החי בים התיכון

תמונת לוויין של הים התיכון

החי בים התיכון כולל כ־17,000 מינים שתוארו עד כה, כרבע מתוכם אנדמיים לים. הים התיכון נחשב לים כמעט סגור, המחובר בצידו המערבי לאוקיינוס האטלנטי דרך מצר גיבלרטר ובצידו המזרחי מחובר לאוקיינוס ההודי דרך הים האדום ותעלת סואץ. אף על פי ששטחו מהווה רק כ–0.8% משטח האוקיינוסים העולמי, חיים בו 6-7% מהמינים הידועים למדע.

על בעלי החיים בים התיכון מאיימים גורמים רבים בניהם: משבר האקלים, זיהום, תחבורה ימית, דיג יתר והגעת מינים פולשים. תופעה בולטת ביותר של פלישת בעלי חיים מהים האדום אל הים התיכון נקראת הגירה לספסית. הגירה זו התאפשרה בזכות בנייתה של תעלת סואץ בשנת 1869, מה שיצר חיבור בין שני הימים.

בישראל, החל מאמצע שנות ה–60 הוכרזו מספר שמורות ימיות, המשתרעות בדרך כלל מקו החוף ועד למספר מאות מטרים מערבה לתוך הים.

גאוגרפיה עריכה

הים התיכון אינו מתאפיין בגלים גבוהים במיוחד, שכן החיבור לאוקיינוס צר והים קטן מכדי שמערכות מזג אוויר ייצרו בו גלים גדולים מאוד. מחזורי הגאות והשפל חלשים יחסית לאוקיינוסים וכמעט שאינם מורגשים. לאורך חופיו הצפוניים, ים התיכון צלול, עמוק ושקט.

תופעת ננסות מזרח ים תיכונית עריכה

קובץ:Salmonete de roca (Mullus surmuletus), Parque natural de la Arrábida, Portugal, 2020-07-21, DD 59.jpg

מולית אדומה - מין דוגמה לתופעת ננסות מזרח ים תיכונית

קובץ:צדפים בחוף פלמחים, חורף 2018. צילום- משה שטרן.jpg

צדפים בחוף פלמחים

האגן המערבי של הים התיכון עשיר יחסית בחומרי מזון המגיעים אליו דרך מצר גיברלטר מהאוקיינוס האטלנטי. אולם קומץ מחומרי מזון אלו מגיע לאזור הלבנט, באגן המזרחי של הים התיכון. הקמת סכר אסואן בשנת 1902 בלמה אף היא את הסעת הסחופת העשירה בחומרי המזון מנהר הנילוס אל האגן המזרחי של הים התיכון. מדענים הבחינו כי מינים של יצורים ימיים מגיעים לגדלים מרשימים יותר באגן המערבי לעומת המזרחי, הם שיערו כי תופעה זו קשורה להסעת חומרי המזון ודלותם היחסית באגן המזרחי, להבדלי מליחות ואקלים. כדי להוכיח את קיום תופעת הננסות, התבצע מחקר מדעי בדג נפוץ המופיע בשפע בשני אזורים אלו, מולית אדומה (Mullus barbatus) ובהשוואה של 431 דגימות אקראיות מחופי סיציליה וחופי הים התיכון של ישראל התגלו פערים משמעותיים של דגים בני אותו גיל ואותו מין (זוויג), המבחן הסטטיסטי הראה כי בישראל הגודל נע בין 86.7–146.3 מ"מ ואילו בסיציליה הממוצע נע בין 100.8–191.5 מ"מ (בזכרים). ממצאים אלו אישרו לראשונה את קיום תופעת הננסות במזרח הים התיכון בדגי גרם.^[1] דקר חיפני אף הוא מגיע באזורינו לאורך של כ-80 ס"מ ובמערב הים התיכון עשוי להגיע עד 140 ס"מ. תופעה זו מכונה גם בשם ננסות לבנטינית.

הפרעת פלמחים עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הפרעת פלמחים

הפרעת פלמחים היא תופעה גאומורפולוגית המתאפיינת באי סדירות בטופוגרפיה של קרקעית הים התיכון בקצה המדף היבשתי הנובעת כנראה מגלישת קרקע. הפרעת פלמחים נמצאת בתחום המים הכלכלים של ישראל, כאשר ראש הגלישה נמצא מול חופי פלמחים כעשרים קילומטר מהחוף. השמורה מארחת נקודה חמה במגוון הביולוגי, בית גידול לגנים של אלמוגי עומק, בעומק שבין 450 ל-800 מטרים מתחת לפני הים, ובהם מין אלמוגים אנדמי למקום. סוגי אלמוגים אלו חיים במים קרים, וה"הפרעה" היא האזור החם ביותר בו חיים אלמוגים אלו והמקום היחיד בדרום מזרח הים התיכון בו הם מצויים.

גורמי סיכון עריכה

קובץ:Canal de Suez.jpg

תעלת סואץ, האחראית על ה"הגירה לספסית"

על בעלי החיים בים התיכון מאיימים גורמים רבים בניהם: משבר האקלים, זיהום, תחבורה ימית, דיג יתר והגעת מינים פולשים.

מינים פולשים עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הגירה לספסית

קובץ:Himantura uarnak egypt.jpg

טריגון נקוד הוא אחד המינים שעברו דרך תעלת סואץ והתבססו במזרח אגן הים התיכון.

קובץ:Fishing boy in Acre Israel.JPG

דיג בים התיכון

קובץ:Epinephelus marginatus.jpg

דקר הסלעים מהנחשקים ביותר כדגי מאכל, בסכנת הכחדה

פתיחת תעלת סואץ ב-1869 יצרה את המעבר הראשון למי-ים בין הים התיכון לים סוף. ים סוף גבוה יותר, ולכן מימיו הם שזורמים אל הים התיכון. האגמים המרים, המהווים קטע מתעלת סואץ, בלמו את הגירת בעלי החיים והצמחים מים סוף למשך כמה עשורים בשל מליחותם הגבוהה באופן שלא אפשר את הישרדותם, אולם במרוצת הזמן מליחות זו הושוותה בהדרגה למליחות הים האדום בשל זרימת המים בין הימים. כשמחסום ימי זה הוסר בעלי חיים וצמחים היגרו דרך התעלה והחלו לאכלס את מזרח אגן ים התיכון. ים סוף באופן כללי בעל מליחות גבוהה יותר ועני יותר בחומרי מזון (נוטריאנטים) מהאוקיינוס האטלנטי המחובר לים התיכון, כך שלמינים המהגרים מים סוף היה יתרון על המינים המקומיים במזרח אגן ים התיכון, פולשים אלו מותאמים למים דלי נוטריאנטים. כך החלו המינים של ים סוף לפלוש לביוטה של הים התיכון, ולא להפך; תופעה הידועה בשם הגירה לספסית. בנייתו של סכר אסואן על נהר הנילוס ב-1960 צמצמה את זרימת המים המתוקים הנושאים סחופת עשירה בנוטריאנטים אל מזרח אגן ים התיכון, וכתוצאה מכך דגת הים התיכון נפגעה באופן משמעותי. במקביל שינוי זה יצר תנאים אידיאליים לפולשים מים סוף ובכך תהליך הגירת המינים הפולשים הואץ אף יותר.

מינים פולשים הפכו לרכיב משמעותי במערכת האקולוגית של הים התיכון, ובעלי השפעות המסכנות מינים אנדמיים ים-תיכוניים רבים. בתחילת ההגירה, תצפיות על כמה קבוצות מהמינים האקזוטיים הראו כי יותר מ-70% ממעשירי הרגל הלא מקומיים ו-63% מהדגים האקזוטיים בים התיכון מקורם באזור האינדו-פסיפי, כלומר הגיעו מהאוקיינוס השקט וההודי במעלה ים סוף אל מפרץ סואץ שבקצהו, ודרך התעלה אל הים התיכון.^[2] התעלה הופכת למעבר הימי הראשון להגעת מינים פולשים אל הים התיכון. פגיעתם של כמה מהמינים הלספסיים הללו הפכה למשמעותית ביותר כאשר הם דחקו מינים מקומיים והפכו למחזה נפוץ באזור הלבנט. לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע ומשאביו, אמנת המגוון הביולוגי ואמנת ראמסאר מינים אלו זרים לים התיכון, ונמצאים מחוץ לתחום תפוצתם הטבעי שהוא באזור האינדו-פסיפי. כשמינים אלו מצליחים לבסס אוכלוסיות בים התיכון תוך כדי תחרות ישירה במינים המקומיים ותפיסת מקומם הם הופכים ל"מינים זרים פולשים" ומהווים איום חמור על המגוון הביולוגי המקומי. הודעת ממשלת מצרים, מאוגוסט 2014, על כוונתה לכרות 35 ק"מ של תעלה חדשה במקביל לקיימת ולהעמיק ולהרחיב 37 ק"מ נוספים מתעלת סואץ מדאיגה ביולוגים ימיים החוששים שמעשה זה רק יחמיר את הפלישה מים סוף לים התיכון.^[3]^[4] ממצאי מחקר שפורסמו בכתב עת אמריקאי (Diversity and Distributions) קובעים כי במזרח הים התיכון נרשמה התופעה החמורה ביותר של פלישת דגים לעומת שאר העולם, ופלישה זו עלולה לפגוע מאוד במינים מקומיים.^[5]

בפברואר 2019, פורסם הדו"ח השנתי של המשרד להגנת הסביבה וממנו עולה כי חלה ירידה משמעותית

בנוכחותם של דגים פולשים כגון השפמית הארסית (הידועה גם בכינוי "דג נסראללה"). מאידך, כשליש ממיני הדגים שנדגמו היו מינים פולשים שמקורם בים סוף ואשר נכנסו אל הים התיכון דרך תעלת סואץ.^[6]

הגעת מינים אטלנטיים לים התיכון עריכה

הגעתם של מינים אקזוטיים מהאזורים הטרופים של האוקיינוס האטלנטי לים התיכון הפכה לתופעה בולטת בעשורים האחרונים. השאלות אודות השפעות הגירה זו נותרו ללא מענה. האם הגירה זו מהווה שלוחה טבעית של האזורים בהם מתקיימים מינים אלו שכעת נכנסים לים התיכון דרך מצר גיברלטר, בגלל מגמת התחממות המים הנגרמת מההתחממות גלובלית; או פשוט בגלל קיומו של מעבר ימי; או בגלל סיבות מדעיות מורכבות יותר שעדיין לא נחקרו. אף על פי שההגירה הזו אינה בעלת השפעה כמו ההגירה הלספסית, הנושא ממתין למחקרים ומענה על שאלות אלו.

מאמצי שימור עריכה

קובץ:Fishing warning sign Israel.JPG

שלט של רשות הטבע והגנים האוסר על דיג

קובץ:RoshHanikra02 ST 07.JPG

שמורת ים ראש הנקרה-אכזיב

מאמצים בין-לאומיים עריכה

ב-16 בפברואר 1976 נחתמה אמנת ברצלונה שהיא אמנה בינלאומית שנועדה להגנה על הים התיכון מפני זיהום מים.

מאמצים בישראל עריכה

בישראל נעשו מספר הכרזות של שמורות טבע ימיות וגנים לאומיים ימיים על מנת להגן על אוכלוסיות החי בים. בשטחי השמורות והגנים, כל בעלי החיים נחשבים לערכי טבע מוגנים וחל איסור לפגוע בהם ולדוג אותם.

בשנת 2012 החל לפעול מיזם החצי הכחול - הרפורמה להצלת הים התיכון, תחת החברה להגנת הטבע. מטרת המיזם היא הטמעת רפורמה להצלת הים התיכון ומימוש חזון של ים תיכון בריא, אשר מתקיימות בו מערכות אקולוגיות מאוזנות השומרות על בתי גידול ומינים ייחודיים בים התיכון.

עמותות נוספות אשר שמות במרכזן את שימור הים התיכון הן: עמותת אקואושן, שמטרתה היא לקדם את שמירת הסביבה הימית והחופית באמצעות מחקר, חינוך ופעילות קהילתית נרחבת; סיירת החוף, כרישים בישראל וצלול.

ספינת מחקר של עמותת אקואושן

ספינת מחקר של עמותת אקואושן
רשת דיג נטושה שהוסרה ממעמקי הים על ידי סיירת החוף

רשת דיג נטושה שהוסרה ממעמקי הים על ידי סיירת החוף
סיור בקזינו בת גלים בהדרכת עמותת צלול, במסגרת כנס משפיעים איכות הסביבה 2024

סיור בקזינו בת גלים בהדרכת עמותת צלול, במסגרת כנס משפיעים איכות הסביבה 2024

יחסי גומלין עם האדם עריכה

קובץ:Hexaplex trunculus.jpg

בפאתי ערי המדינה הפיניקיות צור וצידון התגלו ערימות ענקיות המכילות קונכיות שבורות ומרוסקות של ארגמון קהה-קוצים וארגמון חד קוצים לשם ייצור ארגמן

קובץ:Sardinim.jpg

חברי קיבוץ נווה ים ושלל סרדינים, 1945

בין היתר, החי בים התיכון מהווה אטרקציה תיירותית בצלילות.

דיג בים התיכון עריכה

שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת.

ראו גם – דיג בארץ ישראל

הסוכנות האירופאית לענייני סביבה טוענת כי יותר מ-65% מכלל סוגי דגי המאכל באזור הם בתוך טווח הסכנה ביולוגית, וסוכנות המזון והחקלאות באו"ם מדווחת כי סוגי הדגים החשובים ביותר כגון טונת אלבקור, טונה כחולת סנפיר, דג החנית, דג חרב, מולית אדומה (ברבוניה) וספרוסיים (כגון סרגוסים ודניס) נמצאים בסכנת קיום.

רק בישראל לבדה, דייגים ישראליים שולים מדי שנה לאורך חופי הים התיכון כ-3,500 טון דגים.

ייצור הארגמן בחוף הלבנט עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ייצור הארגמן בחוף הלבנט

לאורך ערים שונות באגן הים התיכון, כמו צור, צידון תל דור ועוד, התפתחה תעשיית ייצור צבע הארגמן, אשר נחשבה לאחת מתעשיות היוקרה הבולטות של העולם העתיק. צבע הארגמן הופק מבלוטת צבע תת-זימיות של מספר מיני חילזון ימי מן הסוג ארגמון ארגמונית אדומת-פה, ארגמון חד קוצים וארגמון קהה קוצים.

תופעת הכרישים בחדרה עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הכרישים בחדרה

תופעת הכרישים בחדרה היא תופעה בה כל שנה בעונת החורף, מתקבצים כמה עשרות, לרוב 20–30, כרישים במים הרדודים שסביב תחנת הכוח אורות רבין שבחדרה. בנוסף לכרישים אלו, ישנן תצפיות נוספות של צבי ים, תמנונים ובטאים, כדוגמת אברתן רחב שן, המגיעים במסגרת התופעה.