הזירה (מחזמר)
פעולות נוספות
| קובץ:TheRinkCD.jpg | |
| כתיבה | טרנס מקנאלי |
|---|---|
| מילות השירים | ג׳ון קנדר |
| מוזיקה | פרד אב |
| מדינה | ארצות הברית |
| סוגה | מחזמר |
| שפה | אנגלית |
הזירה (באנגלית: The Rink) הוא מחזמר עם ספר מאת טרנס מקנאלי, מילים מאת פרד אב, ומוזיקה מאת ג'ון קנדר – שיתוף הפעולה העשירי של הצמד קנדר ואב.
המחזמר מתמקד באנָה, בעלת זירת גלגיליות מתפוררת הממוקמת על טיילת בעיירת נופש חופית מוזנחת, שהחליטה למכור אותה ליזמים. את תוכניותיה מסבכת בתה, אנג'ל, ששבה לעיר במטרה להתחבר מחדש עם האנשים והמקומות שנטשה מזמן. באמצעות סדרת פלאשבקים, גילויים ועלילה שמתקדמת במינימום, השתיים מתמודדות עם עברן בניסיון להתפייס ולהמשיך הלאה בחייהן.
היסטוריית הפקה עריכה
רקע עריכה
המחזמר החל כמחזמר קטן באוף ברודוויי, עם מוזיקה מאת קנדר ואב, ספר מאת אלברט אינאוראוטו ובימוי מאת ארתור לורנס. הוא התמקד באם איטלקייה-אמריקאית ובבתה המנוכרת. מאחר שהפרויקט לא התקדם כראוי, הובא טרנס מקנאלי לכתוב את הספר ולורנטס עזב. במקום מחזמר אינטימי, נוספו מקהלה גברית קטנה ותפאורות גדולות.[1]
הפקות עריכה
המחזמר עלה לראשונה בברודוויי ב־9 בפברואר 1984 בתיאטרון מרטין בק, ורץ במשך 204 הצגות ו־29 הצגות מקדימות. את ההפקה ביים א. ג׳. אנטון, הכוריאוגרפיה הייתה של גרסיאלה דניאלה, עיצוב התפאורה – פיטר לרקין, עיצוב התלבושות – תיאוני ו. אלדרדג׳, עיצוב התאורה – מארק ב. וייס, עיצוב הסאונד – אוטס מונדרלו, והניצוח המוזיקלי – פול ג׳מיניאני.
על אף נוכחותן של כוכבות כמו לייזה מינלי (בתפקיד אנג'ל) וצ׳יטה ריברה (בתפקיד אנה), ההפקה לא הצליחה להתגבר על הביקורות השליליות ברובן. הקאסט כלל גם את ג׳ייסון אלכסנדר (לינו/לני/פאנק/דוד פָאוּסטו), קים האוזר (הילדה הקטנה), מל ג׳ונסון ג׳וניור (באדי/היראם/גברת ג׳קסון/צ׳ארלי/מחזר/ג׳וניור מילר), סקוט הולמס (גאי/דינו/האב רוקו/דבי דוברמן), סקוט אליס (לאקי/שוגר/פאנק/ארני/מחזר/בובי פרילו/דני/זמר נוסף), פרנק מאסטרוקולה (טוני/טום/פאנק/מחזר/פיטר ריילי), רון קרול (בן/אביו של דינו/האחות פילומנה), ורוב מרשל (זמרים נוספים). סטוקארד צ׳אנינג החליפה את לייזה מינלי החל מ־14 ביולי 1984.
המחזמר הועלה בווסט אנד בתיאטרון קיימברידג׳, שם נפתח ב־17 בפברואר 1988 ורץ עד 19 במרץ 1988, בסך הכל 38 הצגות. ג׳וזפין בלייק ודיאן לנגטון גילמו את אנה ואנג'ל. ההפקה, שבוימה על ידי פול קריסון, לא הצליחה בתיאטרון הגדול בלונדון, אך זכתה להצלחה מלאה באולם הקטן פורום במנצ׳סטר ב־1987, שם הוארכה ריצתו. ביום שבו פורסם שההצגה תיסגר, ערכו השחקנים, התזמורת והצוות ישיבת מחאה בתוך תיאטרון קיימברידג׳ בטענה שמספרי הקהל הנמוכים נבעו משיווק גרוע ומעורבות תקשורתית חלשה מצד המפיקים. בלייק ולנגטון אף הופיעו בתוכנית הטלוויזיה היומית של אלן טיצ׳מרש כדי לעורר מודעות למופע.
קרוליין או'קונור (ששימשה מחליפה לדיאן לנגטון בתפקיד אנג'ל בהפקה הלונדונית משנת 1988, לפני שכיכבה ב"שיקגו", "מאק ומייבל" ו"אנסטסיה") גילמה את תפקיד אנה בהפקה מחודשת בתיאטרון סאות'וורק בלונדון במאי 2018. הפקה זו זכתה לשבחים על משחקן של קרוליין או'קונור וג׳מה סאטון ועל הכוריאוגרפיה החדשנית (שכללה ריקודי סטפס על גלגיליות), אך השינויים בספר ובפסקול שבוצעו על ידי הבמאי והדרמטורג התקבלו בפחות אהדה (שיר הפתיחה "Colored Lights" הועבר לסוף המערכה הראשונה, וההצגה נפתחה בדיאלוג; קטע משמעותי מתוך "Mrs A", שבו נחקרת דחייתה של אנה את אמונתה, נחתך; קטעים מתוך "All The Children In A Row", שבהם מתואר מותו של אהובה של אנג'ל בתאונת דרכים שהוביל לחיפושיה אחר אביה, הוחלפו בשורה החוזרת "אני הולכת למצוא את אבא שלי").
תגובות עריכה
ב"ניו יורק טיימס", המבקר פרנק ריץ' שיבח את ריברה אך תיאר את ההצגה כ"נפוחה" ו"חמוצה", מלאה ב"תוכן מזויף ולעיתים מרושע" וב"יומרות ריקות". על הספר הוא כתב, "מר מקנאלי הוא מחזאי חכם ושנון, אך לא ניתן להבין זאת מן המאמץ הסינתטי הזה. הדיאלוג שלו בנאלי, והדמויות שלו הן דמויות רפאים".
בתגובה לביקורות השליליות, מלחין המחזמר, ג'ון קנדר, אמר שההצגה הייתה "המימוש המלא ביותר" של כוונותיו מכל הפקה שעשה. הפזמונאי פרד אב הסכים, וטען כי "כל רכיב ורכיב בה היה בדיוק כפי שדמיינו. על הבמה עמדו שתי החברות הטובות ביותר שלי, ליזה וצ'יטה. זו הייתה חוויה מציפה; וכאשר לא התייחסו אליהן בכבוד, זה היה כאילו הותקפנו ברחוב... ההצגה הזו פגעה בי יותר מכל הצגה שכתבתי... הרגשתי שאכזבתי אותן."[2]
רשימת שירים עריכה
|
|
פרסים ומועמדויות עריכה
הפקה מקורית בברודוויי עריכה
| שנה | טקס הענקת הפרסים | קטגוריה | מועמד | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 1984 | פרס טוני | הפסקול המקורי הטוב ביותר | ג'ון קנדר ופרד אב | מועמדות |
| ההופעה הטובה ביותר של שחקנית ראשית במחזמר | צ'יטה ריברה | זכייה | ||
| לייזה מינלי | מועמדות | |||
| הכוריאוגרפיה הטובה ביותר | גרסיאלה דניאלה | מועמדות | ||
| עיצוב התפאורה הטוב ביותר | פיטר לארקין | מועמדות | ||
| פרס דרמה דסק | מחזמר יוצא מן הכלל | מועמדות | ||
| שחקנית מצטיינת במחזמר | צ'יטה ריברה | זכייה | ||
| לייזה מינלי | מועמדות | |||
| במאי מצטיין של מחזמר | איי. ג'יי. אנטון | מועמדות | ||
| עיצוב תפאורה יוצא דופן | פיטר לארקין | מועמדות | ||
| עיצוב תאורה יוצא דופן | מארק ב. וייס | מועמדות | ||
הקלטה עריכה
| אלבום מחזמר מאת לייזה מינלי, צ'יטה ריברה, ג'ון קנדר, פרד אב | |
| יצא לאור | 1984 |
|---|---|
| סוגה | מחזמר |
| שפה | אנגלית |
| חברת תקליטים | Polydor Records |
| הפקה | נורמן ניוול |
הקלטת הקאסט למחזמר "The Rink" יצאה לאור על ידי חברת התקליטים Polydor Records בשנת 1984.[3] כוללת יצירות מאת ג'ון קנדר עם מילים מאת פרד אב, הידועים בסגנונם הייחודי בהשראת הג'אז הלוהט של שנות ה-20. לדברי מבקר המוזיקה של AllMusic, בעוד שסיפור המחזמר עוסק בנושאים של חוסר שביעות רצון וסכסוך דורי, המוזיקה עומדת בניגוד לאווירה הנוסטלגית והמרתקת שלו. שיר הפתיחה, "Colored Lights", בביצועה של ליזה מינלי, קובע את הטון של המופע עם המנגינה המרתקת שלו, המזכירה קלאסיקות מתקופת הג'אז. האלבום כולל גם שירים כמו "Chief Cook and Bottle Washer", בביצועה של צ'יטה ריברה, אשר שומרים על הסגנון הוינטג'י והמתוחכם של התקופה.[4]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Hischak, Thomas S. Boy loses girl (2002), Rowman & Littlefield, מסת"ב 0-8108-4440-0, p. 222
- ^ Bryer, Jackson R. and Davison, Richard Allan. The art of the American musical (2005), Rutgers University Press, p. 108. מסת"ב 0-8135-3613-8
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).