Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

הדה אורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
הדה אורן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 14 באוקטובר 1935
נתניה, פלשתינה (א"י)
פטירה 9 בספטמבר 2008 (בגיל 72)
אשדות יעקב איחוד, ישראל
תחום יצירה ריקוד

הדה אורן (14 באוקטובר 1935 – 9 בספטמבר 2008)[1] הייתה מורה למחול וכוריאוגרפית ישראלית.

ביוגרפיה עריכה

אורן נולדה בנתניה, ומגיל צעיר ועד מותה ב-2008 התגוררה בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. היא למדה חינוך גופני בסמינר הקיבוצים (1960–1962), מחול בבית הספר הגבוה ללימודי כוריאוגרפיה בפריז (1962–1964), והשתלמה, בין היתר, אצל אלווין ניקולאי (אנ') ומוריי לואיס (אנ') בניו יורק (1974–1975).

שיא פעילותה כיוצרת היה בין שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-90 בישראל. היא נמנתה עם צוות הכוריאוגרפים הראשון שיצר ללהקת המחול הקיבוצית ויצירותיה הוצגו בהופעות הלהקה ברחבי הארץ ובעולם. היא יצרה שתי עבודות עבור להקת בת שבע 2; ובאופן עצמאי יצרה כוריאוגרפיות לרות אשל, תמרה מיאלניק ולרקדנים מרינה וולדימיר פיליק. מסוף שנות ה-80 אורן פעלה להקים להקת מחול מקצועית, עצמאית, שבסיסה בעמק הירדן. להקת עמק הירדן העלתה מספר ערבי מחול לאורך שנות ה-90.

ב-1975 הקימה יחד עם אשרה אלקיים רונן מרכז ללימוד מחול בעמק הירדן, אותו ניהלה אורן במשך שנים רבות. המרכז, אשר ממשיך בפעילותו עד היום, חינך דורות של רקדנים ובהם גם כוריאוגרפים לעתיד כגון נעה דר ועדי שעל.

לצד פעילותה המקצועית, יצרה אורן במהלך השנים גם מחולות לטקסי החגים בקיבוץ, בניסיון לשלב את השאיפות היצירתיות שלה עם המחויבות לחיי הקהילה, ומתוך רצון להפיח רוח אמנותית פרשנית במסורות היהודיות.

הדה אורן נפטרה בשנת 2008 והובאה בבית העלמין המשותף לקיבוצים אשדות יעקב איחוד ומאוחד. על מצבתה נכתב: "וכמו ענן, להתגשם מעל חלקת שדה ריקה".

יצירות נבחרות עריכה

  • חלום, 1970
  • נעים להכיר גברת פרח, 1972
  • שלושה קטעים, 1972
  • שיח משוחחים, 1974
  • הפרטים המצטרפים, 1976
  • הפרטים המצטרפים, 1977
  • הרהור בקווים שבורים, 1977
  • חלל פנימי וחיצוני, 1977
  • הרהור על קו שבור 2#, 1978
  • קול ומחול, 1978, ערב בשיתוף רות אשל ועדי עציון אשר כלל שלוש יצירות סקוונציה, מיתר, הנך יפה רעייתי
  • עת לכל חפץ, 1979
  • האם, 1980
  • דירה להשכיר, 1981
  • קולות ממעמקי-ים, 1982
  • שלמה, 1982
  • היה היה, 1984
  • הצחוק המר, 1985
  • בין עצי עדן, 1987
  • הבן האבוד, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן
  • ולעמל – כל ימי חיינו, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן
  • אבלות, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן
  • צפור שנייה, 1992
  • שיחות, 1992
  • קשרים 1993
  • ערב סיזיפוס, 1994, ערב שכלל את יצירותיה: סיזיפוס, ורסיה חדשה ליצירה שלמה, ופסיון בסריגמיש
  • ערב סיזיפוס, 1995, ורסיה שונה לערב מ-1994 אשר כללה את העבודות סיזיפוס, סיזיפוס 2#, טריו סיזיפוס וורסיה חדשה לשלמה
  • לאפולו כאב בטן, 1998

הנצחה עריכה

בשנת 2017 הציגה האמנית הילה בן ארי את התערוכה "תנועה בין קווים שבורים – מחווה להדה אורן" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. הפרויקט נוצר בעקבות מחקר מקיף בגוף העבודה של הדה אורן וכלל מיצב וידאו רב-ערוצי של בן ארי בהשראת עבודותיה של אורן ותצוגה ארכיונית שחשפה לציבור פרקים נבחרים מיצירתה של הכוריאוגרפית המנוחה.

לקריאה נוספת עריכה

  • רות אשל, מחול פורש כנפיים: יצירה ישראלית לבמה 2000-1920, 2016, יומני מחול הוצאה לאור
  • טל יחס, "הילה בן ארי: תנועה בין קווים שבורים - מחווה להדה אורן", מתוך: בעקבותיה, 2017, הוצאת מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אתר ההנצחה של קיבוץ אשדות יעקב איחוד
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=הדה_אורן&oldid=545132"