לממשלה, כשר החימוש (תפקיד שבחר) או כשר האוויר החדש.
צ'רצ'יל טוען כי עד סוף 1915, משאבי בריטניה עלו על יכולתה לנצלם, ולכן "מגלומניה הייתה מעלה", והיה מקובל "להוסיף אפס או שניים להזמנה". כעת, לאחר שלוש שנות מלחמה (ועשרים חודשים מאז פרישתו), בריטניה הפכה לארסנל תעשייתי, אך כל הייצור הוקדש לחזיתות.
הצי לא סבל ממשבר התחמושת של 1915, וצרכיו קיבלו עדיפות; צרפת ואיטליה גם הן דרשו אספקה.
הפרקים הצבאיים כוללים את ניצחון על הצוללות, מאמצי ההצלה של איטליה לאחר קרב קפורטו, וקרבות החזית המערבית – פשנדל, מתקפת מיכאל, "מפנה הגאות", "התמוטטות הטווטונים" ו"הניצחון".
הוא מסיים בתהייה:
"האם דור חדש יוקרב שוב כדי לאזן את החשבון השחור של הטווטונים והגאלים? האם ילדינו ישובו לדמם ולחרחר באדמות חרבות? או שמא תצמח מן הלהבות עצמן הפיוס בין שלושת ענקי הקרב, פיוס שיאחד את גאונותם, ותבטיח לכל אחד מהם – בביטחון ובחירות – חלק בשיקומה של תהילת אירופה?"
הכרך פורסם תחילה בשני חלקים, ובהוצאות הבאות חולק לשני כרכים נפרדים (כרכים ג–ד), כך שמבנה הסדרה הפך לחמישה כרכים בשישה ספרים.
כרך IV: ההשלכות 1918–1922 (פורסם ב-1929) עריכה
בהקדמה צוין שהכרך עוסק בעיקר בתגובות שמחוץ לוועידת השלום, מחוץ ל"אולמות פריז וורסאי", אם כי מופיעים בו פרקים על הוועידה, חבר הלאומים והסכמי השלום. צ'רצ'יל תוקף את חוזה ורסאי כקשוח מדי, ומנבא שיזרע בעיות בעתיד.
צ'רצ'יל מדגיש כי הגיע לפריז כדי לדון בענייני רוסיה ולא כדי להשתתף בוועידת השלום, אם כי פנה לווילסון בבקשה להחלטה בעניינה של רוסיה כאשר נושא זה נדון. הוא ביקש למנוע "שפיכות דמים חסרת מטרה וארגון" עד שובו של וילסון.
הכרך כולל פרקים על רוסיה, פולין, אירלנד, יוון וטורקיה, וכן נספח על ועידת קהיר, עיראק ו"הרגעת המזרח התיכון". הוא דוחה את דברי עוזרו של וילסון, ריי סטנרד בייקר, שטען כי צ'רצ'יל היה "המיליטריסטי ביותר במנהיגי בריטניה" ו"מתנגד לחבר הלאומים". רודס מציין כי ההשלכות מכיל את "הגינויים העזים ביותר לרוסיה הבולשביקית: ... מורעלת ... נגועה ... מגפתית ... רוסיה נושאת דבר ... המונים חמושים"[6]
כרך V: החזית המזרחית (פורסם ב-1931) עריכה
זהו הכרך האחרון שפורסם, ובמבוא נכתב כי הוא עוסק בעימות בין רוסיה לשתי האימפריות הטבטוניות ובייסורי מרכז אירופה שמקורם בווינה. המאבק מתחיל בבוסניה, ברצח הארכידוכס ובשקיעת בית הבסבורג, ומסתיים בקריסת שלושת בתי המלוכה: רומנוב, הבסבורג והוהנצולרן. לאחר מהפכת אוקטובר 1917, רוסיה פורשת מן המלחמה.
מהדורות מצומצמות עריכה
מהדורה מקוצרת ומתוקנת, אשר נוספה לה הקדמה מאת צ’רצ’יל (מתוארכת ל־1 ביולי 1930) ופרק נוסף על קרב המארן, פורסמה בשנת 1931 בהוצאת תורנטון באטרוורת'. במהלך מסע שערכה קלמנטין צ’רצ’יל, סיפר לה מוכר בחנות ספרים בסינגפור כי מכירות המהדורה המקוצרת "היו מוצלחות מאוד".[7] העיתון "דיילי הרלד" הפיץ מהדורה מוזלת בת שני כרכים, שפורסמה על ידי הוצאת "Odhams" במחיר 3 שילינג ו־9 פני – "נס של ייצור המוני", אשר לדבריו של צ'רצ'יל יאפשר "לראשונה לבני מעמד הפועלים לשמוע את גרסתי לסיפור גליפולי". אף על פי כן, המהדורה לא נמכרה בהצלחה. הציפייה למכירת 150,000 עותקים, אשר הייתה מניבה תמלוגים של מעל 1,000 ליש"ט, לא התממשה.[1] בשנת 2005 יצאה לאור מהדורה מקוצרת נוספת, עם הקדמה מאת ההיסטוריון מרטין גילברט, בהוצאת "Free Press", ניו יורק.
התגובות להמשבר העולמי עריכה
התגובות ליצירה היו ברובן חיוביות. ת. א. לורנס (לורנס איש ערב) אמר על הכרך השני כי הוא "בהפרש ניכר ספר המלחמה הטוב ביותר שקראתי עד כה", וג'ון מיינרד קיינס, לאחר קריאת הכרך הרביעי, כתב על תחושותיו: הכרת תודה, הערצה ואף קנאה. לעומתם, מאלקום מאגרידג' וליטון סטרייצ'י ביקרו את הדגש ששם צ'רצ'יל על חייהם הציבוריים של הדמויות – בניגוד למוקדו של סטרייצ'י עצמו, שהתעניין במניעים אישיים ובחיים הפרטיים.[8]
עם זאת, כמה כותבים צבאיים מתחו ביקורת במאמרי מגזין על הכרך השלישי, בטענה לחוסר דיוק בנתונים ובחלק מן הדעות האסטרטגיות והטקטיות. מאמרים אלו, אשר "התנצחו עם חלק מהסטטיסטיקות ונקודות משנה באסטרטגיה ובטקטיקה", נדפסו מחדש בספר בשנת 1927. בהקדמה לספר זה נכתב כי מאמרים אלו "פוגעים באופן מהותי בכל טענה שלכרך השלישי של המשבר העולמי יש ערך היסטורי", אם כי לדברי מנסצ'סטר, הם "לא היו משמעותיים במיוחד".[3]
עד 1930, גרסתו של צ’רצ’יל כפי שהובאה בשלושת הכרכים הראשונים (1923–1929), "ספגה ביקורת עזה, אך יצירה מבריקה ומרשימה זו מילאה תפקיד חשוב בהערכת פעולותיו מחדש" – במיוחד נוכח הגילוי על תפקידו ביוזמת פיתוח הטנק, וכן בשל ההבנה המחודשת עד כמה דקה הייתה ההבחנה בין ניצחון לכישלון במסע הדרדנלים.[9]
כתיבתו של המשבר העולמי עריכה
"המשבר העולמי" החל בתור תגובה להתקפה שמתח לורד אשר (Lord Esher) על פעולותיו של צ'רצ'יל בשנת 1914, בספרו "הטרגדיה של לורד קיצ'נר" (The Tragedy of Lord Kitchener), שבו טען כי "צ'רצ'יל ברח לבדו לבלגיה בשעה שקיצ'נר ישן".[10] עם זאת, היצירה התרחבה במהרה והפכה להיסטוריה כללית מרובת כרכים.
הכרכים משלבים היסטוריה צבאית – שנכתבה בכשרון הסיפורי האופייני לצ'רצ'יל – עם תיעוד דיפלומטי ופוליטי, פורטרטים של דמויות מדיניות וצבאיות, וכן ממד זיכרוני־אישי בכתיבה ססגונית ורבת הבעה. צ'רצ'יל היה כותב פורה, ובפרט כאשר לא כיהן בפרלמנט (1922–1924) או לא החזיק במשרה ממשלתית, מצב שחייב אותו להתפרנס מכתיבה, שכן לא היה לו הכנסה פרטית. משפחת צ'רצ'יל "חייתה למעשה מספר לספר, וממאמר למאמר". בשנתיים שבהן היה מחוץ לפרלמנט, ערך אוספים מנאומיו והרוויח 13,200 ליש"ט מ־33 מאמרים שפרסם בכתבי עת כגון: Empire Review, Pearson’s Magazine, Daily Chronicle, Strand Magazine, Nash’s Pall Mall, English Life, Sunday Chronicle, John Bull, Weekly Despatch, Daily Mail ו-Cosmopolitan האמריקאי.[11]
המהדורות הבריטיות של המשבר העולמי נמכרו ב־80,551 עותקים, והניבו לו תמלוגים בסך 58,846 ליש"ט – שיעור תמלוגים חריג של 30%–33%. בכספים אלה, ובירושה קטנה מדודו, הלורד הרברט ויין־טמפֶּסט, רכש בשנת 1922 את ביתו צ'רטוול (Chartwell) בסכום של 5,000 ליש"ט – אך בשל ריקבון חמור בעצים עלות שיפוצו עלתה ל־18,000 ליש"ט.[12][13] המהדורה האמריקנית של הספר הניבה לו הכנסה נטו של 20,633.10 דולר לאחר ניכוי עמלות סוכנות הספרים Curtis Brown. הביוגרף ויליאם מנסצ'סטר כתב שצ'רצ'יל היה כותב "חומר מצוין באופן מזהיר", ולכן היה לאחד הסופרים המתוגמלים ביותר בעולם. בשנת 1931 הגיעו הכנסותיו מכתיבה ל־33,500 ליש"ט.[14] The Times פרסם סדרתית ארבעה מתוך חמשת כרכי המשבר העולמי, וקטעים נוספים הופיעו ב-Sunday Chronicle.[15]
בשנת 1923 כתב צ'רצ'יל לרעייתו קלמנטין: "יש לי שמונה מאמרים לכתוב ברגע שאסיים את הספר – 500 ליש"ט, 400 ליש"ט ו־200 ליש"ט. לא נרעב." ואולם, חלפו עוד שמונה שנים עד שסיים את הפרויקט, שצמח לחמישה כרכים עבים (עם כרך שלישי שפורסם בשני חלקים), ובסך הכול 2,517 עמודים. שלושת הכרכים האחרונים נכתבו בשעה שכיהן כשר בכיר בממשלה. תחילה, תכנן לכתוב ספר בן שני כרכים שיתמקד בשנותיו באדמירליות, וכבר ב־1915 כתב לקלמנטין: "יום יבוא ואשמח שהאמת תיוודע". כבר אז החל לאסוף תזכירים, מכתבים ומסמכים רשמיים, ובשנת 1920 מסר אותם ללורד פרדריק מקמילן, שהעלה אותם לדפוס מוקדם – פעולה שאפשרה לצ'רצ'יל להדביקם על גיליונות נייר, להוסיף הערות ביניים וקטעי חיבור. האדמירל הנרי ג'קסון סייע לו בבדיקת עובדות, ואדי מארש ערך את התחביר והאיות.[16] משנת 1929 ואילך סייע גם דזמונד מורטון,[17] ובשנות ה־30 הצטרפו אליו גם עוזרים כג'ון וולדן, מוריס אשלי וּויליאם דיקין.[18]
למרות עבודת הבדיקה של האדמירל ג'קסון, העדויות מצביעות על כך שצ'רצ'יל יזם את מבצע הדרדנלים, ודחף אותו קדימה בנחרצות – תוך שהוא מתעלם או מבטל את הסתייגויות יועציו הצבאיים. ייתכן שצעד זה היה מוצדק, אך הוא שונה בתכלית מהדרך בה תיאר את הדברים ב-המשבר העולמי.[19]
צ'רצ'יל במלחמת העולם הראשונה והשלכותיה עריכה
צ'רצ'יל כיהן כלורד הראשון של האדמירליות מאוקטובר 1911 ועד מאי 1915. החל ממאי 1915 מונה לתפקיד סמלי של צ'נסלור של דוכסות לנקסטר, דבר שהשאיר אותו חבר בקבינט ובוועדת הדרדנלים. בנובמבר 1915 התפטר מהממשלה. עד יוני 1916 שירת בשירות פעיל בחזית המערבית בדרגת מייג'ור ובהמשך כסגן-אלוף. לאחר מכן חזר לפעילות פוליטית בבית הנבחרים, אך לא צורף בתחילה לממשלת הקואליציה של לויד ג'ורג' בדצמבר 1916. מיוני 1917 ועד דצמבר 1918 כיהן כשר החימוש, אך לא היה חבר בקבינט המלחמה המצומצם. מינואר 1919 ועד פברואר 1921 (לאחר חידוש פעולתו של קבינט ממשלתי רגיל) שימש כשר המלחמה והאוויר. בתקופה זו היה מעורב בשחרור הצבא משירות (1919), בהתערבות הצבאית ברוסיה (1919), ובמשבר האירי (1919). בשאר כהונת ממשלת הקואליציה של לויד ג'ורג', עד אוקטובר 1922, כיהן כשר המושבות. הוא היה חלק מהממשלה במשך כל התקופה, למעט השנים 1915 עד 1917, ובמהלך שירותו שמר לעצמו רשימות ומסמכים לצורך כתיבתו.[20]
שלוש הפעולות שעוררו נגדו את עיקר הביקורת היו הגנת אנטוורפן בשנת 1914, מסע הדרדנלים בשנת 1915, וההתערבות ברוסיה בשנים 1919 ו־1920.[9]
צ'רצ'יל הגיע לאנטוורפן ב־3 באוקטובר 1914 כשהוא לובש מדים בלתי-רשמיים של Trinity House. הממשלה שלחה את חטיבת הנחתים המלכותיים לאנטוורפן, וזו הגיעה ב־4 באוקטובר. צ'רצ'יל הורה לשלוח לשם גם את החטיבות הימיות הראשונה והשנייה של הדיוויזיה הימית המלכותית, שהוא עצמו ייסד. מרבית הכוח כלל מגויסים ימיים בלתי-מאומנים, והוא ספג ביקורת כאשר מעל 2,500 מהם נפלו בשבי או נהרגו. עם זאת, נחשב כי הם הצליחו להאריך את הגנת העיר בכמה ימים, אולי שבוע, וכמעט בוודאות אפשרו את הבטחת דנקרק וקאלה.
מסע הדרדנלים, שיועד במקור כמתקפה ימית בלבד, וההתערבות נגד הבולשביקים ברוסיה, זכו שניהם לתמיכה מסויגת מצד הקבינט וראש ממשלה שנעדר לעיתים קרובות (לויד ג'ורג' במקרה של רוסיה). הקבינט היסס לקבל הכרעה ברורה, וסיפק רק אמצעי שיט מצומצמים לשם משלוח אספקה לרוסיה, אף על פי שעמדו לרשותו משאבים נוספים. בשני המקרים הצליח "אדם נחוש בדעתו" לקדם את עמדותיו מעבר למה שהיה אפשרי בתנאים רגילים.
ביבליוגרפיה עריכה
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
קישורים חיצוניים עריכה
- הטקסט המלא של "המשבר העולמי" בארכיון האינטרנט:
- מהדורות של "המשבר העולמי" ב־Chartwell Books.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Manchester 1988, p. 306.
- ^ Rhodes James 1970, pp. 309–310.
- ^ 1 2 Manchester 1983, pp. 767–768.
- ^ Manchester 1983, pp. 772–774.
- ^ Manchester 1983, p. 768.
- ^ Rhodes James 1970, p. 123.
- ^ Manchester 1988, p. 262.
- ^ Manchester 1983, p. 769.
- ^ 1 2 Rhodes James 1970, p. 185.
- ^ Manchester 1983, p. 767.
- ^ Manchester 1983, pp. 764–765.
- ^ Manchester 1983, p. 770–774.
- ^ Manchester 1988, p. xxv.
- ^ Manchester 1983, p. 864.
- ^ Manchester 1983, p. 770.
- ^ Manchester 1983, pp. 766–767.
- ^ Manchester 1988, p. 111.
- ^ Rhodes James 1970, p. 308.
- ^ Rhodes James 1970, p. 67.
- ^ Rhodes James 1970, pp. xiv–xv.