Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

דבורה קסטלניץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
דבורה קסטלניץ
קובץ:דבורה קסטלניץ.png
לידה כ"ט באלול תרס"ה
פטירה ט"ז בשבט תשמ"ו (בגיל 80)
תקופת פעילות 1924–1981 (כ־57 שנים)
פרופיל ב-IMDb
קובץ:זאב דבורה ברבן 1929.PNG
זאב ברבן ורעייתו דבורה קסטלניץ בחוף הים של תל אביב, 1929
קובץ:יהודה שחורי דבורה קסטלניץ מסיפורי הלבנה האהל.PNG
דבורה קסטלניץ משמאל, יהודה שחורי מימין, במערכון "מסיפורי הלבנה" בתיאטרון האהל, 1930
קובץ:צילום מתוך דרכונה של השחקנית דבורה ברבן משנת 1950.jpg
צילום מתוך דרכונה של השחקנית דבורה ברבן משנת 1950.
קובץ:The Haifa Municipal Theatre gave a performance in Jerusalem (FL63133211).jpg
דבורה קסטלניץ בשנת 1982

דבורה קַסטֶלָניץ-בַּרבָּן (נכתב גם קסטלנֶץ; 29 בספטמבר 1905 – 26 בינואר 1986) הייתה שחקנית תיאטרון ישראלית, מראשוני תיאטרון "האֹהל" ומעמודי התווך שלו עד לפירוקו.

קורות חיים עריכה

קסטלניץ נולדה בסתיו 1905 בעיירה סטוֹלין שבפלך מינסק (רוסיה הלבנה), במערב רוסיה (לאחר המלחמה הפולנית-סובייטית בתחומי פולין; כיום בבלארוס), בתם של דוברושה לבית גרייבר ופינחס, חסיד סוחר יערות. לאחר שסיימה בהצטיינות את לימודיה בגימנסיה רוסית ממשלתית בחארקוב, למדה היסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטת קייב. למדה עברית, סיימה סמינר לגננות בקייב ועבדה במשך שנה במוסד לילדים בסיכון. התקבלה לבית הספר למשחק העברי "אמנות" בקייב בלא בחינה בזכות שליטתה הטובה בעברית ושיחקה בלהקות חובבים בעיר. בפברואר 1925 הגיע לקייב משה הלוי בדרכו לארץ ישראל והציע לה להצטרף לתיאטרון שתכנן להקים בתוך זמן קצר שם.

קסטלניץ עלתה לארץ ישראל באוקטובר אותה שנה, הצטרף לתיאטרון "האהל" ונמנתה על גרעין המייסדים בו. הייתה חברת הוועדה הפנימית לבחירת הרפרטואר, וכן חברת במרכז "אהל" מטעם הוועד הפועל של ההסתדרות. שיחקה בו עד לפירוקו ב-1969. כדי לשרוד כלכלית עבדה בשנים 1926–1931 כגננת בעיריית תל אביב.

נישאה לשחקן ובמאי "האהל" זאב ברבן, ובני הזוג היו הורים לבת, יעל (1932-1992), עבדה כמעצבת תלבושות והייתה אשתו הראשונה של המלחין הצרפתי, מישל קולומבייה (אנ'). הייתה אם לשניים.[1]

השתתפה בסיבובי ההופעות של התיאטרון במזרח ומערב אירופה (1934) ובמערב אירופה (1950). ב-1953–1954 השתלמה במשך חצי שנה ב"אולפן השחקנים" (אקטורס סטודיו) בניו יורק (שם שהה במשך שנה בן-זוגה ברבן).[2]

קסטלניץ הייתה בעלת קול מיוחד – גבוה ובעל דיקציה (חיתוך דיבור) מוקפדת. הופיעה בתסכיתי רדיו רבים, והרבתה להופיע עם בן-זוגה בנשפי קריאה ומערכונים בארץ ובארצות הברית.

בין תפקידיה: לֶיבּל'ה ב"נשפי פרץ" (הצגתו הראשונה של "האהל"), גב' פּיצְ'ם ב"אופרה בגרוש" לבּרֶכט, פילאר ב"למי צלצלו הפעמונים" להמינגוויי, גב' פֶּייג ב"נשות וינדזור העליזות" לשייקספיר[3] ועוד.
העלתה הצגת יחיד: "לנגוסטה", לפרד דנגר, בבימוי גדעון תמיר.

כן שיחקה במספר סרטים ותוכניות טלוויזיה. בסך הכל גילמה יותר ממאה תפקידים. ב-1979 הופיעה בסרט "פרשת וינשל" בבימויו של אברהם הפנר ואף הופיעה בסרטו של אבי נשר "דיזנגוף 99".

לאחר סגירתו של "האהל" ב-1969 התקשתה למצוא את מקומה, ושיחקה על במות שונות. בשנת 1973 השתתפה בתיאטרון כיס שבהנהלת אביבה גלי. כן שיחקה ב"צוותא" תל אביב, תיאטרון באר שבע ותיאטרון חיפה.

בסתיו 1974 התאלמנה מבן-זוגה. בהמשך התגוררה בבית אבות.

בשנת 1981 שבה לבמה בהצגת "לילה במאי" לא. ב. יהושע בתיאטרון חיפה, בתפקיד רחל שריד,[1] האם הזקנה שנטרפה עליה דעתה. על עיצוב תפקיד זה זכתה באותה שנה בפרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון.[4] ב-1984, בהגיעה לגבורות, נערך לכבודה ערב הצדעה בהשתתפות רבים מאמני הבמה בישראל.

דבורה קסטלניץ נפטרה בינואר 1986 בבית החולים הגריאטרי הרצפלד בגדרה, בת 80 במותה. נקברה בבית העלמין קריית שאול, לצד בן-זוגה.[5]

בת אחותה של קסטלניץ הייתה הפסנתרנית פנינה זלצמן.

על חזית בית שבו התגוררה עם בן-זוגה, במעונות עובדים (מעונות הו"ד), ברחוב פרוג, נקבעה לוחית זיכרון המנציחה את זכרם.

לקריאה נוספת עריכה

  • דבורה קסטלניץ, 'עם ה"אוהל" בתל אביב', גזית לג, ט–יב / לד, א–יב (1980-1982), 153–156. (זיכרונות)

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|דבורה קסטלניץ]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 יעקב בר-און, דבורה קסטלנץ: משאלה שנתגשמה, דבר, 9 בנובמבר 1981
  2. ^ ר. עזריה, חוזרים – עם נסיון ו... ציוד, מעריב, 6 באפריל 1956.
  3. ^ הצגת בכורה של 'נשי וינדזור העליזות', דבר, 31 במרץ 1957.
  4. ^ ראו: דבורה קסטלניץ, 'אחת התקופות המאושרות בחיי... (דברים לרגל קבלת פרס מרגלית), במה (רבעון לדרמה) 93 (1982), 90–91.
  5. ^ דבורה קסטלנץ ברבן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=דבורה_קסטלניץ&oldid=363063"