החטא הקדמון (טיציאן)
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
החטא הקדמון (באיטלקית: La Caduta dell'Uomo) הוא ציור שמן מאת האמן האיטלקי טיציאן, המתאר את רגע הפיתוי של אדם וחוה כפי שמתואר בספר בראשית (ג', ו'-ז'). הציור מציג את חוה כשהיא מקבלת את הפרי האסור מידי הנחש ומציעה אותו לאדם, במה שנחשב לנקודת המפנה בסיפור החטא הקדמון. היצירה שואבת השראה ממקורות אמנותיים שונים ונחשבת לאחת העבודות הבולטות של טיציאן בנושאי דת ומיתולוגיה. הציור נמצא ברשות מוזיאון הפראדו.
תיארוך והיסטוריה עריכה
התאריך המדויק של יצירת הציור אינו ידוע, וכך גם זהות הבעלים הראשון שלו. עם זאת, הוא מזוהה בדרך כלל עם יצירה שתועדה ברשימת נכסיו של אנטוניו פרס ב-21 במאי 1585, תחת הכינוי "quadro grande de Adán y Eva de mano de Ticiano" (הציור הגדול של אדם וחוה מידיו של טיציאן). ידוע כי החל משנת 1530 טיציאן עבד עבור גונסלו פרס, אביו של אנטוניו, ועדיין יצר עבור המשפחה בשנת 1573. רוב החוקרים מתארכים את הציור לשנות ה-50 של המאה ה-16, על סמך סגנונו האמנותי והשפעותיו הפיסוליות.[1]
מקורות השראה והשפעות אמנותיות עריכה
טיציאן שאב השראה ממספר מקורות ביצירת הציור. דמותו של אדם מבוססת על הפסל הרומי "הגאלי הגוסס", שהיה מקור השפעה מרכזי על טיציאן בתקופה זו. ניתן לזהות גם השפעה מהפרסקו חטא האדם הראשון של רפאל, הממוקם בחדר החתימה בוותיקן, במיוחד באופן שבו אדם יושב וחוה עומדת לצדו. תנוחתה של חוה מזכירה את דמותה של דירסה מתוך קבוצת הפסלים "שור פארנזה". בנוסף, הציור מושפע מתחריטו של אלברכט דירר "אדם וחוה" (1504), בעיקר בדמותה של חוה ובהדגשת האלמנטים האיקונוגרפיים, כמו השועל, המסמל את השטן, והנחש בדמות ילד, המגיש לה את התפוח.[1]
שינויים בהרכב הציור עריכה
בדיקות רנטגן חשפו שינויים משמעותיים שביצע טיציאן במהלך העבודה. בתחילה, אדם צויר בתנוחה זקופה יותר, עם גו מפותל ורגליים קרובות יותר זו לזו. חוה אף היא עברה שינויים בקומפוזיציה – במקור היא הושיטה את ידה בעצמה לעבר תפוח שהיה ממוקם נמוך יותר, אך טיציאן שינה את הקומפוזיציה כך שהנחש מעניק לה את הפרי, מה שמדגיש את רעיון הפיתוי. שינוי זה גרם לתנוחת יד לא טבעית, שכן חוה נראית מושיטה את ידה אחורנית כדי לקבל את התפוח, אך זרועה אינה מתיישרת בהתאם לתנועה. בנוסף, זנבו המפוצל של הנחש הילד נוצר כתוצאה משינוי בקומפוזיציה – במקור צוירו שני ענפים שהפכו בשלב מאוחר יותר לחלק מגופו של הנחש.[1]
סגנון ואיכות הציור עריכה
למרות שהציור מצטיין בצבעוניות עזה, במיוחד בנוף הרקע, קיימים בו מספר קשיים קומפוזיציוניים. חוה מוצגת בתנוחה מעט מלאכותית בשל השינוי המאוחר במנח זרועה. דמותו של אדם משקפת את ההשפעה הפיסולית של הגאלי הגוסס ונתפסת כרזה מדי. בשל המראה הפיסולי המוקפד, נוספו עלי תאנה לכיסוי מערומיו של אדם, דבר שפגע בשלמות החזותית של הדמות.[1]
השפעת טיציאן על רובנס עריכה
פטר פאול רובנס, שיצר העתק של היצירה, ביצע בה שינויים משמעותיים. תנוחתו של אדם תוקנה כך שגופו יפנה מעט יותר הצידה – שינוי המבוסס על הגרסה המקורית שהתגלתה בבדיקות הרנטגן של הציור של טיציאן. שינויים נוספים שביצע רובנס בגרסתו הובילו לכך שחלק מהחוקרים רואים בה יצירה מוצלחת יותר מהמקור.[1]
היסטוריית בעלות עריכה
בשנת 1585 עבר הציור לרשות המלך פליפה השני, מלך ספרד, ולאחר מותו הוצב בסקריסטיה של הארמון המלכותי באלקזר במדריד.
בשנים 1628–1629, במהלך ביקורו השני של רובנס בספרד, הוא העתיק את היצירה.
לקראת 1636, הציור הועבר מהסקריסטיה לחלל חילוני – "כספות טיציאן" – שם נשמרו ציורי העירום החשובים של האוסף המלכותי הספרדי.
בשנת 1746 תועד הציור בארמון בואן רטירו, ובהמשך עבר לארמון המלכותי החדש במדריד.
בשנת 1827 נכנס הציור לאוסף מוזיאון הפראדו, שם הוא מוצג עד היום.[1]
