Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

דיינג'ר מאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
פירוש נוסף ערך זה עוסק במפיק המוזיקלי. אם התכוונתם לסדרת הנפשה בריטית משנות ה-80, ראו דיינג'ר מאוס (סדרת טלוויזיה).
דיינג'ר מאוס
פרופיל ב-IMDb
קובץ:Danger Mouse.jpg
דיינג'ר מאוס בהופעה, לבוש כאיש הפח מהקוסם מארץ עוץ

בריאן ברטון, הידוע בכינויו דיינג'ר מאוס (נולד ב-29 ביולי 1977) הוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי. ברטון קנה את פרסומו בהוצאת האלבום האפור ונחשב כיום לאחד המוזיקאים המשפיעים של המאה ה-21.

ילדות וקריירה מוקדמת עריכה

ברטון נולד וגדל במדינת ניו-יורק, בהמשך עבר לאתונה, ג'ורג'יה ושם החל לעבוד כתקליטן. הוא שיווק את עבודתו בשם "פליקן סיטי" אך זכה להצלחה מקומית בלבד. ב-1998 אימץ ברטון את שם הבמה דיינג'ר מאוס. השם נלקח מסדרת ההנפשה הבריטית דיינג'ר מאוס. ב-2003 החל דיינג'ר מאוס לשתף פעולה עם הראפר ג'מני והשניים הוציאו את האלבום "Ghetto Pop Life", בו ג'מני היה אחראי לשירה וברטון היה אחראי להפקה המוזיקלית. הדיסק זכה לביקורות חיוביות רבות אך לא הקנה לברטון את הכרת המיינסטרים עקב מיעוט יחסי במכירות.

האלבום האפור והזינוק בקריירה עריכה

בסוף 2003 יצר ברטון את האלבום האפור - שילוב מוזיקלי בין האלבום השחור של ג'יי-זי בגרסת א-קפלה, לבין האלבום הלבן של הביטלס. האלבום, שיועד מלכתחילה למעגל חבריו הקרוב של ברטון, היה הברקה קונספטואלית. האלבום האפור הופץ באינטרנט בחנויות וירטואליות ובמיליוני הורדות למורת רוחה של חברת התקליטים EMI, המחזיקה בזכויות על האלבום הלבן. החברה הגישה תביעות וצווי מניעה נגד ברטון שבעקבותיהם האלבום הורד מהמדפים אך הצלחת האלבום האפור כבר צברה תאוצה. האלבום קצר ביקורות נלהבות ואף הוכתר אלבום השנה לשנת 2004 במגזינים רבים, החשוב שבהם הוא "Entertainment Weekly".

בסופו של דבר סוני, המחזיקה בזכויות על שירי הביטלס, נכנעה והתירה הפצה חינמית של האלבום האפור.

בעל הזכויות של חלקו השני של האלבום, ג'יי-זי, לא התנגד לשימוש חופשי ביצירתו ואף עודד זאת מלכתחילה על ידי הוצאת גרסת אקפלה (ערוצי השירה בלבד ללא ליווי מוזיקלי) לאלבום השחור שיועדה בעיקר לתקליטנים ולמפיקים מוזיקליים הרוצים לבצע רמיקסים ולדגום את האלבום, בדיוק כפי שעשה דיינג'ר מאוס.

כתוצאה מתשומת הלב התקשורתית דיינג'ר מאוס היה לאחד מהמפיצים הגדולים של סגנון המאשאפ בראשית שנות ה-2000 אך עם זאת הוא לא המשיך לעסוק בז'אנר אלא עבר הלאה לאפיקים אחרים.

הגורילאז והמשך הקריירה עריכה

בסוף שנת 2004, לאחר שהאזין לאלבום האפור, הציע סולן הגורילז דיימון אלברן לברטון להצטרף ללהקת-העל כמפיק ראשי. ברטון הסכים, ובמאי 2005 יצא אלבומם השני של הגורילאז, Demon Days. האלבום מיזג סגנונות מוזיקה רבים, קצר שבחים ונמכר היטב ברחבי העולם. ברטון קיבל מועמדות לפרס גראמי על הפקתו.

למרבה האירוניה, חברת האם של הגורילאז היא EMI - החברה שתבעה את ברטון על האלבום שבזכותו הפך להיות המפיק הראשי של הגורילאז. החברה הביעה את מורת רוחה מהמינוי, אך ללא הועיל.

מ-2005 ואילך המשיך ברטון להפיק ולעבוד עם אמנים רבים ביניהם Cee-lo, אם אף דום ו-Zero 7.

ב-2006 להיטו "קרייזי" כחלק מהצמד נארלס בארקלי הפך לסינגל הראשון אי-פעם שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי על סמך הורדות אינטרנט בלבד.

באותה שנה שיתף דיינג'ר מאוס פעולה עם אמן הגרפיטי בנקסי כאשר אלה הכינו גרסה חלופית לאלבומה של פריס הילטון, "פריס". הגרסה החלופית שהכילה קטע אינסטרומנטלי בן 40 דקות המשלב דגימות של הילטון וחוברת אמנות שונה הודפסה ב-500 עותקים והושתלה בחנויות מוזיקה באנגליה במקום אלבומה המקורי של הילטון.

בשנת 2008 הפיק דיינג'ר מאוס את האלבום "Modern Guilt" של הזמר בק.

בשנת 2009 שיתף דיינג'ר מאוס פעולה עם להקת ספרקלהורס והבמאי דייוויד לינץ' בפרויקט "Dark Night of the Soul" שיצא במספר מהדורות ושילב ספר תצלומים עב כרס של לינץ'. בפרויקט, הצליח דיינג'ר מאוס להסתכסך שוב עם חברת EMI, בעיקר סביב סוגיות חוזה הקלטות.

בשיאו של הסכסוך, איימה חברת התקליטים בגניזת האלבום. בתגובה, איים דיינג'ר מאוס להוציא עם ספר התצלומים את אריזת האלבום שתכיל תקליטור ריק ואת הכיתוב: "מסיבות משפטיות, התקליטור המצורף אינו מכיל מוזיקה, השתמשו בו כראות עיניכם"[1]

ב-2010 הוא החל לעבוד על אלבום עם להקת הרוק יו2[2]

שיר שכתב לאיגי פופ והופיע בסרט "זהב" בכיכובו של מתיו מקונוהיי, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר.

סגנון עריכה

דיינג'ר מאוס הצליח לשלב בין סגנונות כרוק אלטרנטיבי, פופ, היפ-הופ, פסיכדליה וסגנונות אחרים בצורה ייחודית וליצור "עולמות מוזיקליים מסוגים שונים" כהגדרתו. גוף עבודתו מושפע מאוד מקולנוע, גם מבחינה ויזואלית וגם בדרך התייחסותו לאמנות[3].

דיינג'ר מאוס ידוע בסגנונו הצבעוני לא רק במוזיקה אלא גם בתפיסתו האסתטית. עוד מתחילת הקריירה המוזיקלית שלו הוא משתמש בתחפושות שונות (כאשר הנפוצה מכולן היא כמובן תחפושת עכבר) על הבמה ובצילומים.

דיסקוגרפיה עריכה

  • Pelican City - The Chilling Effect - 1999
  • Pelican City - Rhode Island - 2000
  • Pelican City and Scanner - Pelican City vs Scanner - 2002
  • Danger Mouse & Jemini - Ghetto Pop Life - 2003
  • The Grey Album - 2004
  • Gorillaz - Demon Days - 2005
  • Danger Mouse & MF Doom (as "Dangerdoom") - The Mouse and the Mask - 2005
  • Danger Doom - Occult Hymn - 2006
  • The Rapture - Pieces of the People We Love - 2006
  • Sparklhorse - Dreamt for Light Years in the Belly of a Mountain - 2006
  • Gnarls Barkley - St. Elsewhere - 2006
  • The Good, the Bad & the Queen - 2007
  • The Black Keys - Attack & Realese - 2008
  • Gnarls Barkley - The Odd Couple - 2008
  • The Shortwave Set - Replica Sun Machine - 2008
  • Martina Toplet Bird - The Blue God - 2008
  • Beck - Modern Guilt - 2008
  • Joker Daughter - The Last Laugh - 2009
  • Danger Mouse and Sparklhorse - Dark Night Of The Soul - 2010
  • Broken Bells - Broken Bells - 2010
  • The Black Keys - Brothers - 2010
  • Broken Bells - Meryin Fields - 2011
  • Danger Mouse and Danielle Luppie - Rome - 2011
  • The Black Keys - El Camino - 2011
  • Electric Guest - Mondo - 2012
  • Norah Jones - Little Broken Hearts - 2012
  • Broken Bells - After the Disco - 2014
  • Karen O and Danger Mouse - Lux Prima - 2019
  • Danger Mouse and Black Thought - Cheat Codes - 2022
  • Broken Bells - Into the Blue - 2022
  • Gnarls Barkley - Atlanta - 2026

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|דיינג'ר מאוס]] בוויקישיתוף

הורדות חוקיות וחינמיות עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Danger Mouse to release blank CD", רשות השידור הבריטית, ה-16 במאי 2009
  2. ^ מייקלס, שון, (25 באוקטובר 2010). U2 recording album with Danger Mouse, גארדיאן (לונדון)
  3. ^ ניתן לקרוא עוד על תפיסת עולמו ב-כתבה מניו-יורק טיימס מ-2006
פרס גראמי למפיק השנה, לא קלאסי
תום בל (1975) ‏•‏‏ אריף מרדין (1976) ‏•‏‏ סטיבי וונדר (1977) ‏•‏‏ פיטר אשר (1978) ‏•‏‏ בי ג'יז (בארי גיב, מוריס גיב & רובין גיב), אלבי גאלוטן וקארל ריצ'רדסון (1979) ‏•‏‏ לארי באטלר (1980) ‏•‏‏ פיל רמון (1981) ‏•‏‏ קווינסי ג'ונס (1982) ‏•‏‏ טוטו (1983) ‏•‏‏ מייקל ג'קסון וקווינסי ג'ונס (1984) ‏•‏‏ ג'יימס אנתוני קרמייקל וליונל ריצ'י / דייוויד פוסטר (1985) ‏•‏‏ פיל קולינס ויו פדגהם (1986) ‏•‏‏ ג'ימי ג'אם וטרי לואיס (1987) ‏•‏‏ נרדה מייקל וולדן (1988) ‏•‏‏ ניל דורפסמן (1989) ‏•‏‏ פיטר אשר (1990) ‏•‏‏ קווינסי ג'ונס (1991) ‏•‏‏ דייוויד פוסטר (1992) ‏•‏‏ בריאן אינו ודניאל לנויס / אל. איי. ריד ובייביפייס (1993) ‏•‏‏ דייוויד פוסטר (1994) ‏•‏‏ דון ואס (1995) ‏•‏‏ בייביפייס (1996–1998) ‏•‏‏ רוב קוואלו (1999) ‏•‏‏ וולטר אפנסייף (2000) ‏•‏‏ ד"ר דרה (2001) ‏•‏‏ טי בון ברנט (2002) ‏•‏‏ אריף מרדין (2003) ‏•‏‏ הנפטונז (2004) ‏•‏‏ ג'ון שנקס (2005) ‏•‏‏ סטיב ליליווייט (2006) ‏•‏‏ ריק רובין (2007) ‏•‏‏ מארק רונסון (2008) ‏•‏‏ ריק רובין (2009) ‏•‏‏ ברנדן אובריאן (2010) ‏•‏‏ דיינג'ר מאוס (2011) ‏•‏‏ פול אפוורת' (2012) ‏•‏‏ דן אורבך (2013) ‏•‏‏ פארל ויליאמס (2014) ‏•‏‏ מקס מרטין (2015) ‏•‏‏ ג'ף באסקר (2016) ‏•‏‏ גרג קורסטין (2017–2018) ‏•‏‏ פארל ויליאמס (2019) ‏•‏‏ פיניאס או'קונל (2020) ‏•‏‏ אנדרו ואט (2021) ‏•‏‏ ג'ק אנטונוף (2022–2024) ‏•‏‏ דן ניגרו (2025) ‏•‏‏ סירקט (2026)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=דיינג%27ר_מאוס&oldid=56605"