היפאטיה (מיטשל)
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
היפאטיה הוא ציור שמן משנת 1885 מאת האמן הבריטי צ’ארלס ויליאם מיטשל. היצירה שואבת השראה מן הרומן "היפאטיה" משנת 1853 מאת צ'ארלס קינגסלי, ומשלבת יסודות של ציור היסטורי עם אמנות העירום. העלילה מתרחשת באלכסנדריה במאה החמישית ומתארת את רגעיה האחרונים של הפילוסופית היפאטיה, זמן קצר לפני שנרצחה.
הציור הוצג בתערוכת לונדון של גלריית גרוסוונור בשנת 1885. בצד הצגת הציור אולליה הקדושה מאת ג'ון ויליאם ווטרהאוס בתערוכת האקדמיה המלכותית של אותה שנה, עורר הציור דיון ציבורי בשאלת שכיחותה ולגיטימיותה של אמנות העירום. כיום נמצאת היצירה באוסף גלריית ליינג לאמנות בניוקאסל, לאחר שנרכשה בשנת 1940.[1]
תיאור היצירה עריכה
הציור היפאטיה מציג דמות נשית עירומה צעירה העומדת ונשענת לאחור על מזבח אבן מגולף בתוך חלל כנסייתי. שערה הארוך נאחז בידה הימנית ומכסה את חזהּ, בעוד ידה השמאלית מורמת ומושטת במחווה פתוחה לעבר פסיפס קיר מאחוריה. מבטה של הדמות מופנה שמאלה וניכר בו מתח וחרדה. על המזבח נראים צלב וכלי קיבול המונחים על בד מזבח, ומשני צדדיו מוצבים נרות דולקים על פמוטים גבוהים. הלהבה של הנר השמאלי נוטה פנימה, דבר המרמז על דלת פתוחה מחוץ לשדה הראייה. קירות החלל מעוטרים בפסיפסים בעלי אופי דתי, ובפסיפס שמאחורי הדמות נראה חלק של כף רגל ימנית, המזוהה כחלק מדימוי של ישו הצלוב. על רצפת החלל פזורים גלימת בד לבנה, פמוט וחפצים נוספים, היוצרים רושם של הפרעה אלימה שהתרחשה זה עתה.[2]
פרשנות עריכה
הסצנה המתוארת בציור נשענת על הרומן Hypatia, or New Foes with an Old Face מאת צ’ארלס קינגסלי משנת 1853. על פי גרסת הרומן, היפאטיה נמצאת בשלב שבו היא עומדת על סף התנצרות, כאשר היא מותקפת בידי המון נוצרי קנאי, נגררת אל תוך כנסייה, מופשטת מבגדיה ונרצחת תחת דימוי מונומנטלי של ישו. המחווה של הזרוע המורמת והפניית המבט כלפי מעלה בציור תואמות במישרין את תיאור הרגע ברומן שבו היפאטיה פונה במחווה אחרונה מן האדם אל האל, רגע קצר לפני שהאלימות סוגרת עליה.[2]
השוואה ליצירות אחרות עריכה
הציור היפאטיה הוצג בשנת 1885 באותה שנה שבה הוצג הציור אולליה הקדושה מאת ג’ון ויליאם ווטרהאוס בתערוכת האקדמיה המלכותית. פרשנים הצביעו על הקבלה בין שתי היצירות, בין היתר בשל הטון הוויזואלי המעורר מבט מתבונן. בשני המקרים מדובר בדמות נשית צעירה הקשורה לנרטיב של מוות אלים על רקע דתי. עם זאת, בעוד שווטרהאוס מציג את אאולליה כגוף שלם וללא סימני פגיעה, אף שעל פי הסיפור נקרעה לגזרים ונשרפה בידי פגאנים, מיטשל מציג את היפאטיה ברגע של חרדה בתוך חלל כנסייתי, לפני מותה, כשהאיום אינו מיוצג בפעולה גלויה אלא במתח הסצנה ובמרכיביה החזותיים.[2]
הערות שוליים עריכה
- ^ Charles William Mitchell (1854–1903), Hypatia, Artuk
- ^ 1 2 3 Vanishing Pre-Raphaelite: Charles William Mitchell, The Eclectic Light Company, 2017-07-13 (ב־English)