Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מועצה אזורית חוף עזה

קואורדינטות: Coordinates: חסר קו רוחב
 
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מועצה אזורית חוף עזה (מועצה אזורית)
מדינה ישראלישראל ישראל
יישובים במועצה האזורית 22
העיר הגדולה נוה דקלים
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
קואורדינטות

Coordinates: חסר קו רוחב
 {{#coordinates:||type:city|||||| |primary |name=

}}
{{#property:P856}}
מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני.

מועצה אזורית חוף עזה הייתה מועצה אזורית שריכזה תחתיה את כל ההתנחלויות שהוקמו בשטחי רצועת עזה. המועצה פורקה במסגרת תוכנית ההתנתקות, במהלכה פונו כל התנחלויות המועצה.

היסטוריה עריכה

ב־1972 עלתה כוונה להקים מועצה אזורית עבור התנחלויות ברצועת עזה ופתחת רפיח, אולם היא ירדה מהפרק לאחר שהובהר שמשרד הפנים לא יוכל לעבוד עם מועצה בשטחים ומשרד הביטחון לא רצה לשאת בעלויות. במקום זאת סופקו שירותים מוניצפאליים ראשוניים על ידי מועצה אזורית אשכול שמונה בה עוזר לראש המועצה כאחראי על יישובים אלו[1].

במאי 1979 הוקמה מועצה אזורית קטיף כשהיא כוללת את היישובים גני טל, מורג, כפר דרום, נצר חזני וקטיף,[2] על פי צו של מפקד אזור חבל עזה תא"ל יצחק שגב. בראש המועצה הועמד ראובן רוזנבלט ומזכיר המועצה היה צבי הנדל. במועצה הוכללו אז המושבים קטיף, גני טל ונצר חזני וכן מורג וכפר דרום[3]. בשנת 1988, הנדל נבחר לראש המועצה במקום רוזנבלט. בשנת 1996, עם בחירתו של הנדל לכנסת מטעם המפד"ל, נבחר אהרן (ארל'ה) צור לראשות המועצה. בשנת 2001 נבחר לראשות המועצה אבנר שמעוני, שכיהן בתפקידו עד לפירוק המועצה ב-2005.

כרבנים אזוריים כיהנו: הרב יגאל קמינצקי והרב יוסף אלנקווה.

המועצה פעלה עד קיץ 2005. בחוק יישום תוכנית ההתנתקות (התשס"ה – 2005) קבעה הכנסת כי ביום פינויו של היישוב האחרון מחבל עזה תחדל המועצה האזורית לפעול. בפועל חדלה המועצה לפעול ב-15 באוגוסט 2005, עם פינוי היישוב הראשון[4]. משרדי המועצה מוקמו בנוה דקלים, ההתנחלות הגדולה ביותר בגוש קטיף ובמועצה כולה, שם פעל גם המתנ"ס האזורי.

המועצה בשיאה (ערב הפינוי) כללה 8,900 תושבים ב-22 התנחלויות. מרבית התושבים עבדו בתחומי החקלאות, התעשייה והחינוך[5].

יישובי המועצה עריכה

דגל המועצה עריכה

דגל המועצה האזורית היה דומה בצורתו לדגלי רוב המועצות האזוריות בארץ, כלומר – סמל המועצה על רקע צבעוני כלשהו ובמקרה זה כתום. עם תחילת המחאה נגד תוכנית ההתנתקות נעשה בו שימוש תכוף עד כדי כך שהרקע הכתום שלו הפך לסמל המחאה ושימש את המתנגדים לתוכנית גם בדגלים אחרים, בשלטים, בצמידים ואף בסרטים כתומים שנתלו על מכוניות ועמודים ברחבי הארץ.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה