Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

דבורה עומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
דבורה עומר
דבורה עומר, 25 באפריל 2006
דבורה עומר, 25 באפריל 2006
דבורה עומר, 25 באפריל 2006
לידה 9 באוקטובר 1932
ט' בתשרי ה'תרצ"ג
מעוז חיים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
פטירה 2 במאי 2013 (בגיל 80)
כ"ב באייר ה'תשע"ג
כפר מעש, ישראל ישראלישראל
שם לידה דבורה מוסנזון
תחום כתיבה ספרות ילדים ונוער
יצירות בולטות ראו #ספריה
שפות היצירה עברית
תקופת פעילות 1955–2013 (כ־58 שנים)
עיסוק סופרת
מספר ילדים 3
פרסים והוקרה ראו #פרסים
קובץ:Dvora Omer Moshe Mosenzon.jpg
בילדותה, עם אביה משה מוסנזון
קובץ:Dvora Omer1.jpg
דבורה מוסנזון בגיל 19
קובץ:Dvora Omer memorial plaque in Tel Aviv.jpg
שלט הסבר ברחוב דבורה עומר בקריית שלום בתל אביב

דבורה עומר (9 באוקטובר 1932, ט' בתשרי ה'תרצ"ג – 2 במאי 2013, כ"ב באייר ה'תשע"ג) הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית. זכתה בפרסים רבים על יצירתה, בהם פרס ישראל לשנת 2006.

ביוגרפיה עריכה

דבורה עומר נולדה למשה מוסנזון, אחיו של הסופר יגאל מוסינזון וסופר בפני עצמו, וללאה לבית שרשבסקי. הוריה התגרשו בילדותה, ועומר הצטרפה עם אימה לפלוגת החוגים רעננה[1], שייסדה את קיבוץ מעוז חיים. אחיה מצד אימה, הוא הפסל אסף ליפשיץ.

כשעומר הייתה בת 11 נהרגה אימה בתאונת אימוני ירי של "ההגנה"[2]. כיוון שאסור היה לומר לבריטים את הסיבה האמיתית, הומצא סיפור כיסוי לפיו אמה התאבדה, ואת סיבת המוות האמיתית של אמה גילתה עומר בוודאות רק בבגרותה[3], בסיועו של שלמה בן אלקנה. באותה תקופה, אביה היה בצבא הבריטי באירופה וכתב רשימות על חיי החיילים שהתפרסמו בספר.

בגיל 14 החלה דבורה עומר לכתוב יומן בו כתבה את סיפורה האישי כשהוא שזור בסיפורים המשקפים את הווי המדינה שבדרך[4].

כשבגרה, שלחה ידה בכתיבה, בעקבות אביה, וסיפוריה הראשונים התפרסמו בעיתון הנוער העובד, "במעלה", שאביה ערך.

עומר למדה בסמינר אורנים ועבדה כמורה בקיבוצים מעוז חיים ומשמר השרון, ובמקביל החלה בשנת 1955 לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם "דפי תמר"[5], שנכתב כיומן של נערה בת קיבוץ. מדור זה הפך מאוחר יותר לסדרת ספרים, שהראשון בהם, "דפי תמר", יצא לאור בשנת 1959. בפברואר 1959 זכתה בפרס יציב[6]. זו הייתה ההתחלה שבעקבותיה באו עשרות ספרים נוספים ודבורה עומר הפכה לאחת הסופרות האהובות על הילדים ובני הנוער בישראל. בין השנים 1960–1964 לימדה בבית ספר יהודי בעיר ויניפג שבקנדה, כאחת השליחות הראשונות שם.

רבים מספריה של עומר הם ביוגרפיות המעובדות לקריאת בני נוער ועוסקות בדמויות מתולדות הציונות והיישוב העברי. היא החלה בכך בשני ספרים שפרסמה בשנת 1967: "הבכור לבית אב"י", על איתמר בן-אב"י, ו"שרה, גיבורת "נילי"", אודות שרה אהרנסון ומחתרת ניל"י. ספרים אחרים עסקו בבעיות התבגרות של ילדים ובני נוער. מרבית ספריה של עומר ראו אור בהוצאת י. שרברק. דבורה עומר הזדהתה באופן טוטאלי עם הדמויות שכתבה.[7]

אחדים מספריה של עומר הומחזו והפכו להצגות ילדים מצליחות בתיאטרון לילדים ולנוער.

עומר זכתה בפרסים רבים על פועלה בתחום ספרות הילדים והנוער. בשנת 2006 הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לתרבות הישראלית. בנימוקי השופטים נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר". בשנת 2013, זמן קצר לפני פטירתה, קיבלה את פרס אקו"ם על מפעל חיים[8].

דבורה הייתה נשואה לשמואל עומר (בשעה שנישאו, שמו היה "שמואל ורניק"), לימים מנכ"ל תיאטרון הבימה. לזוג שלושה ילדים: אשת התקשורת טלי עומר, מנכ"ל מוזיאון הילדים חולון ויושב ראש תאגיד השידור הישראלי גיל עומר[9] והשחקן, הדוגמן והעורך רון עומר.

בשנות חייה האחרונות מיעטה להיחשף לתקשורת עקב מצבה הבריאותי הרופף. היא נפטרה ב-2 במאי 2013.

התגוררה במושב כפר מעש, ושם גם נקברה[10].

ארכיונה מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים[11].

חלק קטן מארכיונה נמצא גם בארכיון מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים שבמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט.[12]

הנצחה עריכה

ספריה עריכה

  • דפי תמר - יומנה של תמר גל מקיבוץ רימון (1959) ציורים - חוה נתן
  • דפי תמר – עושים חיים (1961) — תמר בת ה-12 מספרת על חוויותיה בכיתה ז' ציורים- חנה אדולפי
  • עד השמים (1961) — 15 סיפורי ילדות
  • דפי תמר – שלום לך, אמריקה (1966) — תמר בת ה-13 יוצאת עם הוריה לעולם חדש
  • הבכור לבית אב"י (1967; זוכה פרס למדן) — סיפור-חייו של איתמר בן-אב"י, הילד העברי הראשון
  • דפי תמר – 30000 ק"מ בשנה אחת (1967) — תמר בת ה-14 מספרת על טיול גדול ולבטי בגרות
  • שרה, גיבורת ניל"י (1967; זוכה פרס למדן) — סיפור-חייה האפי של שרה אהרנסון
  • הרפתקאות עמרי במקסיקו (1967) — נער ישראלי העובד בחווה אמריקנית, יוצא להחזיר עגל גנוב לבעליו
  • מעשה בלולי ה... (1967; זוכה פרס אסתר רבינוביץ') — ידידות בין בן-מושב לבין גור-חתולים שמצא בשדה ואשר גדל והיה לנמר
  • הרפתקאות עמרי בצפון הרחוק (1968)
  • הכלב נו-נו-נו (1968) — הרפתקאות כלבלב בחוג המשפחה
  • מסע לארץ הגשם (1968) — סיפור מצולם על ילדים בקיבוץ נגבי
  • הרפתקאות עמרי בקיץ 1967 (1968)
  • הכלב נו-נו-נו יוצא למלחמה (1968)
  • צוללים קדימה (1968) — קורותיו של נער עולה מצפון אפריקה שהיה לאיש הקומנדו הימי. מבוסס, באופן כללי, על קורות חייו של שאול סלע
  • לאן נעלם קפיטן קוק? (1969) — מבצע בלשי של ילדים המחפשים תוכי שנעלם
  • שלך באהבה (1969) — סיפור-במכתבים על אהבה ראשונה
  • אני אתגבר (1970) — נערה פגועת שיתוק מוחין מספרת בגוף ראשון על מאבקה האינסופי בנכותה
  • כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי (1970) — ידידות סודית בין ילדה חולמנית לבין גמד בלתי-נראה
  • לחול ולחג (1970, עם אוריאל אופק) — סיפורים, שירים ופרפראות לחגים ולעונות השנה
  • אימא-עשרה או צער גידול הורים (1971) — אם מספרת על אירועי יומיום במשפחה (מבוסס על טורים שהתפרסמו במעריב לנוער)
  • אמא-עשרה פלוס - המשך הספר הקודם: לשלושת הילדים הבוגרים מצטרפת תינוקת חדשה
  • מעבר לכביש או חבורת עלומים (1972) — סיפורם האמיתי של חבורת ילדים חסרי בית, שגדלו ליד בן-שמן במעון שהוקם למענם על ידי המחנך חיים בר-נחום
  • הגבול שבלב (1973; זוכה פרס משרד החינוך) — ילדי קיבוץ-ספר מנסים לטוות יחסי רעות עם שכניהם הערבים
  • על הגובה (1974) — קורות נערה מעולות "מרבד הקסמים", שהייתה לדיילת
  • לי-לך (1974) — סיפורים, אגדות, שירים, חידות ובדיחות:
  • פגישה על ענן (1975) — סיפורים קצרים
  • הבריחה אל החופש (1976) — סיפור בריחתו של מרידור, מפקד האצ"ל, ממחנה המעצר באפריקה
  • מגדל של קוביות בניתי (1976) — סיפורים קצרצרים לטף
  • מסיפורי התורה (1976):
    • בריאת העולם
    • בגן-עדן
    • אדם וחווה
    • קין והבל
  • אמנון ותמר (1977) — שמונה כרכי שירים, סיפורים ופרפראות:
    • ארץ החלומות
    • יום טוב לי
    • אני שונא מלחמות
    • הבובה חולה
    • חגי אביב וקיץ
    • חגי סתיו וחורף
    • חיות מספרות לי
    • מסיפורי סבא
  • פעם אחת (1978) — שמונה ספרוני אגדות מעובדות:
    • אגדות ארץ-ישראל
    • אגדות בית-המקדש
    • אגדות שבת
    • איש חסיד היה
    • אמשול לך משל
    • היה היה מלך
    • הפלא ופלא
    • על חכמה ומעשי חכמה
  • הנשיקה שהלכה לאיבוד (1978) — סיפורים קצרים לטף[16]
  • קוף אחרי בנאדם (1979) — סיפורי משחק
  • לאהוב עד מוות (1980) — סיפור אהבתם ומותם של הפלמ"חאית זהרה לביטוב וחברה שמואל קופמן
  • במזל אישה (1980) בהוצאת רבמכר
  • קול קרא בחשכה (1980) — ביוגרפיה בלטריסטית של בנימין זאב הרצל
  • פגיעה ישירה (1981) — סיפור בעל רקע אוטוביוגרפי, מסופר בגוף ראשון, על בת-קיבוץ הגדלה על רקע השמועה שאמה התאבדה
  • פעמונים (1982)
  • לא מתחשק לי (1982) — סיפורים קצרים לטף
  • "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי"(1982)
  • דמעות של אש (1983) — סיפור-חייה של צביה לובטקין
  • אל ראש ההר (1984) — סיפור-חייו של דוד בן-גוריון
  • עוד ועוד אגדות (1985)
  • פתאום באמצע החיים (1985) - סיפור חייו של הטייס אל"ם זוריק לב
  • לאן מגיעים כשהולכים לאיבוד? (1985)
  • בעקבות הלהבות (1986)
  • סערה באביב (1987) - סיפור חייו של טוביה קושניר, שהיה חלק מהל"ה
  • הטיסה במזרן המעופף (1987)
  • התחנה: טהראן (1988)
  • בדהרה (1989) - סיפור חייה של מניה שוחט, אשת ארגון "השומר"
  • הרפתקה בחלל (1989)
  • התרופה הטובה (1990)
  • השבוע הארוך ביותר בחיי מורן (1990)
  • שקרן מאין כמוהו (1990)
  • ככה זה כן תשובה (1992)
  • הרפתקאות בכוכב ממתק (1993)
  • ריקוד באור אדום (1994)
  • מי זו פידי מותק? (1994)
  • דבורה עומר מספרת (1998) — שלושה כרכים ביוגרפיים, הכתובים בעברית קלה
    • דבורה עומר מספרת על הרצל
    • דבורה עומר מספרת על בן-גוריון (איירה: ליאת בנימיני-אריאל)
    • דבורה עומר מספרת על מנחם בגין
  • המקק שנכנס לו ג'וק (1998)
  • אהבת איתמר (2001) — סיפור אהבתו של איתמר בן-אב"י ללאה אבושדיד
  • נשבעתי אמונים (2005) - על ילדותו ונעוריו של יצחק רבין
  • ספורים בחתולים (2005)
  • סיפור שקרה לי בדרך (2010, עם ורד רביב-שוורץ)
  • סבלנותו של הלל הזקן (2011)
  • בן ציון והסביבון הראשון (2011)
  • התבלין החסר (2013)
  • מקומו של בית המקדש (2013)

פרסים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דבורה עומר
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|דבורה עומר]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פלוגת החוגים רעננה, דבר, 14 במרץ 1938
  2. ^ קורות חייה באתר פרס ישראל
  3. ^ סמדר שיר, סיפרו לי שאמא נהרגה, מעריב, 21 באוקטובר 1976
  4. ^ יורי ילון, "כָּל לְבָטַי אֲשֶׁר אֵין אֲנִי יְכוֹלָה לְסַפְּרָם": התום, האובדן והמדינה ביומן הנעורים של דבורה עומר, באתר ישראל היום, 22 במרץ 2023
  5. ^ מרים גורן, כיצד כתבה דבורה עומר את "דפי תמר", דבר, 18 באוגוסט 1971
  6. ^ פרס יציב לדבורה מוסינזון, דבר, 8 בפברואר 1959
  7. ^ ורד ליון ירושלמי, איך לא חזרת אליי?": כאב היתמות של דבורה עומר, בהסכת "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אורח: גיל עומר, בנה של דבורה עומר, ספוטיפיי, אפל
  8. ^ 1 2 פרסי אקו"ם: פרס מפעל חיים יוענק לדבורה עומר, באתר nana10‏, 7 בינואר 2013
  9. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  10. ^ דבורה עומר תובא היום למנוחות, אתר "הבמה", 5 במאי 2013
  11. ^ ארכיון דבורה עומר, בספרייה הלאומית
  12. ^ אתר ארכיון מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים שבמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט.
  13. ^ סרטונים ינון מילס, סיפור העומר: ילדותה הגנוזה של סופרת הילדים דבורה עומר, באתר nana10‏, 17 במאי 2014; במקור, מתוך "המגזין", חדשות 10
  14. ^ יונתן ריגר, סרט חדש מתאר את סיפור חייה של דבורה עומר, ואת השנים האחרונות והקשות, באתר מאקו, 4 בספטמבר 2020
  15. ^ חמישה רחובות יונצחו על שמות נשים, אתר עיריית תל אביב-יפו, 25 בינואר 2022
  16. ^ עדנה אברמסון, הנשיקה שעמדה במבחן הזמן, באתר ynet, 3 במאי 2014
  17. ^ עירית רמת-גן קבעה פרסים ספרותיים, דבר, 23 באוגוסט 1968
  18. ^ 1 2 3 דבורה עומר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
  19. ^ IBBY, IBBY Honour List (1986), 1986, p.9
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=דבורה_עומר&oldid=7221"