החרמת בחירות
פעולות נוספות
חרם בחירות הוא מקרה של החרמת בחירות על ידי קבוצת מצביעים, שכל אחד מהם נמנע מהצבעה. חרם יכול לשמש כצורה של מחאה פוליטית שבה הבוחרים מרגישים שסביר להניח שקיימת הונאה בבחירות, או ששיטת הבחירות מוטה נגד המועמדים שלה, שהמערכת הפוליטית המארגנת את הבחירות חסרת לגיטימציה, או שהמועמדים המתמודדים מאוד לא פופולריים. בתחומי שיפוט בהם קיימת חובת הצבעה, חרם עשוי לעלות לכדי מעשה של מרי אזרחי. לחלופין, תומכי החרם יכולים להצביע הצבעת מחאה בפתק ריק או להצביע בעד 'אף אחת מהאפשרויות'. חרם מצביעים עשוי להיות פעולה של קבוצה אזורית או אתנית מסוימת. במקרים אחרים, מפלגה או מועמד מסוים מסרבים להתמודד בבחירות וקוראים לתומכיהם להחרים את ההצבעה.
במקרה של משאל עם, חרם עשוי לשמש כהצבעה טקטית בידי מתנגדי ההצעה. אם משאל העם דורש שיעור הצבעה מינימלי כדי להיות תקף, החרם עלול למנוע את השגת המניין הזה. בבחירות כלליות, אנשים ומפלגות יחרימו לעיתים קרובות כדי למחות על מדיניות מפלגת השלטון, בתקווה שכאשר הבוחרים לא יגיעו, הבחירות ייחשבו כבלתי לגיטימיות על ידי משקיפים חיצוניים.[1]
דוגמאות מרחבי העולם עריכה
| הבחירות | שיעור ההצבעה (%) | הערות |
|---|---|---|
| הבחירות הכלליות בסן מרינו 1923 (אנ') | 35.5 | |
| משאל העם על ריבונות צפון אירלנד ב-1973 (אנ') | 58.1 | פחות מ-1% בקרב הקתולים |
| הבחירות הכלליות בדרום אפריקה 1984 (אנ') | 29.9 ו־20.8 | |
| הבחירות הכלליות בדרום אפריקה 1989 (אנ') | 18.1 ו־23.3 | |
| הבחירות הכלליות בבנגלדש 1996 (פברואר) (אנ') | 21.0 | |
| משאל העם בסלובקיה 1997 (אנ') | 9.5 | |
| הבחירות הכלליות ביוגוסלביה 2000 (אנ') | 28.8 | חרם על ידי הקואליציה השלטת של מונטנגרו, בהנהגת DPS |
| הבחירות לנשיאות מונטנגרו 2002 (אנ') | 45.9 | הבחירות נפסלות בשל שיעור הצבעה נמוך מ-50% |
| הבחירות לפרלמנט בוונצואלה 2005 (אנ') | 25.3 | |
| הבחירות הכלליות בתאילנד 2006 (אנ') | 65.2 | הוחרם על ידי כל 3 מפלגות האופוזיציה בבית הנבחרים. |
| הבחירות הכלליות בבנגלדש 2014 (אנ') | 22.0 | |
| משאל העם על עצמאות קטלוניה 2017[2] | 43.03 | מפלגות האופוזיציה, מלבד קטלוניה, קראו למצביעיהן להחרים את ההצבעה |
| הבחירות לנשיאות מצרים 2018 | 41.1 | |
| הבחירות לפרלמנט האיראני 2020 | 42 | שמרנים: 76.20%, רפורמיסטים: 6.89% |
| הבחירות לפרלמנט בהונג קונג 2021 (אנ') | 30.2 | הפרו-דמוקרטים החרימו את הבחירות |
| משאל העם על החוקה בתוניסיה 2022 (אנ') | 30.5 | מפלגות רבות החרימו את הבחירות לאחר המשבר הפוליטי ב-2021–2022 |
| הבחירות המקומיות בקוסובו 2023 (אנ') | 3.5 | מתוך כ-40,000 סרבים בצפון קוסובו, רק 13 הצביעו בבחירות |
משנת 1868 ועד המאה ה-20 הכריזו האפיפיורים כי "אין זה מועיל" שהקתולים האיטלקים ישתתפו בבחירות לפרלמנט האיטלקי כמועמדים או כאלקטורים.
בדרום אפריקה, שלוש תנועות חברתיות החרימו את ההצבעה תחת הסלוגן "אין אדמה! אין בית! אין הצבעה! (אנ')".
גם תנועות חברתיות אחרות השיקו קמפיינים דומים, כוללים הנקסליטים בהודו, הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי במקסיקו ותנועות שונות בעלות אוריינטציה אנרכיסטית.[3][4] נטען כי המיעוט הערבי בישראל מחרים לפרקים את הבחירות הארציות.[5]
תוצאות אפשריות עריכה
נטען כי בניתוח משטרי כלאיים בין השנים 1981–2006, חרם בחירות של האופוזיציה מגדיל את הסיכוי שמפלגת השלטון תפסיד בבחירות עתידיות. גרגורי ויקס ציין שכמה משטרים אוטוריטריים באמריקה הלטינית התארכו בגלל חרם.[6] גייל בוטורף ודאגלס דיון מסבירים כי חרמות של האופוזיציה במשטרים כאלו הובילו לתוצאות שונות, לפעמים הם הביאו לשינוי המשטר ולפעמים דווקא לחיזוק הממשלה המכהנת.[7]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Election Boycotts Don't Work - Brookings Institution, www.brookings.edu (ב־English)
- ^ Les bases de Podem Catalunya donen suport al referèndum de l'1 d'octubre però no el veuen vinculant, VilaWeb (ב־català)
- ^ Narco News: Representative Democracy versus Participatory Democracy, www.narconews.com
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ הפוליטיקה הערבית בישראל, פרק 8
- ^ Gregory Weeks, A cautionary tale for election boycotts, Foreign Policy, 2025-10-02 (ב־English)
- ^ Gail Buttorff, Douglas Dion, Participation and boycott in authoritarian elections, Journal of Theoretical Politics 29, 2017-01, עמ' 97–123 doi: 10.1177/0951629816630431