Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

הארגון ההודי לחקר החלל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
הארגון ההודי לחקר החלל
भारतीय अन्तरिक्ष अनुसन्धान सङ्गठन
סמליל הארגון ההודי לחקר החלל
סמליל הארגון ההודי לחקר החלל
מידע כללי
תקציב 2 מיליארד דולר (2021)
isro.gov.in

הארגון ההודי לחקר החלל (בהינדית: भारतीय अन्तरिक्ष अनुसन्धान सङ्गठन (इसरो), באנגלית: Indian Space Research Organisation (ISRO)) הוא שמה של סוכנות החלל ההודית. ארגון זה מקיים את פעילויותיה של הודו בחקר החלל, וכולל פיתוח, בנייה ושיגור של מערכת הניווט הלוויינית IRNSS, באמצעות משגרים מתוצרת הודו ואת מערכת האוגמנטציה (SBAS) GAGAN.

היסטוריה עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

תחילת תוכנית החלל ההודית היא בהקמת ועדה לחקר החלל בראשות ויקראם סאראבהאי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.

בשנת 2015 הודו שיגרה לחלל טלסקופ חלל AstroSat ובכך נכנסה לתחום. בשנת 2024 שוגר טלסקופ חלל שני XPoSat.

לוויינים הודיים עריכה

הודו מתמקדת בפיתוח, ייצור ושיגור לחלל של לוויינים מסוגים שונים, הנחלקים לקטגוריות הבאות:

  1. INSAT - Indian National Satellite System
  2. Indian Remote Sensing Satellite System - IRS, לרבות לווייני Cartosat

חלליות לחקר הירח עריכה

קובץ:Chandrayaan-1.svg
איור המראה את מבנה החללית צ'אנדריאן 1

משימת החלל הראשונה של הודו לחקר הירח מכונה צ'אנדריאן 1, והיא שוגרה ב-22 באוקטובר 2008. משימה זו כללה מקפת וגשושית פגיעה (Impactor) אשר התרסקה במכוון על הירח תוך שהמקפת עברה מעל אתר הפגיעה, וחקרה את הפגיעה. ניסוי זה הוביל לממצאים חשובים בנוגע להימצאות מים בקוטב הדרומי של הירח.

משימת צ'אנדריאן 2 כוללת מקפת סביב הירח ונחתת בשם "ויקראם" על שם ויקראם סאראבהאי, מקים תוכנית החלל ההודית. המשימה שוגרה ב-22 ביולי 2019, המקפת נכנסה בהצלחה למסלול ירחי, בעוד הנחתת, יחד עם רכב המחקר שעליה, התרסקו בניסיון הנחיתה ב-7 בספטמבר 2019.

מתוכנן ניסיון נחיתה נוסף, אך הפעם ללא מקפת.

קובץ:PSLV.svg
משגר לוויינים הודי PSLV

משגרי חלל הודיים עריכה

הודו פיתחה שתי משפחות של משגרי לוויינים. משגר המיועד לשגר לוויינים למסלולים נמוכים סביב כדור הארץ (PSLV) ומשגר כבד שנועד לשגר לוויינים למסלולים גיאוסינכרוניים, בגובה של 36,000 ק"מ ומעל קו המשווה (GSLV), מסלולים המשמשים לווייני תקשורת רבים. חלוקה זו בין המשפחות מתייחסת בעיקר ליכולותיהם של המשגרים ושימושם היעיל ביותר, אך אינה מוחלטת.

בנוסף, ההודים מפתחים מספר משגרים נוספים, עם תשומת לב לשוק הלוויינים הקטנים, ובודקים גם טכנולוגיות של שימוש חוזר.

  1. משגר חללי PSLV - המשגר מיועד לשגר לווייני חישה מרחוק למסלול נמוך סביב כדור הארץ, בנטייה של כ - 90 מעלות לקו המשווה, כלומר למסלול קוטבי. מסוגל לשאת מטעד במשקל של 1,000 - 1,200 ק"ג, תלוי במספר המאיצים המחוברים למשגר. זהו משגר זול ותחרותי ביותר, אשר משמש לשיגור של לוויינים רבים, ולרוב נושא עליו מספר רב של לוויינים עבור לקוחות ומדינות רבות בכל שיגור.
  2. משגר חללי GSLV - משגר לוויינים כבד שפותח על מנת לשגר לווייני תקשורת למסלולים גיאוסינכרוניים בגובה 36000 ק"מ מעל קו המשווה. משגרים אלה מסוגלים להעלות למסלול גיאוסינכרוני מטעדים במשקל של עד 2000 ק"ג. למשפחה זו שני דגמים עיקריים, mk II ו-mk III, כאשר השני שימש לשיגור משימת צ'אנדריאן 2 לירח, ומתוכנן לשאת את החללית המאוישת אשר מפותחת על ידי הסוכנות.

אתרי שיגור עריכה

הודו מפעילה שלושה בסיסים לשיגורי חלל:

אסטרונאוטים הודיים עריכה

האסטרונאוט ההודי הראשון הוא ראקש שרמה (Rakesh Sharma) ששוגר לחלל על ידי חללית סובייטית מסוג סויוז במשימת סויוז T-11, באפריל 1984. משימת חלל זו בוצעה במסגרת תוכנית אינטרקוסמוס, במסגרתה שיגרה ברית המועצות לחלל קוסמונאוטים ממדינות שונות.

אסטרונאוטית הודית נוספת הייתה ד"ר קלפנה צ'אולה (Kalpana Chawla), שטסה לחלל בשתי משימות חלל: STS-87 בשנת 1997, ובמשימת STS-107 על מעבורת החלל קולומביה, בה נספתה עם שאר הצוות ב־1 בפברואר 2003. בניגוד לאילן רמון שותפה לטיסה במעבורת קולומביה שהסתיימה באסון, צ'אוולה לא ייצגה את מדינתה אלא השתתפה כאזרחית ארצות הברית ואסטרונאוטית מן המניין בנאס"א.

חלליות מאוישות עריכה

בשנת 2006 הודיעה הודו כי יש בכוונתה לפתח חלליות מאוישות. לא חלף זמן רב והודעות רשמיות הציבו את הירח כיעד שהודו חפצה להנחית עליו חלליות מאוישות, תוך סמיכות זמנים בלתי מקרית לתאריכי הנחיתה של ארצות הברית במבצע אוריון, והצהרות סין לנחיתה מאוישת משלה על הירח.

ב-18 בדצמבר 2014, נבדק בהצלחה חלק החללית המיועד להחזיר טייסי חלל, ה-Crew Module Atmospheric Re-entry Experiment (CARE).

ב-5 ביולי 2018, נבדק מקרה הפסקת שיגור בחירום (לאחר התנעת מנועים) והנחתת מודול הצוות (emergency Pad Abort Test (PAT). במסגרת הבדיקה, נבדקה מערכת מילוט הצוות, שכוללת מודול השוקל 12.6 טון. מודול זה הגיע לגובה של 2.7 ק"מ לפני שנחת עם המצנחים במרחק 2.9 מאתר השיגור.[1]

באוגוסט 2018, הכריז ראש הממשלה נרנדרה מודי אודות תוכנית לשלוח חלליות מאוישות ב-2022.[1]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|הארגון ההודי לחקר החלל]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 הודו מתכננת לשלוח את המשימה המאוישת הראשונה לחלל ב-2022, spaceflightinsider, מתאריך 20 באוגוסט 2018
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=הארגון_ההודי_לחקר_החלל&oldid=117735"