האפנר רוטאבאגי
פעולות נוספות
| קובץ:Rotabuggy.jpg | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | רוטורקייט / ג'יפ מעופף ניסיוני | ||||||||||
| מדינת מקור | הממלכה המאוחדת בריטניה | ||||||||||
| תכנון | ראול האפנר | ||||||||||
| יצרן | המוסד לפיתוחים ניסיוניים של כוחות מוטסים (AFEE) | ||||||||||
| טיסת בכורה | 16 בנובמבר 1943 | ||||||||||
| תקופת שירות | ? – הפרויקט בוטל לפני כניסה לשירות | ||||||||||
| צוות | 1–2 | ||||||||||
| יחידות שיוצרו | 1 | ||||||||||
| מפעיל ראשי | המוסד לפיתוחים ניסיוניים של כוחות מוטסים (לצורך ניסויים) | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
ההאפנר רוטאבאגי (באנגלית: Hafner Rotajeep או M.L. 10/42 Flying Jeep) היה כלי טיס ניסיוני בריטי שפותח במהלך מלחמת העולם השנייה. כלי הטיס היה שילוב של ג'יפ ויליס סטנדרטי עם מערכת רוטורקייט (Rotor-kite), שנועד לאפשר הצנחה של כלי רכב קרביים מהאוויר ישירות לשדה הקרב.
עיצוב ופיתוח עריכה
הכלי תוכנן על ידי ראול האפנר מ"המוסד לפיתוחים ניסיוניים של כוחות מוטסים" (AFEE), לאחר שהפיתוח של ה-Rotachute (מצנח-רוטור אישי) זכה להצלחה מסוימת.
אב הטיפוס נבנה על ידי חברת R. Malcolm & Co. Ltd (שיצרה גם את חופת מלקולם) בבסיס ווייט וולטהם בשנת 1942.[א] מפרט משרד האוויר הבריטי, 10/42, עבור "דאון כנף סובבת מיוחד" שימש לזיהוי הפרויקט באופן רשמי.[1]
ניסויים ראשוניים הראו שניתן להטיל ג'יפ ויליס מגובה של עד 2.35 מטרים (7.7 רגל) ללא גרימת נזק לרכב. רוטור בקוטר 12.4 מטרים חובר לרכב, יחד עם מכלול זנב וסנפירי ייצוב, אך ללא הגה כיוון. נדרשו שני אנשים להטיס את הכלי: אחד שינהג בו על הקרקע, והשני שיטיס אותו באוויר באמצעות מוט היגוי. בתחילה הוא כונה "בליץ באגי", אך שם זה הוחלף במהרה ב"רוטאבאגי".[2]
הניסוי הראשון נערך ב-16 בנובמבר 1943, כאשר היחידה נגררה מאחורי משאית דיימונד T, אך המשאית לא הצליחה להשיג מספיק מהירות כדי להרים את הרוטאבאגי לאוויר.[3] ב-27 בנובמבר נעשה שימוש ברכב חזק יותר, מכונית בנטלי 4.5 ליטר עם מגדש על, שאפשרה סוף סוף לכלי להמריא. בניסויים אלו הושגה מהירות דאייה של 72 קמ"ש (45 מייל לשעה). ניסויים מאוחרים יותר נערכו בגרירה מאחורי מפציץ ארמסטרונג וייטוורת' וייטלי.[4]
אף שהניסויים הראשונים הראו שהרוטאבאגי נוטה לרעידות חמורות במהירויות שמעל 72 קמ"ש, לאחר שיפורים הוא הגיע למהירות טיסה של 113 קמ"ש (70 מייל לשעה) ב-1 בפברואר 1944. טיסת הניסוי האחרונה התרחשה בספטמבר 1944, ובה היחידה טסה במשך 10 דקות בגובה 400 רגל (כ-122 מטר) ובמהירות של 105 קמ"ש, לאחר ששוחררה ממפציץ וייטלי. הטיסה תוארה כ"משביעת רצון ביותר". עם זאת, כניסתם לשירות של דאונים שיכלו לשאת כלי רכב (כמו הווייקו CG-4 הדריאן והאיירספיד הורסה) הפכה את הרוטאבאגי למיותר, והמשך הפיתוח בוטל.[5]
העתק של הרוטאבאגי מוצג במוזיאון התעופה של הצבא (Museum of Army Flying) במידל וולופ, אנגליה. האפנר הגה גם רעיון דומה בשם "רוטאטנק" (Rotatank), שהתבסס על טנק ולנטיין, אך רעיון זה מעולם לא נבנה.
מפרט טכני עריכה
.jpg){kind=link}
- צוות: 1–2
- אורך: 6.40 מטר
- גובה: 1.50 מטר (ללא הרוטור)
- משקל ריק: 1,411 ק"ג
- משקל המראה מרבי: 2,155 ק"ג
- קוטר רוטור ראשי: 14.23 מטר
- שטח דיסקת הרוטור: 159 מ"ר
- מהירות מרבית (בגרירה): 240 קמ"ש
- מהירות דאייה: 72 קמ"ש
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Charnov, Bruce. "The rotor-kite". 100 Years of Rotary Wing Aviation.
- ^ Zaloga, Steven J. Jeeps 1941–45. Osprey Publishing, 2005. p. 18.
- ^ Bingham, Victor. Major Piston Aero Engines of World War II. Airlife, 1998.
- ^ Meekcoms, K J & Morgan, E B. The British Aircraft Specification File. Air-Britain, 1994. ISBN 0-85130-220-3.
- ^ Zaloga, Steven J. Jeeps 1941–45. Osprey Publishing, 2005. p. 19.
ביאורים עריכה
- ^ החברה הייתה אחראית גם לייצור חופת ה"מלקולם הוד" ששימשה מטוסי קרב כמו P-51 מוסטנג וספיטפייר.