האסלאמיזציה של כורדיסטן

האסלאמיזציה של כורדיסטן החלה במאה ה-7 עם כיבושי האסלאם המוקדמים (אנ'), והכיבוש המוסלמי של מסופוטמיה (אנ') בפרט, שהוביל להיתקלות הראשונה של הכורדים עם האסלאם.^[1] לפני התפשטות האסלאמיזציה בכורדיסטן, בני העם הכורדי עקבו אחר דתות כורדיות ילידיות,^[2] אמונות איראניות (אנ'),^[3]^[4]^[5] מניכאיזם וזורואסטריות. היהדות, שהוצגה על ידי קהילות יהודיות בגלות, והנצרות, הצליחו לצרף לשורותיהן חלקים גדולים של צפון ודרום כורדיסטן לפני התפשטות האסלאמיזציה על ידי הכובשים הערבים.^[6] מספר מאפיינין של אמונות טרום-זורוטאסטריות וכורדיות ילידיות שרדו עד היום באמנות היזידיזם (אנ') וביארסאניה.^[7]^[8]^[9]^[10]

היסטוריה עריכה

אסלאמיזציה המונית של כורדים לא התרחשה עד לתקופת שלטונו של עומר בן אל-ח'טאב, הח'ליף השני של ח'ליפות הראשידון בין השנים 634 ו-644.^[11]^[12] הכורדים באו לראשונה במגע עם צבאות מוסלמים-ערביים במהלך הכיבוש המוסלמי של מסופוטמיה (אנ') בשנת 637. השבטים הכורדים היו גורם חשוב באימפריה הסאסאנית, ובתחילה נתנו לה תמיכה חזקה בניסיון לעמוד בפני פלישת הצבאות המוסלמיים הזרים, בין השנים 639 ו-644. ברגע שהיה ברור שהסאסאנים בסופו של דבר לא ינצחו בקרב, כמה מנהיגי שבטים כורדים נכנעו לפולשים המוסלמים וחברי השבטים שלהם הלכו בעקבותיהם וקיבלו על עצמם את האסלאם, בעוד שאחרים המשיכו להתנגד לניסיונות האסלאמיזציה של הערבים נגדם במשך המאות שלאחר מכן.^[13]

קובץ:Mohammad adil-Khalid's conquest of Iraq.PNG

מפה המפרטת את נתיב הכיבוש המוסלמי של אזור מסופוטמיה על ידי המצביא ח'אלד בן אל-וליד, שהוביל להיתקלות הראשונה של הכורדים עם האסלאם, אשר עמדו לצד הכוחות של האימפריה הסאסאנית במאבק שלהם נגד הכיבוש הערבי

הח'ליפויות האסלאמיות הריכוזיות, כולל הח'ליפות האומיית והח'ליפות העבאסית, נאבקו לעיתים קרובות להפעיל שליטה עקבית על כורדיסטן. הגאוגרף הערבי יאקות אל-חמאווי תיאר את הכורדים בעמק שהרזור (אנ') כ-"מתקוממים ומתנגדים לסמכות הח'ליפים" וציין כי הח'ליפים הערבים "מעולם לא הכניעו אותם לחלוטין".^[14]^[15]

שבטים כורדים מתועדים ככאלה שהשתתפו במרידות רבות ברחבי האזורים השונים של חבל כורדיסטן לפולשים המוסלמים-ערבים, מאזור ג'זירה (אנ') שבסוריה, עמק שהרזור ומוסול שבעיראק ועד אספהאן ובהמדאן שבאיראן. דוגמאות לכך כוללות מרידות בשנים 645 ו-659, ושתי מרידות בשנת 666, שתיים באהוואז ובפרובינציית פארס, המרידות נגד בית אומיה בשנים 685, 702 ו-708, מרידות נגד העבאסים בשנים 840, 846 ו-866 כאשר העבאסים כבשו את מוסול, מרד מוסול בראשות הנסיך הכורדי ג'עפר אבן פהרג'יס בשנת 902, מרד שהרזור בראשות אבי רביע אל-כורדי, מרד נוסף במוסול בראשות מוחמד אבן בילאל אל-כורדי ומרד אספהאן בראשות עבדאללה אבן איברהים אל-כורדי. מספר ערים כורדיות, כולל דינאוור (אנ') וחולוואן (אנ'), נהרסו על ידי צבאות הח'ליפות כתוצאה ממרידות חוזרות ונשנות של הכורדים בהם.^[14]^[16]

כורדים מופיעים גם בתיאורים של אמונת המזדקיות (אנ') והמרד הנאו-מזדקי של באבכ ח'ראמדין (אנ') בתחילת המאה ה-9, שהיה אחת המרידות הארוכות, העקובות מדם והמשמעותיות ביותר נגד הח'ליפות העבאסית. המרד, שנמשך כ-20 שנה (בין השנים 816–837 לספירה), הונהג על ידי באבכ ח'ראמדין שירש את הנהגת תנועת הח'רמיה ה-"נאו-מזדקית". כמו כן נאמר כי מנהיג כורדי בשם נארסה, שזוהה על ידי ההיסטוריון המוסלמי מימי הביניים אל-מסעודי כ-"נאצר הכורדי", הוביל מרד ח'ורמי בדרום כורדיסטן. המרד דוכא בסופו של דבר בתקופת שלטונו של הח'ליף העבאסי ה-8 אל-מעתצם (833–842). על פי ההיסטוריון מוחמד אבן ג'ריר א-טברי, כ-60,000 מחסידיו הכורדים של נארסה נהרגו על ידי הכוחות העבאסים המוסלמיים. המורדים הנותרים, כולל נארסה עצמו, נמלטו, על פי הדיווחים, לאימפריה הביזנטית בשנת 833.^[16]^[6] הכורדים גם תמכו בתנועות מהפכניות רחבות יותר של התקופה, כולל מרד הזאנג', המרד של יעקוב אבן אל-לית' א-ספאר (אנ') בשנת 875,^[16] וכן מעורבות עם הח'וארג'ים והקרמטים.^[14]

הווה עריכה

כיום, רוב הכורדים הם מוסלמים-סונים, שעוקבים אחר אסכולות החשיבה השאפעית או החנפית. מלבד הרוב הסוני, ישנם גם כורדים אלווים ומיעוטים מוסלמים-שיעים. מיעוטים לא מוסלמים כוללים יזידים, זורואסטרים ונוצרים.^[17]

אישים ידועים עריכה

למייסד האסלאם, מוחמד, היה בן לוויה כורדי אחד, ג'אבאן אל-כורדי. בנו, מיימון אל-כורדי, התאסלם גם כן ושניהם ידועים בתור הכורדים הראשונים שהתאסלמו.^[18]^[19]^[20]^[21]

מסגד מנוצ'הר, המסגד הראשון שנבנה על ידי מוסלמים בגבולותיה הנוכחיים של רפובליקת טורקיה, נבנה בשנת 1072 על ידי השושלת השדאדית (אנ') הסונית מהמוצא הכורדי.^[22]

המוסלמי הכורדי המוכר ביותר היוא סלאח א-דין - מייסד השושלת האיובית. צלאח א-דין, בנו של לוחם כורדי, נולד לקונפדרציית השבטים הכורדיים הדבאני (אנ'). א-דין כבש את הח'ליפות הפאטמית השיעית, והחזיר את עליונות הסונית במצרים ובלבנט, כבש מחדש את ירושלים בשנת 1187 מידי הצלבנים, והיה המנהיג הראשי של הכוחות האסלאמיים במהלך מסע הצלב השלישי. מלבד הישגיו הפוליטיים והצבאיים, א-דין מפורסם באדיקות המוסלמית שלו. עם זאת, למרות שמוצאו כורדי, א-דין גדל כשדיבר ערבית לצד הכורדית, וידע שוטף את שתי השפות.^[23]^[24] כסולטאן, ערבית הייתה שפת חצרו שלו, והוא היה תומך גדול באמנויות וספרויות ערביות. לאחר מותו, השושלת שהקים עברה תהליך ערביזציה משמעותית.

לאחר שהאיובים הודחו על ידי הסולטנות הממלוכית, הם המשיכו לשלוט בכורדיסטן. האיובים המשיכו לשלוט באמירות חסנכייף (אנ') עד שנת 1524 שבה היא בוטלה על ידי העות'מאנים.

מדרסות כורדיות עריכה

עם התפשטות האסלאמיזציה בכורדיסטן על ידי הפולשים הערבים, נוצר סגנון חדש של ציוויליזציה באזור. אחד הבסיסים של הציוויליזציה הערבית החדשה הזו היה המדרסות. המדרסה הכורדית הראשונה הוקמה בסביבות שנות ה-950 בהמדאן, כורדיסטן האיראנית. סלאח א-דין שינה את הסטטוס החינוכי של המדרסות שבהן נלמדו רק "מדעי האסלאם" והוראה על לימודם של ענפים נוספים.^[25]

השיעורים שנלמדו בעיקר במדרסות הכורדיות כללו תפסיר של הקוראן, החדית' והפיקה, לצד נושאים נוספים שהיו זניחים יותר. רוב הספרים ששימשו כספרי לימוד במדרסים הכורדיים היו בערבית ולא בכורדית, אבל הם תורגמו לכורדית על ידי אנשי חינוך ומומחים. הייתה חובה שלפחות ילד אחד בכל משק בית ילמד במדרסה בקרב הכורדים. כמו כן, רוב מוחלט של כ-80% מהתלמידים במדרסות הכורדיות היו גברים.^[26]

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

^ The Prophet and the age of the Caliphates : the Islamic Near East from the sixth to the eleventh century | WorldCat.org, search.worldcat.org (ב־English)
^ Mehrdad R. Izady, The Kurds: A Concise Handbook, Taylor & Francis, 1992, ISBN 978-0-8448-1727-9. (בEnglish)
^ Yezidism : its background, observances and textual tradition | WorldCat.org, search.worldcat.org (ב־English)
^ Ancient rites and old religions in Kurdistan | WorldCat.org, search.worldcat.org (ב־English)
^ Richard Foltz, The “Original” Kurdish Religion? Kurdish Nationalism and the False Conflation of the Yezidi and Zoroastrian Traditions, Journal of Persianate Studies 10, 2017-06-01, עמ' 87–106 doi: 10.1163/18747167-12341309
^ ¹ ² Mehrdad R. Izady, The Kurds: A Concise Handbook, Taylor & Francis, 1992, ISBN 978-0-8448-1727-9. (באנגלית)
^ Turgut, Lokman. Ancient rites and old religions in Kurdistan. OCLC 879288867.
^ Karol Kaczorowski, Yezidism and Proto-Indo-Iranian Religion, 2025-10-11
^ Foltz, Richard (2017-06-01). "The "Original" Kurdish Religion? Kurdish Nationalism and the False Conflation of the Yezidi and Zoroastrian Traditions". Journal of Persianate Studies. 10 (1): 87–106. doi:10.1163/18747167-12341309. ISSN 1874-7094.
^ The status and role of the Yezidi legends and myths : to the question of comparative analysis of Yezidism, Yārisān (Ahl-e Haqq) and Zoroastrianism: a common substratum? | WorldCat.org, search.worldcat.org (ב־English)
^ Bekir Biçer, İSLÂM COĞRAFYACILARININ ESERLERİNDE KÜRTLER HAKKINDAKİ RİVAYETLER (9. YÜZYIL – 13. YÜZYIL), Tarih Okulu Dergisi 2014, 2013-12-01, עמ' – doi: 10.14225/Joh416
^ Tan, Altan. Kürt Sorunu. Timaş Yayınları. p. 67., kurdipedia
^ David McDowall, A Modern History of the Kurds, Bloomsbury Academic, 1997, ISBN 978-1-86064-185-5. (בEnglish)
^ ¹ ² ³ David McDowall, A Modern History of the Kurds, Bloomsbury Academic, 1997, ISBN 978-1-86064-185-5. (באנגלית)
^ Dr.Zakaria (Heresh) Qaderi, The history of Kurd. From Guti to Khorramdinians, papers.ssrn, ‏June 14, 2021
^ ¹ ² ³ Dr.Zakaria (Heresh) Qaderi, The history of Kurd. From Guti to Khorramdinians, papers.ssrn, June 14, 2021
^ LOKMAN I. MEHO, THE KURDS AND KURDISTAN: A Selective and Annotated Bibliography, kurdshop
^ Al Isabah fi tamyiz al Sahabah - Imam Ibn Hajar Asqalani, 1995-04-01
^ Kürt sahabeler, taraf.com.tr
^ Maḥmud b. ʿAbdullāh al-Ālūsī, Ruh al-Mani fi Tafsir al-Quran, 1854-01-01
^ Abdulkadir CEYLAN, Kürtler ve İslamiyet (1) - Abdulkadir CEYLAN, Risale Haber, ‏2014-01-27 (ב־Türkçe)
^ SHADDADIDS, Encyclopaedia Iranica (ב־English)
^ Frank Northen Magill, Alison Aves, Dictionary of World Biography: The Middle Ages, Routledge, 1998, ISBN 978-1-57958-041-4. (בEnglish)
^ Malcolm Cameron Lyons, D. E. P. Jackson, Saladin: The Politics of the Holy War, Cambridge University Press, 1982, ISBN 978-0-521-31739-9. (בEnglish)
^ Muhammed Emin Zeki Beg - Kürtler ve Kürdistan Tarihi
^ Rojevakurd Editor, Medreseya Kurdî, Rojevakurd, ‏2016-05-29 (ב־English)

[1] The Prophet and the age of the Caliphates : the Islamic Near East from the sixth to the eleventh century | WorldCat.org, search.worldcat.org (ב־English)

[2] Mehrdad R. Izady, The Kurds: A Concise Handbook, Taylor & Francis, 1992, ISBN 978-0-8448-1727-9. (בEnglish)

[3] Yezidism : its background, observances and textual tradition | WorldCat.org, search.worldcat.org (ב־English)

[4] Ancient rites and old religions in Kurdistan | WorldCat.org, search.worldcat.org (ב־English)

[5] Richard Foltz, The “Original” Kurdish Religion? Kurdish Nationalism and the False Conflation of the Yezidi and Zoroastrian Traditions, Journal of Persianate Studies 10, 2017-06-01, עמ' 87–106 doi: 10.1163/18747167-12341309

[The_Kurds:_A_Concise_Handbook-6] ¹ ² Mehrdad R. Izady, The Kurds: A Concise Handbook, Taylor & Francis, 1992, ISBN 978-0-8448-1727-9. (באנגלית)

[Ancient_rites_and_old_religions_in_Kurdistan-7] Turgut, Lokman. Ancient rites and old religions in Kurdistan. OCLC 879288867.

[8] Karol Kaczorowski, Yezidism and Proto-Indo-Iranian Religion, 2025-10-11

[The_"Original"_Kurdish_Religion?_Kurdish_Nationalism_and_the_False_Conflation_of_the_Yezidi_and_Zoroastrian_Traditions-9] Foltz, Richard (2017-06-01). "The "Original" Kurdish Religion? Kurdish Nationalism and the False Conflation of the Yezidi and Zoroastrian Traditions". Journal of Persianate Studies. 10 (1): 87–106. doi:10.1163/18747167-12341309. ISSN 1874-7094.

[10] The status and role of the Yezidi legends and myths : to the question of comparative analysis of Yezidism, Yārisān (Ahl-e Haqq) and Zoroastrianism: a common substratum? | WorldCat.org, search.worldcat.org (ב־English)

[11] Bekir Biçer, İSLÂM COĞRAFYACILARININ ESERLERİNDE KÜRTLER HAKKINDAKİ RİVAYETLER (9. YÜZYIL – 13. YÜZYIL), Tarih Okulu Dergisi 2014, 2013-12-01, עמ' – doi: 10.14225/Joh416

[12] Tan, Altan. Kürt Sorunu. Timaş Yayınları. p. 67., kurdipedia

[13] David McDowall, A Modern History of the Kurds, Bloomsbury Academic, 1997, ISBN 978-1-86064-185-5. (בEnglish)

[A_Modern_History_of_the_Kurds-14] ¹ ² ³ David McDowall, A Modern History of the Kurds, Bloomsbury Academic, 1997, ISBN 978-1-86064-185-5. (באנגלית)

[15] Dr.Zakaria (Heresh) Qaderi, The history of Kurd. From Guti to Khorramdinians, papers.ssrn, ‏June 14, 2021

[The_history_of_Kurd-16] ¹ ² ³ Dr.Zakaria (Heresh) Qaderi, The history of Kurd. From Guti to Khorramdinians, papers.ssrn, June 14, 2021

[17] LOKMAN I. MEHO, THE KURDS AND KURDISTAN: A Selective and Annotated Bibliography, kurdshop

[18] Al Isabah fi tamyiz al Sahabah - Imam Ibn Hajar Asqalani, 1995-04-01

[19] Kürt sahabeler, taraf.com.tr

[20] Maḥmud b. ʿAbdullāh al-Ālūsī, Ruh al-Mani fi Tafsir al-Quran, 1854-01-01

[21] Abdulkadir CEYLAN, Kürtler ve İslamiyet (1) - Abdulkadir CEYLAN, Risale Haber, ‏2014-01-27 (ב־Türkçe)

[22] SHADDADIDS, Encyclopaedia Iranica (ב־English)

[23] Frank Northen Magill, Alison Aves, Dictionary of World Biography: The Middle Ages, Routledge, 1998, ISBN 978-1-57958-041-4. (בEnglish)

[24] Malcolm Cameron Lyons, D. E. P. Jackson, Saladin: The Politics of the Holy War, Cambridge University Press, 1982, ISBN 978-0-521-31739-9. (בEnglish)

[25] Muhammed Emin Zeki Beg - Kürtler ve Kürdistan Tarihi

[26] Rojevakurd Editor, Medreseya Kurdî, Rojevakurd, ‏2016-05-29 (ב־English)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]