הכתובת הדו-לשונית מתל פחריה
פעולות נוספות
תבנית {{ממצא ארכאולוגי}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים. הכתובת הדו־לשונית מתל פחריה (ידועה גם בכינויה הכתובת הדו־לשונית של הדיסעי ובקטלוג KAI 309) היא כתובת דו־לשונית ארמית ואכדית, שנחקקה במאה ה-9 לפנה"ס על פסלו של הדיסעי, מלך סיכני, המזוהה עם תל פחריה, ושל גוזן, המזוהה עם תל חלף הסמוך. הדיסעי הקים את הפסל לכבוד אלוהיו, הדד־סכן (הדד של העיר סיכני).[1] הכתובת מורכבת מחלק ראשון שבו שבח לאל ובקשה לעזרתו, וחלק שני שבו מקלל השליט את מי שישחית את פסלו.[2] הכתובת התגלתה ב-1979 במסגרת חפירה ארכאולוגית שנערכה בתל פחריה, ומוצגת מאז במוזיאון הלאומי של דמשק.[3]
הכתובת עריכה
הכתובת הארמית, לפי מהדורת KAI, היא:
דמותא | זי | הדיסעי | זי : שם : קדם : הדד סכן
לגוגל : שמין : וארק : מהנחת : עסר : ונתן : רעי
ומשקי : למת : כלן : ונתן : שלה : ואדקור
לאלהין : כלם : אחוה : גוגל : נהר : כלם : מעדן
מת : כלן : אלה : רחמן : זי : תצלותה : טבה : יסב
סכן : מרא : רב : מרא : הדיסעי : מלך : גוזן : בר
ססנורי : מלך : גוזן : לחיי : נבשה : ולמארך : יומוה
ולכבר : שנוה : ולשלם : ביתה : ולשלם : זרעה : ולשלם
אנשוה : ולמלד : מרק : מנה : ולמשמע : תצלותה : ול
מלקח : אמרת : פמה : כנן : ויהב : לה : ומן : אחר : כן
יבל : לכננה : חדס : ושמים : לשם : בה : וזי : ילד : שמי : מנה
וישים : שמה : הדד : גבר : להוי : קבלה : צלם : הדיסעי
מלך : גוזן : וזי : סכן : וזי : אזרן : לארם ודדת : כרסאה
ולמארך : חיוה : ולמען : אמרת : פמה : אל : אלהן : ואל אנשן
תיטב : דמותא : זאת : עבד : אל : זי : קדם : הותר : קדם הדד
יסב : סכן : מרא : חבור : צלמה : שם : מן : ילד : שמי : מן : מאניא
זי : בת : הדד : מראי : מראי : הדד : לחמה : ומוה : אל : ילקח : מן
ידה : סול : מראתי : לחמה : ומוה : אל : תלקח : מן : ידה : ול
זרע : ואל : יחצד : ואלף : שערין : לזרע ופריס : לאחז : מנה
ומאה : סאון : להינקן : אמר : ואל : ירוה : וסאה : סור : להינקן
עגל : ואל : ירוי : ומאה : נשון : להינקן : עלים : ואל : ירוי
ומאה : נשון : לאפן : בתנור : לחם : ואל : ימלאנה : ומן : קלקלתא : ללקטו : אנשוה : שערן : לאכלו
ומותן : שבט : זי : נירגל : אל : יגתזר מן : מתה
הכתובת האכדית, לפי מהדורת KAI, היא:
ana dadad gú-gal šamêe u eršetiti mu-sá-az-nin
nuḫše na-din ri-i-ti u maš-qí-te
ana nišē kal dadmē na-din
iš-qu u nin-da-bé-e
ana ilī aḫḫē-šú gú-gal nārāti
mu-ṭa-ḫi-du kib-ra-ti ilu rēmēnû
ša ši-pu-šú ṭābu a-šib urugu-za-ni
bēli rabî bēli-šú 1adad(U)-it-ʾi šakin māti urugu-za-ni
apil 1dšamaš-nūrī šakin māti urugu-za-ni-ma
ana bulluṭuṭ napšāti-šú urruk ūmē-šú
šúm-ud šanāti-šú šullum bīti-šú zērēšu
u nišē-šú ana nasaḫ murṣi
šá zumri-šú ik-ri-bi-a ana še-me-e
qí-bit pi-ia ana ma-ga-ri ik-rum-ma
iqēš ma-nu arkûú an-ḫu-su lu-diš
šumī-ma liš-kun ma-nu šá šu-me
ú-na-ka-ru u šum-šú i-šak-ka-nu
adad(U) qar-du lu-ú bēl di-ni-šú
ṣalam 1adad(U)-it-ʾi sakin māti urugu-za-ni
urusi-ka-ni u uruza-ra-ni
ana ti-ri-iṣ giškussî-šú arāk pa-lu-šú
qí-bit pī-šú eli ilāni u nišē
ṭu-ub-bi ṣalmu šu-a-te eli maḫ-
re-e ú-šá-tir ina pāni dadad(IŠKUR)
a-šib urusi-ka-ni bēl i7ḫa-bur
ṣalam-šú iz-qu-up ma-nu šá šu-me issu lìb-bi
ú-nu-te šá bīt dadad(IŠKUR) bēli-ia
i-pa-ši-ṭu-ni dadad(IŠKUR) bēlī akal-šú
mê-šú la i-ma-ḫar-šú dša-la be-si
akal-šú mê-šú KI.MIN li-riš lu-ú la
e-ṣe-di 1 lim li-riš 1 šūtu
li-iṣ-bat 1 mē laḫrātu la ú-šá-ba-a
ḫurāpu 1 mē lâtu la ú-šá-ba-a mu-ri
1 mē a-li-⟨da-⟩a-te la ú-šá-ba-a māru
1 mē a-pi-a-te la-a ú-⟨mal-⟩la-a
tinūru eli tup-qí-na-te la-qi-te
lil-qu-te di-ʾu šib-tu
di-⟨li-⟩ip-te issu māti-šú la ipparrašū
הכתובת האכדית חקוקה בחזית הפסל, והכתובת הארמית בצדו האחורי.[4]
תרגום עריכה
פירוש השורות האחרונות לכתובת הוא "ומי שיסיר את שמי מכלי בית הדד אדוני, הדד לא ייקח לחמו ומימיו מידו, וסל, גברתי, לא תיקח לחמו ומימיו מידו, שיזרע ולא יקצר, שיזרע אלף שערים וייקח ממנו (רק) פריס, ושמאה כבשות תינקינה שה ולא ירוה, ושמאה פרות תינקינה עגל ולא ירוה, ושמאה נשים תינקינה ילד ולא ירוה, ושמאה נשים תאפינה לחם בתנור ולא תמלאנה, ושילקטו אנשיו מן האשפתות, שעורים לאכול, ושילקטו אנשיו מן האשפתות, שעורים לאכול, ומגפה נגע של נרגל לא ייכרת מארצו".[5]
ניתוח עריכה
רוב החוקרים מתארכים את הכתובת לטווח שבין המאה ה-11 לפנה"ס למאה ה-9 לפנה"ס. עם טענותיהם של המצדדים בדבר תאריך כתיבתה המאוחר של הכתובת נמנית הטענה שלפיה שהאלפבית הפיניקי שבו נעשה שימוש בכתובת משתמש באות יו"ד כדי לסמן תנועה תנועות, ולא עיצורים גרידא, כמקובל באבג'ד הפיניקי. לדבריהם, תופעה זו, של שימוש באותיות המייצגות אך ורק עיצורים כתנועות נפוצה יותר בכתובות מאוחרות שנכתבו באלפבית הפיניקי.[6] עם זאת, הארכאולוג יוסף נוה (1981) שולל את טענותיהם אלה. לדבריו, אף על פי ששימוש באות יו"ד באלפבית הפיניקי כתנועה ולא כעיצור אכן נפוצה יותר בשלבים מאוחרים יותר בהתפתחותו של אותו אלפבית, יש עדויות לשימוש מעין זה עוד במאה ה-13 לפנה"ס. בנוסף, לדעת נוה (1981), צורותיהן של האותיות בכתובת דומות יותר לאלו המופיעות דווקא בכתובות קדומות, ולא מאוחרות. בכך הלה מקדים את תאריך חיבורה של אותה הכתובת.[7]
לקריאה נוספת עריכה
- חיים יונה גרינפלד ואהרן שפר, הערות לכתובת הדו-לשונית מתל פח'ריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, תשמ"א-תשמ"ב, עמ' 119–129, באתר JSTOR
- יוסף נוה, זמנה של הכתובת מתל פח'ריה: ניתוח פליאוגראפי של הנוסח הארמי, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, תשמ"א-תשמ"ב, עמ' 140-131, באתר JSTOR
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ גרינפלד ושפר, עמ' 122
- ^ W. Randall Garr, 'Image' and 'Likeness' in the Inscription from Tell Fakhariyeh, Israel Exploration Journal 50, 2000, עמ' 229–230
- ^ גרינפלד ושפר, עמ' 119
- ^ Jonas C. Greenfield, Aaron Shaffer, Notes on the Curse Formulae of the Tell Fekherye Inscription, Revue Biblique 92, 1985, עמ' 47
- ^ גרינפלד ושפר, עמ' 120–121
- ^ נוה, עמ' 134
- ^ נוה, עמ' 133