דיוקן אייזק ניוטון

דיוקן אייזק ניוטון

נתונים על היצירה
מיקום	{{#property:P276}}

דיוקן אייזק ניוטון הוא ציור שמן מאת האמן האנגלי סר גודפרי נלר, אשר צויר בשנת 1689, שנתיים לאחר פרסום יצירתו המרכזית של ניוטון, עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע. הציור מציג את אייזק ניוטון בשנות הארבעים לחייו והוא נחשב לאחת מהתמונות האותנטיות ביותר שלו. הוא נותר בבעלותו של הרוזן מפורטסמות' ונחשף לציבור הרחב רק במאה ה-19.

היסטוריה

הציור המקורי היה תלוי בביתו של ניוטון במהלך חייו, ועל כן נחשף רק בפני מקורביו, אך כמעט שלא נראה על ידי הציבור הרחב. במקום זאת, ציור מאוחר יותר של ניוטון משנת 1702, אף הוא מעשה ידיו של נלר, הפך למוכר יותר בתקופת חייו של ניוטון. רק בשנות ה־60 של המאה ה־19 זכה הדיוקן המקורי לחשיפה רחבה יותר, תחילה באמצעות תחריט בשחור־לבן. בשנת 1860, נכדו של הממציא סמואל קרומפטון העביר צילום של הציור לבנט וודקרופט, וזה שלח אותו בשנה שלאחר מכן אל חרט התחריטים תומאס אולדאם בארלו, בכוונה לייצר ממנו תחריט – בהסכמתו של רוזן פורטסמות'. בארלו ביקש את רשותו של הרוזן להכין גם העתק שמן של הדיוקן, ובקשה זו נענתה בחיוב. העתק זה תרם רבות לחשיפת הדימוי לציבור. כיום, העתק הציור מוצג בגלריית הדיוקנאות הלאומית, ושם גם שמורה גרסת התחריט שיצר בארלו. כיום נחשב הדיוקן לאחת מן הייצוגים האייקוניים ביותר של אייזק ניוטון.

קובץ:Sir Isaac Newton by Sir Godfrey Kneller, Bt.jpg

דיוקן ניוטון של נלר משנת 1702

תיאור היצירה

הדיוקן מתאר את ניוטון בגיל העמידה, זמן קצר לאחר פרסום יצירתו המדעית פורצת הדרך עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע. ניוטון מוצג במבט חזיתי-לצדדי, כשהוא מביט מעט ימינה, עטוי גלימה חומה רפויה, שערו פזור טבעי – ללא פאה נוכרית – ולבושו פשוט עם חולצה פתוחה באזור הצוואר. ידו הימנית מונחת על זרועו השמאלית בתנוחה רגועה, ובמבטו ניכרת הבעה רצינית ואיפוק רגשי. הקומפוזיציה נטולת רקע עשיר או סמלים מדעיים, מה שמדגיש את צניעותו לכאורה של ניוטון ואת דמותו כאינטלקטואל מבודד.

הבחירה להציג את ניוטון ללא עזרים מדעיים, בגלימה פשוטה ובשיער טבעי, יוצרת דימוי של "נזיר של המדע" – דמות מתבודדת ורוחנית, בהתאם לאידיאלים של החוקר בתקופת הנאורות. הפורמט הצנוע יחסית של הדיוקן, וכן הרקע הכהה, ממקדים את תשומת הלב בפניו של ניוטון, ובמיוחד בעיניו ובמצחו הגבוה – מאפיינים שנחשבו באותה תקופה לסממנים של גאונות אינטלקטואלית.

במבט לאחור, הדימוי שצייר נלר שונה מהותית מדיוקנאות פורמליים אחרים של ניוטון, כמו זה משנת 1702 שבו הופיע עם פאה, חרב וכפפות, בדמותו של ג'נטלמן מהוגן. ההחלטות האמנותיות שבדיוקן זה תורמות לתפיסתו של ניוטון כדמות אייקונית של גאון מדעי מרוחק, דימוי שהלך והתחזק במיוחד מאז המאה ה־19.

פרשנות

הדיוקן שצייר סר גודפרי נלר בשנת 1689 נחשב לייצוג יוצא דופן של אייזק ניוטון, הן מבחינה סגנונית והן מבחינת המשמעות התרבותית שיוחסה לו בדורות מאוחרים יותר. בציור זה ניוטון מופיע ללא פאה, לבוש בגלימה פשוטה, שערו פרוע, פניו חיוורים והבעת פניו רצינית – תיאור שנעשה בהתאם לקונבנציות אמנותיות של המאה ה־17 לתיאור דמויות נזיריות או פרושות. ייצוג זה יצר דימוי של "המדען הקדוש" או "הגאון המנותק", והפך ברבות השנים לאיקונה ויזואלית של הגאון המדעי המופשט מהחיים הגשמיים. השוואה בין דיוקן זה לבין דיוקנאות אחרים של ניוטון, שצוירו על ידי נלר עצמו ב־1702 או על ידי צ'ארלס ג'רוויס ב־1717, מדגישה את שינוי הדימוי הציבורי של ניוטון לאורך הזמן. הדיוקן המאוחר מ־1702 מציג את ניוטון כבעל תארים חברתיים, לבוש בפאה, אוחז בכפפות ובחרב, בדומה לדימוי של אציל או מדינאי. דימוי זה הפך לדומיננטי במהלך חייו של ניוטון, בעוד הדיוקן המוקדם נותר כמעט לא מוכר עד אמצע המאה ה-19.

בהקשר רחב יותר של תרבות המדע, ניכר כי שימוש בייצוגים חזותיים היה כלי להפצת דימוי אישי ומקצועי של מדענים. דמויות כמו בנג'מין פרנקלין, ג'וזף בנקס וצ'ארלס דרווין השקיעו אף הם בהפצת דיוקנאות שהציגו אותם באור הרצוי מבחינתם – כחוקרים, ממציאים או מנהיגים מדעיים. על רקע זה, הציור של נלר הפך לא רק לתיעוד דיוקנו של ניוטון, אלא לביטוי מוקדם של מודל תרבותי חדש: המדען כגאון.