הארי ווד
פעולות נוספות
| הסייסמומטר על שם ווּד-אנדרסון | |
| לידה | 31 בדצמבר 1879 |
|---|---|
| פטירה | 1958 (בגיל 78 בערך) |
| מדינה | ארצות הברית |
| ענף מדעי | סייסמולוגיה |
| תרומות עיקריות | |
| הסייסמומטר על שם ווּד-אנדרסון | |
.jpg){kind=link}
הארי אוסקר ווּד (באנגלית: Harry Oscar Wood; 31 בדצמבר 1879 – 1958) היה סייסמולוג אמריקאי שתרם מספר תרומות משמעותיות בתחום הסייסמולוגיה בתחילת המאה ה-20. בעקבות רעידת האדמה ב-1906 בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ווּד הרחיב את הרקע שלו בגאולוגיה ומינרלוגיה, והקריירה שלו שינתה כיוון לתחום הסייסמולוגיה. בשנות ה-20 הוא פיתח יחד עם האסטרונום ג'ון אנדרסון (אנ') את הסייסמוגרף שנקרא על שמם: הסייסמומטר של ווד אנדרסון. המכשיר היה המכוון לקלוט גלים סייסמיים בעלי זמן מחזור קצר, הקשורים לרעידות אדמה מקומיות[א]. בשנת 1931 ווד, יחד עם סיימולוג נוסף בשם פרנק ניומן, פיתח ועידכן מחדש את סולם מרקאלי, סולם עוצמה סיסמית שעדיין נמצא בשימוש כאמצעי עיקרי לדירוג השפעות רעידת אדמה.
קריירה עריכה
ווּד נולש בעיר אוסטין שבטקסס. הוא סיים תואר ראשון ושני באוניברסיטת הרווארד, וב-1904 עבר לאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, שם היה מדריך לגאולוגיה ומינרלוגיה עד 1912. במהלך תקופה זו לימד את הקורס הראשון בסייסמולוגיה בארצות הברית. זאת בעקבות רעידת האדמה של 1906. הוא היה אחראי בפני ראש המחלקה שם, אנדרו לוסון (אנ'), לריכוז חקירת היקף ואופי הנזק של רעידת האדמה בסן פרנסיסקו[1]. המדינה חָסְרה משאבים להקצות כספים למחקר עבור הוועדה לחקירת רעידת האדמה של מדינת קליפורניה, ובמקום זאת הוועדה מומנה על ידי מכון קרנגי למדע. דוח הוועדה במה שייקרא לימים דו"ח לוסון[2][ב]. מאידך, לא נעשה מחקר סייסמולוגי נוסף במסגרת השותפות הזו, עד הרבה יותר מאוחר[3][4]. הוא עזב את קליפורניה ב-1912, כדי להפעיל את התחנה הסייסמולוגית במצפה הגעשי בהוואי (אנ') כשותף מחקר, וזאת עד 1917. בעודו שם, הגיש דוח על הצורך במחקר נוסף של רעידות אדמה בדרום קליפורניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא עבד במכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה בפיתוח סיסמוגרף פיזואלקטרי (אנ'), שנבדק לאיתור אש תותחים. בשנים 1919–1920 הוא היה המשנה בפועל למזכיר מועצת המחקר הלאומית של ארצות הברית (אנ'), ומזכיר האיגוד הגיאופיזי האמריקאי (אנ') החדש שהוקם בעת ההיא. במהלך שהותו בוושינגטון הבירה, הוא משך את התעניינותו של מכון קרנגי למדע, ובסופו של דבר הם העסיקו אותו כדי להקים רשת סייסמית קטנה, שבסופו של דבר תצמח לתוך המעבדה הסיסמולוגית של קאלטק[1][5]. על שמו, 2 קתדרות במכון[6].
הסייסמומטר על שם ווד-אנדרסון עריכה
בשנת 1908, הגאולוג גרוב ק. גילברט (אנ') מימן לווּד 1,000 דולר כדי להפיק מפה של העתקים פעילים (אנ') אפשריים בצפון קליפורניה (אנ'), וכמה שנים לאחר מכן הטיל לוסון על ווד לפקח על הסייסמומטרים של האוניברסיטה (ברקלי), שם התמקדה תשומת הלב ברעידות אדמה מקומיות, וכן באירועים הרחוקים שהתרחשו, ואשר שימשו מדענים, במיוחד אירופאים, כמו בנו גוטנברג, כדי לחקור את התכונות של פנים כדור הארץ. סיסמומטרים שהיו בשימוש עד לאותה תקופה פותחו לזיהוי גלים סיסמיים בעלי זמן מחזור ארוך (ותדירות קצרה) מרעידות אדמה רחוקות, ולא זיהו היטב רעידות מקומיות. ווד כאמור עזב את ברקלי ב-1912, ובמהלך שהותו במצפה הוולקני בהוואי, יצר קשר עם ארתור ל. דיי (אנ'), מנהל המעבדה הגיאופיזית של מכון קרנגי, כאשר דיי ערך שם גם מחקר וולקני. הוא שימש כמנטור של ווּד, שקיבל את עצתו והלך לעבוד במה שהיום במכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה בוושינגטון הבירה, שם נוצרה מערכת יחסים עם ג'ורג' אלרי הייל (אנ'), מנהל מצפה הכוכבים של מכון קרנגי במאונט וילסון שבפסדינה[3][4].
במרץ 1921, מכון קרנגי קיבל הצעה מווד לספק מימון לתוכנית ארוכת טווח של מחקר סייסמולוגי בדרום קליפורניה. כחוקר במכון, ווד עבד בשיתוף עם ג'ון א. אנדרסון (מעצב מכשירים ואסטרופיזיקאי ממצפה הר וילסון) כדי להמשיך בפיתוח של סייסמומטר שיוכל לתעד את הגלים הקצרים מרעידות אדמה מקומיות. המכשיר שלהם ידרוש את היכולת למדוד את הגלים הסיסמיים עם זמני מחזור שבין 0.5–2.0 שניות, שהיו קצרים במידה ניכרת ממה שהסייסמומטרים הקיימים הצליחו לזהות. בספטמבר 1923, עם השלמתו המוצלחת של מה שנודע כ-Wood-Anderson Seismometer, התמקד המכון בהקמת רשת של מכשירים ברחבי האזור, שיוכלו לאתר מוקדי רעידת אדמה, ובסופו של דבר לאפשר מיפוי של אזורי ההעתקים המסתמנים. ווד הציע למכון קרנגי להקים רשת קטנה של היחידות בחמישה אתרים ברחבי האזור (פסדינה, הר וילסון, ריברסייד, האי סנטה קטלינה ופולברוק (אנ')) והמכון הסכימו להתקדם עם ההצעה[3][4].
המעבדה הסייסמולוגית בקאלטק עריכה
מכון קרנגי ביקש לשתף פעולה עם המכון הטכנולוגי של קליפורניה בפסדינה, עבור התחנה המרכזית של הרשת הסייסמית שלהם. הייל העלה את הרעיון שניתן לשלב את המעבדה הסיסמולוגית במחלקה לגאולוגיה החדשה של קאלטק, וב-1926, קיבל נשיא קאלטק, רוברט א. מיליקן[ג], את ההצעה הרשמית שהתקבלה[7]. מבנה חדש הרחק מהקמפוס הראשי הוקם עבור התחנה, אשר בסופו של דבר נקראה המעבדה הסיסמולוגית של קאלטק. זמן קצר לאחר הקמתה, ב-1927, הגיעו צ'ארלס ריכטר והוגו בניוף לפסדינה, כדי לעזור בהקמתה[3][4][7][8], ובשנת 1930, הצטרף למעבדה בנו גוטנברג, שהגיע עם משפחתו מגרמניה[9].
סולם מרקאלי להערכת העוצמות הסייסמיות עריכה
הסייסמולוג מישל סטפנו דה רוסי (אנ') והלימנולוג פרנסואה-אלפונס פורל יצרו כל אחד את סולם העוצמה הסייסמית שלו, ובשנת 1883 התאחדו כדי לנסח יחד את סולם רוסי-פורל בן 10 הדרגות. בשנת 1902, ג'וזפה מרקאלי עדכן את הסולם כך שיכלול תיאורים של תגובות אנושיות לרעידת אדמה. אדולפו קנקאני הציע מאוחר יותר להרחיב את הסולם ל-12 דרגות. הפיזיקאי הגרמני אוגוסט היינריך זיברג (אנ') ביצע את השינוי וכינה אותו סולם Mercalli-Cancani-Sieberg (MCS) שהפך פופולרי באירופה. ווּד והסיימולוג פרנק ניומן המציאו בשנת 1931 סולם משלהם בן 12 דרגות, הסירו את שמותיהם של קנקאני וסיברג, וקראו לו סולם העוצמות המתוקן של מרקאלי. אחד השימושים הראשונים בסולם החדש היה בדוח ווד שגיש ווּד לאגודה הסייסמולוגית של אמריקה (אנ') בנוגע להשפעות רעידת האדמה בלונג ביץ' ב-1933, שם עוצמתה המקסימלית הוערכה ב-VIII (חמוּר)[8].
אחרי שנים של מחקר, הציגו גוטנברג וריכטר קורלציה אמפירית, בין דרגת העוצמה הסייסמית לתאוצת הקרקע המקסימלית – PGA (אנ') שגרמה לאפקטים הסייסמיים בכל אתר, ושעל פיהם הוערכה העוצמה הסייסמית באתרים אלה. הם הכלילו קורלציה זו וניסחו משוואת מתאם (קורלציה) אמפירית עבור קליפורניה:
<math>\log a = \frac{I}{3}-0.5</math>
כאשר: <math>a</math> היא תאוצת הקרקע המקסימלית באתר ביחידות של סנטימטר לשנייה בריבוע (cm/sec2), ו־<math>I</math> היא דרגת האינטנסיטי שהוערכה בו[10]. במהלך המחצית השנייה של המאה ה־20 התקבלו משוואות קורלציה גם לאזורים אחרים בעולם כמו[11][12][13][14].
ראו גם עריכה
ביאורים עריכה
- ^ מנקודת מבט של ניטור, אלו הן רעידות האדמה שבהן האמריקאים, אז כהיום, מתעניינים במיוחד. רע"א מקומיות מתרחשות בתוך הרשת הסיסמית הצפון-מערבית של האוקיינוס השקט (אנ') ובדרך כלל יאותרו וידווחו על מפת PNSN וברשימת רעידות האדמה האחרונות. בקיצור; מדובר ברעידות אדמה שמוקדן אינו מרוחק מאוד מהסייסמוגרפים המודדים אותן ואלה כוללות גם רע"א שמקורן וולקני.
- ^ הדו"ח הסופי של הוועדה (שפורסם ב-1908, וכיום מכונה בדרך כלל דו"ח לוסון), היה אוסף ממצה של דוחות מפורטים של יותר מעשרים מדענים תורמים ממוסדות מחקר שונים על: נזקי רעידת האדמה, התנועה היחסית לאורך העתק סן אנדראס, תיעוד הסייסמוגרמות של הרעידה מתחנות ברחבי העולם והגאולוגיה הבסיסית בצפון קליפורניה. הסקר הגאולוגי של ארצות הברית מכנה את הדוח הזה כראשיתה של מהפיכה מדעית. סימוכין: כאן.
- ^ זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1922
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Wood, Harry O. (Harry Oscar), 1879-1958 (Seismologist), The Caltech Archive
- ^ Andrew C. Lawson et al., 1908, The California Earthquake of April 18, 1906: Report of the State Earthquake Investigation Commission, OAC - Online Archuve of California
- ^ 1 2 3 4 Geschwind, Carl-Henry, 1965, California Earthquakes : Science, Risk, and the Politics of Hazard Mitigation, Baltimore: Johns Hopkins University Press: pp. 53-60, by Internet Archive.
- ^ 1 2 3 4 Judith R. Goodstein and Paul Roberts, 1985, Filming Seismograms and Related Materials at the California Institute of Technology 185, Eos 66, עמ' 737-739
- ^ Kate Hutton et al., 2010, Earthquake Monitoring in Southern California for Seventy-Seven Years (1932–2008), Bulletin of the Seismological Society of America . 100, pp. 423–446
- ^ Carnegie Names Inaugural Harry Oscar Wood Chairs of Seismology, Carnegie Scienc
- ^ 1 2 Susan, E. Hough; 2007. Richter`s Scale - Measure of an Earthquake, Measure of a Man. Princeton University Press:(from now on: "Hough 2007") pp. 58-59
- ^ 1 2 Reed, C.,2008. Earth Science: Decade by Decade. Facts on File. New York: Chp. 3, pp. 82–85
- ^ Hough, 2007: p. 87.
- ^ Gutenberg, B. & Richter, C. F., Earthquake Magnitude, Intensity, Energy, and Acceleration, Bulletin of the Seismological Society of America 32, 1942, עמ' p. 171
- ^ J. R. Murphy & L. J. O'Brien, The Correlation of Peak ground Acceleration Amplitude with Seismic Intensity and other Physical Parameters, Bulletin of the Seismological Society of America . 67, 1977: pp. 877–915
- ^ Relationships Between Peak Ground Acceleration, Peak Ground Velocity, and Modified Mercalli Intensity in California, U.S.G.S.
- ^ Y. M. Wu, et al., 2003, Relationship between Peak Ground Acceleration, Peak Ground Velocity, and Intensity in Taiwan, Bulletin of the Seismological Society of America: 93 p.p. 386-396.
- ^ M., Trifunac & A., G., Brady. 1975, On the Correlation of Seismic Intensity Scale with the Peaks of Recorded Strong Ground Motion, Bulletin of the Seismological Society of America : 65: pp. 139-162