Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

דייוויד הורוביץ (סופר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
דייוויד הורוביץ
David Horowitz
דייוויד הורוביץ נואם ב-CPAC, ועידת השמרנים האמריקאים השנתית, 2011
דייוויד הורוביץ נואם ב-CPAC, ועידת השמרנים האמריקאים השנתית, 2011
דייוויד הורוביץ נואם ב-CPAC, ועידת השמרנים האמריקאים השנתית, 2011

דייוויד ג'ואל הורוביץ (באנגלית: David Joel Horowitz;‏ ‏) היה היסטוריון, סופר, פובליציסט ועורך יהודי אמריקאי נאו-קונסרבטיבי, מראשי המתנגדים לאסלאם הרדיקלי בארצות הברית.[1] מבקריו תארו אותו כשמרן-פרובוקטיבי.[2][3][4]

קורות חיים עריכה

הורוביץ נולד ב-1939, ברובע קווינס של ניו יורק, בחלק העשיר יותר של הרובע - פורסט הילס, סביבה שרובה היה יהודי. הייתה לו אחות אחת. הוריו, פיל ובלאנש הורוביץ, יהודים, חברי המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית וסטליניסטים מובהקים, היו שניהם מורים בבית ספר תיכון. הורוביץ תיאר לימים את החינוך שקיבלו שני הילדים, מהוריהם, בספרו כיצד נאסר עליהם לראות בביתם סרטי נוער רגילים. במקום דוריס דיי ורוק הדסון הם נאלצו לדבריו, לראות סרטי תעמולה סובייטיים. באופן טבעי היה גם הורוביץ בצעירותו בעל דעות שמאליות מאוד, והחל מגיל 17 היה לאחד מדובריו המובהקים של השמאל החדש של ארצות הברית.

ב-1959 סיים הורביץ תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת קולומביה, ובאותה שנה גם נישא לאשתו הראשונה אליסה (לבית קראוטהאמר), אם ארבעת ילדיו (הוא התגרש ונישא שוב עוד שלוש פעמים. לאשתו הרביעית אפריל לבית מלוויין, היה נשוי עד מותו).

הורוביץ המשיך ללמוד וסיים תואר שני באותו מקצוע באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ולאחר מכן עבר לבריטניה לכמה שנים. הוא היה פעיל בתקופה זו בקרן ברטראנד ראסל לשלום, שנוסדה ב-1963 ופעלה כנגד הפצת הנשק הגרעיני (בעיקר במערב) והחל מ-1965 פעל יחד עם הקרן נגד המעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם.

עורך ירחון שמאל ואיש "הפנתרים השחורים" עריכה

בינואר 1968 חזר הורוביץ לארצות הברית והיה לאחד מעורכיו של ירחון השמאל "Ramparts", נושא הדגל של הפעילות כנגד מלחמת וייטנאם. אחד מבעלי הירחון באותה עת היה מרטין פרץ, יהודי אמריקאי אחר, שהפך עם השנים לנאו-קונסרבטיבי. הורוביץ גם שיתף פעולה באותה תקופה, עם הפנתרים השחורים ועם אחד ממנהיגיהם החשובים ביותר, יואי פ. ניוטון.

בניגוד לרבים מחבריו לדעה לאחר מכן, יהודים אמריקאים נאו-קונסרבטיבים כמו נורמן פודהורץ עורך קומנטרי ואחרים, מסעו של הורוביץ על פני המפה הפוליטית האמריקאית, ימינה, לא החל בעקבות יחסו של השמאל החדש למדינת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים. הוא המשיך לדבוק בשמאל הקיצוני גם לנוכח גילויי האנטישמיות שהופגנו בקרבו ורק בראשית 1975 החלו דעותיו להשתנות ימינה. את השינוי בדעותיו הוא מתאר בספר זיכרונותיו מ-1997, "Radical Son: A Generational Odyssey" (הוצאת The Free Press). עם זאת, כלפי חוץ הוא החל להפגין את השינוי הזה רק ב-1985, כעשור שנים אחר כך. לדברי הורוביץ בספרו האוטוביוגרפי, המאורע שהחל את השינוי בדעותיו היה הרצח של בטי ואן פטר, מנהלת חשבונות בתנועת הפנתרים השחורים, בדצמבר 1974. היה זה הורוביץ שהכניס אותה לתנועה, והוא האשים את אליין בראון, ממנהיגות התנועה, ברציחתה, בעזרת חברי פנתרים שחורים נוספים, משום שניסתה לפרסם מעשי שחיתות בתנועה. לא בראון ולא אף אחד אחר מחברי התנועה הואשם או הורשע במעשה, ולטענת ה-FBI מסמכי החקירה שעסקו ברצח הושמדו,[5] אך הורוביץ היה משוכנע באשמת מנהיגי התנועה והוא תולה כיום באירוע זה את תחילת השינוי בדעותיו.[6]

נאו-קונסרבטיבי ולוחם באסלאם הרדיקלי עריכה

הורוביץ חשף ברבים את תובנותיו הפוליטיות החדשות במאמר שכתב באביב 1985, יחד עם שותפו מזה שנים רבות, עוד בתקופת היותם יחדיו ממנהיגי השמאל ומעורכי Ramparts, הסופר פיטר קולייר. המאמר נקרא "Goodbye to All That", הוא הופיע בוושינגטון פוסט ובו הסבירו שני אנשי השמאל לשעבר, מדוע הצביעו ומדוע הם תומכים בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן.

ב-1988 הקימו הורוביץ וקולייר מרכז חשיבה קונסרבטיבי הנקרא כיום "מרכז החירות של דייוויד הורוביץ" - "David Horowitz Freedom Center"‏.[7] המרכז הזה הוציא לאור בשעתו ירחון בשם "Heterodoxy magazine", אשר הורוביץ וקולייר היו עורכיו. כיום, המרכז פעיל בעיקר באינטרנט. הוא מוציא לאור מגזין אינטרנטי בשם "FrontPage Magazine",[8] שהעורך שלו הוא הורוביץ עצמו, מנהל אתרים, שבין הידועים שבהם "Students for Academic Freedom", שמטרתו ליצור איזון בין שמאל לימין באוניברסיטאות האמריקאיות וכן בלוגים שונים, שהידוע שבהם הוא "Jihad Watch" של רוברט ספנסר.[9]

דעותיו עריכה

הורוביץ טען בין השאר, שהשמאל הקיצוני תומך באסלאם הרדיקלי, בין במתכוון ובין שלא במתכוון וכי מוחמד קרא להשמיד את היהודים. הוא יזם ב-2007, ביותר מ-100 קמפוסים בארצות הברית, שבוע מודעות ל"אסלאמו-פשיזם" - "Islamo-Fascism Awareness Week" וב-2008 יזם שבוע "עצירת הג'יהד בקמפוס" - "Stop the Jihad on Campus"‏.[10][11] הוא תמך בישראל בצורה נלהבת, טען שירדן היא המדינה הפלסטינית והתנגד ל"פתרון שתי המדינות".

ספריו עריכה

כאיש שמאל עריכה

  • Student: The Political Activities of the Berkeley Students (New York: Ballantine Books, 1962)
  • Empire and Revolution: A Radical Interpretation of Contemporary History (1969) ISBN 0-394-70856-3
  • Corporations and the Cold War, edited, and with introduction (Monthly Review, 1970) ISBN 0-85345-160-5
  • The Free World Colossus: A Critique of American Foreign Policy in the Cold War (1971) ISBN 0-8090-0107-1

בלתי פוליטי (חלק בשיתוף עם פיטר קולייר - Peter Collier) עריכה

נאו-קונסרבטיבי עריכה

  • Second Thoughts: Former Radicals Look Back at the Sixties, ed. by Peter Collier and David Horowitz (Lanham, MD: Madison Books, 1989) ISBN 0-8191-7148-4
  • Destructive Generation: Second Thoughts About the '60s, by Peter Collier and David Horowitz (New York: Summit Books/Simon & Schuster, 1989) ISBN 0-671-66752-1
  • Radical Son: A Generational Odyssey (New York: The Free Press, 1997) autobiography ISBN 0-684-82793-X
  • The Race Card: White Guilt, Black Resentment, and the Assault on Truth and Justice (Prima Lifestyles, 1997) ISBN 0-7615-0942-9
  • Hating Whitey: and Other Progressive Causes (Spence Publishing, 1999) ISBN 1-890626-21-X
  • The Politics of Bad Faith: The Radical Assault on America’s Future (Free Press, 2000) ISBN 0-684-85679-4
  • The Art of Political War And Other Radical Pursuits (Spence Publishing, 2000) ISBN 1-890626-28-7
  • How to Beat the Democrats and Other Subversive Ideas (Spence Publishing, 2002) ISBN 1-890626-41-4
  • Uncivil Wars: The Controversy Over Reparations For Slavery (2002) ISBN 1-893554-44-9
  • Left Illusions: An Intellectual Odyssey (Spence Publishing, 2003) ISBN 1-890626-51-1
  • Unholy Alliance: Radical Islam and the American Left (Regnery Publishing, 2004) ISBN 0-89526-076-X
  • The Anti-Chomsky Reader with Peter Collier (Encounter Books, 2004) ISBN 1-893554-97-X
  • The End Of Time (2005) ISBN 1-59403-080-4
  • The Professors: The 101 Most Dangerous Academics in America (Regnery Publishing, 2006) ISBN 0-89526-003-4
  • Shadow Party: How George Soros, Hillary Clinton, and Sixties Radicals Seized Control of the Democratic Party (Thomas Nelson Books, 2007) ISBN 1-59555-103-4
  • Indoctrination U:The Left's War Against Academic Freedom (Encounter Books, 2007) ISBN 1-59403-190-8

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ על פי עדות מתנגדיו, הוא אחד מ-10 האנשים הכי מסוכנים לאסלאם בארצות הברית, באתר AlterNet,‏ 21 ביולי 2011
  2. ^ Salon.com News | Who's afraid of the big, bad Horowitz?, ‏2007-01-03
  3. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  4. ^ David Horowitz Provokes Extreme Response with Anti-Arab Remarks, independent.com (ב־English)
  5. ^ Betty Van Patter, FBI Docs (באנגלית) (ארכיון)
  6. ^ 13 באפריל 1997, ריאיון עם דייוויד הורוביץ לרגל צאת ספרו האוטוביוגרפי
  7. ^ אתר מרכז החירות של דייוויד הורוביץ
  8. ^ אתר המגזין
  9. ^ הבלוג של ספנסר
  10. ^ 24 באוגוסט 2008, באתר "אל ג'זירה"
  11. ^ 17 באוקטובר 2007, באתר Terrorism Awareness Project
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=דייוויד_הורוביץ_(סופר)&oldid=365094"