Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

דבורה ברטונוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
דבורה ברטונוב
תקופת פעילות 1928–2010 (כ־82 שנים)
קובץ:Bertonoff1b.jpg
דבורה ברטונוב בזמן הקלטה-חזרה (כנראה 1951)
קובץ:Memorial plaque at Bertonov house in Tel Aviv.JPG
לוחית זיכרון על בית ברטונוב ברחוב דב הוז 30 בתל אביב

דבורה בֶּרטונוב (12 במרץ 1915 – 19 באפריל 2010) הייתה רקדנית, כוריאוגרפית וחוקרת מחול ישראלית, כלת פרס ישראל למחול (1991)[1].

ביוגרפיה עריכה

נולדה בטביליסי שבגאורגיה, בת למרים ולשחקן יהושע ברטונוב, ממייסדי תיאטרון "הבימה", הייתה אחותו של השחקן שלמה ברטונוב ודודתו של אייל ברטונוב. גדלה במוסקבה, בילדותה למדה בלט בבית הספר של "תיאטרון בולשוי" ואף הופיעה במסגרתו.

עלתה לארץ ישראל עם משפחתה בשנת 1928, ערכה הופעת יחיד עוד כנערה. ב-1929 יצאה להשתלם בבלט בברלין ובגיל 16 הופיעה בסלון של אלברט איינשטיין בגרמניה. היא השתלמה במחול מודרני ובריקוד קלאסי בברלין ובאנגליה וערכה מסע הופעות בארצות הברית. בניו יורק השתתפה בהצגה "הדיבוק" וזכורה במיוחד בביצוע הסולו שלה ל"ריקוד הקבצנים" בהצגה זו. לאחר מכן הופיעה במשך יותר מעשרים שנה על הבמות החשובות בעולם כרקדנית וכתבה יצירות מחול. בשנת 1952 ראה אור סרטה הקצר - "חתונה בעיירה". ב-1937 נישאה לעמנואל בן גריון, בנו של הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. בנם, עידוא בן-גוריון, היה סופר, במאי תיאטרון ומחזאי.

בשנת 1966 עברו בני הזוג לחולון, סמוך לביתו של אביה, יהושע, וברטונוב הקימה בביתה סטודיו למחול. ב-1970 פרשה מהבמה והתרכזה בלימוד מחול בסטודיו שלה ובשיעורים והרצאות ברחבי הארץ, בכתיבת ספרים ובמחקרים עליהם שקדה במשך השנים, על אפיוניו של המחול הישראלי והבינלאומי וכן חקרה את הריקודים באפריקה. באמצע שנות ה-80, בגיל 70, חזרה להופיע במופע יחיד. גם בהיותה בגיל מתקדם הקפידה לערוך סדרות תרגילים בריקוד וטענה כי "אם אי-אפשר לעשות תנועות גדולות, אז עושים תנועות קטנות, אבל לעשות חייבים".

תולדות חייה, שידעו הצלחות אמנותיות וגם עצב ואובדן, מתוארים בסרט התיעודי "שלכת" בבימויים של נואית ודן גבע ובספרה האוטוביוגרפי, "מאחורי הקלעים של הנפש" שיצא לאור בשנת 2005[2]. באותה שנה גם נערך לה גם ערב מחווה ב"פסטיבל אשה" בחולון[3].

נפטרה בתל אביב בגיל 95, ונקברה בבית העלמין הדרום בחולון[4].

בעיר חולון נקרא על שמה רחוב.

ספריה עריכה

  • (The Intensity Factor - an essay. Alityros books, (1969
  • ריקוד אלי אדמה: מסע לימוד בגאנה, תל אביב: דבר, תשכ"ד.
    • ריקוד אלי אדמה: מסע-לימוד בגאנה; ערך: שלמה ברטונוב, תל אביב: רשפים; בית דבורה ועמנואל/חולון, תשמ"ה 1985.
  • ריקוד אלי אופקים: מסע בהודו, תל אביב: רשפים, תשל"ג.
  • מבין הקלעים: קובץ מאמרים ורשימות על אודות אמנויות הבמה: מוקדש לזכרו של שלמה ברטונוב, חולון: דבורה ברטונוב, 1979.[5]
  • ריקוד על פי צו הרוח: בין פארפסיכולוגיה ואמנות: חוויה וניתוחה, תל אביב: רשפים, תשמ"א 1981.
  • מסע אל עולם הריקוד: על הריקוד כאמנות וכביטוי לאדם ולעם: בעקבות הרצאות באוניברסיטת חיפה, תל אביב: רשפים, תשמ"ג 1982.

אוטוביוגרפיה:

פרסים והוקרה עריכה

  • 1936 - מקום ראשון בתחרות המחול הבינלאומית בפריז.
  • 1991 – פרס ישראל לאמנות המחול, על מפעל חייה.
  • 1992 – פרס אמ"י (איגוד אמני ישראל).
  • 1994 (תשנ"ד) – תואר יקירת העיר חולון.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|דבורה ברטונוב]] בוויקישיתוף

לאחר מותה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גבי אלדור, אחת אחת ניגשו הוותיקות, נישקו ובירכו, חדשות, 21 באפריל 1991
  2. ^ בן-עמי פיינגולד, תעודת זהות, באתר הארץ, 9 במאי 2005
  3. ^ ציפי שוחט, מחווה לדבורה ברטונוב ומרים זוהר ב"פסטיבל אשה" בחולון, באתר הארץ, 15 בפברואר 2005
  4. ^ טל לוין, עכבר העיר, נפטרה דבורה ברטונוב - כלת פרס ישראל למחול, באתר הארץ, 19 באפריל 2010
  5. ^ סקירה קצרה: תיאטרון, מעריב, טור 3, 24 באוגוסט 1979.
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=דבורה_ברטונוב&oldid=205669"