גיליונית זיכרון - תביב 1960
פעולות נוספות
גיליונית זיכרון - תביב 1960 הונפקה על ידי דואר ישראל לרגל תערוכת הבולים הארצית "תביב", שהתקיימה בתל אביב בחודש אוקטובר 1960. בפריט בולאי זה נכללו חידושים רבים, עיצוביים וטכניים כאחד. השירות הבולאי שילב בעיצוב הגיליונית קטע מתוך תחריט עתיק, המתאר את המצעד המפואר שיזמה הקהילה היהודית של העיר פראג בשנת 1741.
תערוכת הבולים "תביב 1960" עריכה
במחצית שנת 1960 יזמה האגודה התל אביבית לבולאות את הקמתה של תערוכת בולים ארצית. זו הייתה הפעם הרביעית בלבד בה התקיימה תערוכת בולים ארצית במדינת ישראל,[1] והמארגנים עשו מאמצים רבים כדי להבטיח את הצלחתה. שם התערוכה, "תביב", הורכב כמשחק מילים של המונח "תערוכת בולים" ושל שם העיר המארחת "תל אביב".
התערוכה נמשכה עשרה ימים (19-9 באוקטובר 1960) והתקיימה בתקופת החופשה של חג סוכות תשכ"א באולם המוזיאון הישן בשדרות רוטשילד בתל אביב. כ-70 אספני בולים הציגו בתערוכה 102 אוספים שונים, שהתפרסו על פני כ-400 מסגרות תצוגה. במהלך הימים פקדו את התערוכה כעשרת אלפים מבקרים.
כמקובל, הנפיק דואר ישראל פריטים בולאיים מיוחדים אשר הוצעו למכירה במהלך ימי התערוכה.
הנפקת פריט בולאי מרכזי עבור התערוכה עריכה
כשלושה חודשים לפני מועד התערוכה התפרסמה במדורי הבולאות של העיתונות הכללית ידיעה האומרת כי בכוונת השירות הבולאי להנפיק שני בולים מיוחדים לרגל התערוכה.[2] למעשה, תכנן השירות הבולאי להנפיק סדרה בת ארבעה בולים, ואף פנה לצורך כך אל המעצב אוטה וליש שצייר אותם.[3]
בשלב זה עלה במוחו של ד"ר משה חזקי, ששימש כיועץ לשירות הבולאי, רעיון חדשני ומיוחד. הוא הציע להנפיק, במקום סדרת הבולים, גיליונית זיכרון שתתבסס על תחריט נחושת אשר הוכן בעיר פראג במחצית המאה ה-18.[4] התחריט, שהיה עמוס בפרטים רבים, תיאר מצעד שקיימו יהודי העיר ברחובות פראג בשנת 1741, כשבראשם הדוור היהודי רוכב על סוס ותוקע בקרן דואר.
הרעיון החדשני זכה לתמיכת מנהלי השירות הבולאי, הבולים שעיצב אוטה וליש נגנזו, וד"ר חזקי קיבל את ברכת הדרך להמשיך ולקדם את הצעתו. עותק של תחריט הנחושת מפראג הועמד לרשות השירות הבולאי על ידי ד"ר י. גרא מירושלים,[5] והעבודה על התאמתו למתכונת של גיליונית זיכרון יצאה לדרך.
התחריט משנת 1741 עריכה
כאמור, התחריט ששימש כבסיס לגיליונית הזיכרון תיאר את המצעד שקיימו יהודי פראג ברחובות עירם ביום 24 באפריל 1741. עושר הפרטים והתיאור המדויק מהווה תיעוד רב חשיבות של הקהילה היהודית המשגשגת של פראג באחד מרגעי השיא בתולדותיה.
הרקע לארגון המצעד של יהודי פראג עריכה
ביום 13 במרץ 1741 ילדה מריה תרזה, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה, את בנה הבכור, מי שיעלה לימים על כס המלוכה של האימפריה הרומית הקדושה בשם יוזף השני. הבשורה על לידת בן זכר (לאחר לידה של שלוש בנות) התפשטה ברחבי האימפריה, וביום 21 במרץ 1741 חגגו תושבי העיר פראג את לידת יורש העצר.
גם חברי הקהילה היהודית של פראג רצו לציין את האירוע החשוב, וביקשו אישור מיוחד לקיים מצעד חגיגי לכבוד הקיסרית והרך הנולד. בקשתם אושרה, וכחודש לאחר מכן, ביום 24 באפריל 1741, הגיע מועד החגיגה. בשעות הבוקר של אותו יום חילקו היהודים לחם ובשר לעניי העיר ולאסירים בבתי הכלא, בבתי הכנסת שרו פרקי תהילים, ובשעה ארבע אחר הצהריים החל המצעד היהודי ברחובות פראג. האירוע נמשך מספר שעות, והסתיים רק עם חשיכה. כל משתתפי המצעד התאספו בבתי הכנסת, שם קראו פרקי תהילים לכבוד הקיסרית ובנה, וכל בתי היהודים בפראג הוארו באותו לילה באור יקרות.
הידיעות על קיומו המתוכנן של המצעד המרהיב משכו כמובן אל הרחובות את כל תושבי פראג, ואורחים רבים הגיעו גם מערים אחרות בסביבה לחזות במפגן הכוח היהודי. הקהילה היהודית בנתה במות גבוהות בכל כיכרות העיר לנוחות הצופים הרבים.
הרקע להכנת התחריט עריכה
בראש הקהילה היהודית של פראג עמד באותם ימים שמעון וולף פרנקל, שהיה עשיר מופלג ומעורה בחוגי השלטון של העיר. הוא היה הרוח החיה מאחורי ארגון המצעד, ומימן מכיסו את ההוצאות הרבות שנדרשו לקיומו. פרנקל, שביקש לשמר את זכר האירוע הנוצץ אותו ארגן, יזם את הכנתו של תחריט נחושת שיתעד את המצעד.
התאמת התחריט לשילוב בגיליונית "תביב" עריכה
כוונתו המקורית של ד"ר חזקי הייתה להציג את התחריט בשלמותו ברקע הגיליונית, ולשלב במרכז חלקה התחתון של הגליונית את תמונתו המוגדלת של הדוור היהודי. סביב תמונת הדוור תוכנן לנקב את חורי הנקבוב שיצרו את צורתו של הבול בתוך הגיליונית. השירות הבולאי ביקש מאחד מן הציירים של המדפיס הממשלתי להתאים את התחריט למבנה המבוקש,[6] אולם פעולה זו לא עלתה יפה, מאחר שכל הפרטים של התחריט העתיק אבדו כאשר הוא הוקטן לגודל של גיליונית.
לאחר התייעצות עם הגרפיקאי התל אביבי פאול קור[7] החליט ד"ר חזקי על גישה שונה. בגיליונית שולב רק קטע מתוך הפינה השמאלית התחתונה של התחריט, דבר שאפשר להציג באופן הולם את עושר הפרטים המופיעים בו. האיור של הדוור היהודי הוגדל רק במעט על מנת להדגיש אותו, וסביב דמותו של הדוור נוקבו חורי הנקבוב בפינה השמאלית התחתונה של הגיליונית.
הפריט הבולאי המרשים רשם לזכותו מספר שיאים:
- 1. הייתה זו גיליונית הזיכרון הראשונה בעולם בה הבול והרקע של הגיליונית התחברו יחד לתיאור של תמונה משותפת.
- 2. הייתה זו הפעם הראשונה בישראל בה נעשה שימוש בנקבוב תיבה על מנת לתחם את הבול שבתוך הגיליונית.[8]
- 3. גיליונית זיכרון "תביב" היא גיליונית הזיכרון הגדולה ביותר שהונפקה בישראל (נכון לשנת 2018).
הגיליונית הודפסה על ידי המדפיס הממשלתי,[9] בשיטת דפוס שקע,[10] ככל הנראה בתחילת חודש ספטמבר 1960.
בחודש אוגוסט 1960 סיפר מנהל השירות הבולאי לעיתונות הבולאית כי גיליונית הזיכרון נמצאת עדיין בשלבי עבודה.[11] כשבועיים לאחר מכן פורסמה תמונת הגיליונית בעיתונות היומית.[12]
השירות הבולאי עשה מאמץ רב על מנת להדגיש את חשיבותו ההיסטורית של תיאור הקהילה היהודית בפראג, כפי שהוא משתקף בתחריט משנת 1741. להנפקת הגיליונית צורף עלון הסבר מיוחד שנכתב על ידי ב. א. ברקאי, ובו הסבר על "נושא המכתבים היהודי" לצד הצגה של תמונת התחריט העתיק בשלמותו.[13]
תיאור המצעד היהודי עריכה
התחריט, והגיליונית המשחזרת חלקים מתוכו, מציגים תמונה מרתקת של החברה היהודית בפראג של מחצית המאה ה-18. בחינה מעמיקה של הדמויות המשולבות לאורך המצעד מלמדת על התלבושות, כלי העבודה, כלי הנשק ושאר חפצי היום יום של יהודי העיר.
במרכז התהלוכה צעדו חברי הגילדות המקצועיות. היכולת לעסוק במקצוע מסוים לא הייתה מובנת מאליה, ונדרש אישור מיוחד משלטונות העיר על מנת להקים גילדה מקצועית ולהכשיר בעלי מלאכה. אנשי הגילדות צעדו בקבוצות מאורגנות על פי המקצועות אליהם השתייכו, תוך שהם נושאים עימם את כלי המקצוע ואת האותות שסימלו את האישור שקיבלו.
סדר הקבוצות הצועדות בסך משקף את יחסי הכוחות בין בני המעמדות והגילדות המקצועיות השונות שהרכיבו את הקהילה היהודית.
על מנת לקבל תמונה שלמה של מהלך המצעד מפורטים להלן כל מרכיבי התחריט המקורי. הדמויות ששולבו בגיליונית הזיכרון מוצגות על רקע צבעוני והדמויות שנותרו מחוץ לגיליונית מוצגות על רקע לבן.
מובילי המצעד עריכה
האדם החשוב ביותר שפעל בפראג באותה עת היה שמעון וולף פרנקל (Šimon Wolf Frankl), שארגן את המצעד וזכה להשתלב בגוש שהוביל אותו. לפניו צעדו משרתי הקהילה, הכרוזים ומבשרי הידיעות.
| את התהלוכה הוביל ברכיבה הדוור היהודי של פראג. | |
| בעקבות הדוור רכב פרש בלבוש מהודר (הפרש הזה נחתך מתוך התחריט בשלב העריכה של הגיליונית על מנת לפנות מקום עבור הנקבוב שסביב הבול עם דמות הדוור היהודי). |
|
| שני פרשים רכבו כשהם תוקעים בחצוצרות. | |
| שישה שליחים של הדואר היהודי צעדו ברגל בעקבות הפרשים. | |
| שמעון וולף פרנקל, ראש הקהילה היהודית, רכב במלא הדרו על סוס מקושט בפאר רב. הוא לבש מעיל קטיפה, והיה מלווה בשני חיילים רגלים מהודרים ויפי תואר, שנועדו לשרת אותו ולהדגיש את רום מעמדו. |
אנשי חיל הפרשים הקלים עריכה
עדות למעמדם האיתן של היהודים בפראג משמשת העובדה שבמצעד השתתפו אנשי צבא נושאי נשק ששובצו במקומות שונים לאורך שיירת הצועדים. קבוצה של אנשי חיל הפרשים הקלים (Hussars), הלבושים במדיהם המפוארים, רכבו בעקבות מובילי המצעד.
| דוד קוה (David Khue), שופט בבית המשפט היהודי ובעל דרגת מייג'ור בחיל הפרשים הקלים, כשהוא לבוש במדים הונגריים. | |
| קבוצה של פרשים קלים במדים מהודרים. | |
| קבוצה נוספת של פרשים קלים. כל פרש הוביל סוס נוסף מקושט בפאר רב. |
האזרחים הבכירים של העיר עריכה
בעקבות הפרשים צעדה קבוצה גדולה של מנהיגי הקהילה, כשהם לבושים בבגדי שרד.
| אחד מבחירי הקהל, אברהם בונזל (Abraham Bunzl), הוביל את הקבוצה שכללה פקידים, מורים ואנשי טקס. | |
| חלק מן הצועדים, כולל זקן חבר ההנהגה שהיה בן 88, נשאו בידם פטיש עשוי פיוטר שסימל את המשרה בה החזיקו. | |
| קבוצה נוספת של יהודים משכילים ורמי מעלה. |
המשכילים ואנשי ההוראה עריכה
בעקבות מנהיגי הקהל צעדו נציגי המשכילים של הקהילה היהודית, ובהם המורים, הסטודנטים, וצעירי העדה, בניהם של אצילי הקהילה.
| בראש הגוש צעדה קבוצה של מוזיקאים. | |
| מספר חיילים נושאי נשק. | |
| הסטודנטים, בניהם של אצילי הקהילה היהודית, כשהם אוחזים בספרים, מגילות ותעודות. | |
| קבוצה נוספת של חיילים. | |
| קבוצה נוספת של סטודנטים יהודיים. | |
| עוד קבוצת חיילים. | |
| את הגוש הזה חתמה קבוצת המורים היהודיים שהגיעו מערים אחרות ללמד בפראג. |
מנהיגי הקהילה עריכה
קבוצה נוספת מבין מנהיגי הקהילה היהודית רכבה על סוסים בעקבות קבוצת המשכילים.
| בראש הגוש רכבו שני פרשים כשהם תוקעים בחצוצרות. | |
| שמעון ניושטאדטל (Šimon Neustädtl) הוביל את הקבוצה. | |
| אחריו שניים מבחירי המנהיגים. | |
| ובהמשך קבוצה גדולה של מנהיגי הקהילה. |
חברי הגילדה של אנשי הרפואה עריכה
קבוצת בעלי המקצוע מתחום הרפואה נחשבה לאחת הקבוצות החשובות ביותר בקהילה היהודית.
| את הקבוצה הובילו שני נגנים. | |
| קבוצה של תלמידי רפואה צעדה כגוש וביניהם ניתן לראות שני תלמידים המעשנים מקטרת ארוכה. הנוהג לעשן הפך לרווח בעיר פראג בהשפעה שוודית, והאמונה אז גרסה כי העישון טוב לבריאות. | |
| בעקבות התלמידים צעד הרופא המכובד, דוקטור מויזיס גומפרס מודר (Mojžíš Gumperz Muder). | |
| הרוקח, ליובל מישל ייטלס[14] (Löbel Mischl Jeitteles), צעד כשהוא נושא את סמל מקצוע הרוקחות. | |
| הספר היהודי, משולם בונדי (Meschulem Bondi), ששימש גם כמנתח, צעד עם תער שלוף בידו. | |
| יחד איתו צעדה קבוצה של ספרים בכירים, אוחזים בידם תער. | |
| ואחריהם קבוצה של שוליות ספרים שהציגו לראווה את כלי מלאכתם, דוגמת מספריים, תערים, ומזרקים. |
חברי הגילדה של המוזיקאים עריכה
קבוצת העוסקים במוזיקה בקרב אנשי הקהילה היהודית כללו את החזנים, את מדריכי המקהלות של ילדי בית הספר, ואת המנגנים על כלי נגינה שונים.
| לפני כל אחד מן החזנים ומדריכי המקהלות הלך נער הנושא שלט ועליו גיליון התווים. | |
| החזן הראשי, סיני קלאבר (Syna Klaber), עצר את התהלוכה בשני מקומות לאורך הדרך וקרא בקול דברי ברכה בעברית לכבוד הקיסרית. | |
| מדריך המקהלה הלך בראש קבוצה של ילדי בית ספר שאחזו בידם ספרון ובו מילות השירים אותם השמיעו. | |
| קבוצה נוספת של ילדי בית ספר. בסוף הקבוצה שילב האמן איור של ילד נכה בעל גיבנת קשה שהשתתף במקהלה כמו יתר הילדים. | |
| פרש תוקע בחצוצרה. | |
| להטוטן נשא על ראשו את הסמל המקצועי של הגילדה, קנקן גדול שבחלקו העליון פסלון של אדם מנגן בכינור. | |
| קבוצה של מנגנים יהודים לבושה בבגדי פאר מוזהבים הנעימה את זמנם של הצופים בנגינה על שלל כלים. | |
| אחד מן הנגנים, אדם כבן 80, צעד כשהוא מחופש בבגדי אישה ומנגן בבסון. |
חברי הגילדה של הקצבים עריכה
הקצבים של פראג היוו את אחת הקבוצות המקצועיות החזקות ורבות החשיבות בעיר. עובדה זו משתקפת במספר הרב של הצועדים ובגודל המוצגים שנשאו עימם.
| את הקבוצה הוביל אחד מראשי הגילדה כשהוא נושא מפתח גדול. | |
| אחריו צעדו חברי הגילדה הבכירים בלבוש מפואר. | |
| שוליות הקצבים צעדו כשהם מחזיקים בידם גרזן. | |
| חברי הגילדה נשאו עימם לאורך המצעד הכרזה גדולה שהציגה לראווה את כתבי הזכויות שניתנו להם (כרזה דומה נוספת נישאה בהמשך המצעד). | |
| שני להטוטנים סיפקו אתנחתא קומית להנאת הקהל. |
חברי הגילדה של הפרוונים עריכה
גם הפרוונים של פראג היוו קבוצה עשירה ורבת עוצמה והשפעה בקהילה היהודית.
| את הקבוצה הובילו שני מחצצרים. | |
| קבוצת פרוונים, חלקם רכובים על סוסים וחלקם צועדים ברגל, נשאו עימם מוטות ארוכים ועליהם חיות פרווה מפוחלצות. | |
| נכבדי הפרוונים צעדו כשהם לבושים בגדים מפוארים המעוטרים בשלל פרוות. | |
| ובעקבותיהם קבוצה גדולה של חברי הגילדה של הפרוונים. | |
| שני חיילים נושאי חניתות ליוו את האדם שנשא את דגל הגילדה. | |
| שוליות פרוונים עם חיות פרווה מפוחלצות על מוטות. | |
| נגן חצוצרה מלווה בחייל חמוש בחנית. | |
| בנוסף לחיות הפרווה המפוחלצות הקטנות (סנאים??) שהוצגו לראווה על מוטות ארוכים נשאו עימם שני חברי הגילדה גם חיות פרווה מפוחלצות גדולות יותר (זאבים??). | |
| שמונה אנשים נשאו על שכמם לוח עץ גדול ועליו שוחזר מראה של יער עמוס בחיות ציד מפוחלצות. את מראה סצנת צייד השלים הצייד החמוש ברובה שצעד בעקבותיהם. | |
| דגל נוסף של הגילדה נישא על ידי אחד החברים המלווה על ידי חייל חמוש. במרכז הדגל שולב סמל מגן דוד.[15] | |
| קבוצה נוספת של שוליות פרוונים הנושאים פוחלצים של חיות פרווה. | |
| בסוף גוש חברי הגילדה של הפרוונים צעדה קבוצה של חברי גילדת הקצבים כשהם נושאים כרזה נוספת. ילד קטן בן 12 בשם יהודה ישרלס (Juda Iserles) ישב במרומי התורן של הכרזה. |
חברי הגילדה של החייטים עריכה
גילדה חשובה נוספת בה היו חברים רבים מיהודי פראג.
| בראש הקבוצה צעדה חבורה של נגנים. | |
| ואחריהם צעדו נכבדי גילדת החייטים כשהם לבושים במעילים מפוארים. | |
| דגל הגילדה, העשוי פיסות בד רבות וצבעוניות התפורות יחד, נישא לצד סמל הגילדה, שבמרכזו זוג מספריים. | |
| במרכז הקבוצה צעדו שוליות גילדת החייטים. | |
| אחריהם צעד חייל חמוש ברובה. | |
| קבוצה נוספת של נכבדי גילדת החייטים. |
חברי גילדות מקצועיות נוספות עריכה
גילדת עושי התחרה, גילדת יצרני הכפתורים וגילדת הסנדלרים.
| חברי גילדת עושי התחרה נשאו את שלט הגילדה. | |
| אתנחתא קומית כללה אדם לבוש בתחפושת של אייל ולצדו נגן כלי נשיפה וליצן. | |
| חברי גילדת יצרני הכפתורים. | |
| חברי גילדת הסנדלרים ובראשם אדם שהחזיק בידו מגף עשוי לתפארה. | |
| אדם בלבוש מפואר חתם את תהלוכת חברי הגילדות המקצועיות. |
אנשי חיל הפרשים הקלים עריכה
בסוף החלק הרשמי של המצעד שולבה קבוצה נוספת של פרשים במדים מהודרים.
| פרש מוליך לצדו סוס בלבוש מפואר ואחריו שני פרשים תוקעים בחצוצרות. | |
| שני חיילים רגלים חמושים בחרבות ואחריהם פרש על סוס. | |
| פרש עם חרב שלופה. | |
| קבוצת פרשים חמושים בחניתות. | |
| פרש על סוס דוהר. | |
| ואחריו חתן וכלה רכובים על סוסים. | |
| שני פרשים תוקעים בחצוצרות. | |
| צמד פרשים. | |
| קצין פרשים עם חרב שלופה. | |
| קבוצה של פרשים חמושים בחניתות. | |
| ולסיום פרש עם חרב שלופה חותם את המצעד הרשמי. |
החלק ההיתולי של התהלוכה עריכה
בסוף המצעד שולבה קבוצה גדולה של בדרנים ושחקנים מסוגים שונים, שנועדו לשעשע את קהל הצופים. הם הציגו דמויות שונות מן המיתולוגיה ומן התרבות הנוצרית המקומית. שילוב דמויות אלו במצעד היהודי ממחיש עד כמה התערו אנשי הקהילה היהודית של פראג בתרבות האוכלוסייה הכללית בקרבה התגוררו.
| שני ליצנים רכובים על סוסים. | |
| ליצן בבגדי תינוק הובל בעגלת ילדים על ידי המטפלת שלו, אותה הציג שחקן אחר לבוש בבגדי אישה. "המטפלת" האכילה את התינוק בדייסה באמצעות כף גדולה. | |
| דמותו המיוחדת של "קְלִיבְּנַה" (Klibna), תחפושת המדמה אדם רוכב על סוס, שהייתה מקובלת מאוד על הנוצרים תושבי פראג בתהלוכות תקופת הצום שקדמה לחג הפסחא. | |
| אדם לבוש בבגדי אישה צעד כשהוא נושא בסל שעל גבו איש זקן קטן מידות. | |
| אדם בתחפושת של אייל. | |
| שני אנשי שרירים הלכו כשהם לבושים בתחפושת של הרקולס. | |
| ארבעה אנשים שמנים בתחפושת של זללנים עם כרס ענקית. | |
| האל בכחוס, דמות חובה בחגיגות הנוצרים, הובל בתהלוכה על גבי חבית יין. | |
| שחקנים בלבוש חתן וכלה הציגו מחזה טיפוסי של חתונה כפרית מסורתית. | |
| את המצעד המפואר חתמה קבוצה גדולה של משתתפי החתונה הכפרית אשר ליוו את החתן והכלה בשירים ובריקודים. בתחריט מתוארים חברי הקבוצה כשהם עוברים מתחת לאחת הבמות המקושטות שהוקמו לאורך נתיב התהלוכה. |
עמדות התזמורת לאורך מסלול המצעד עריכה
לאורך נתיב המצעד הוקמו במות ועליהן הוצבו נגנים בכלי נגינה שונים.
| הבמה בפינה השמאלית התחתונה של התחריט. | הבמה בפינה השמאלית העליונה של התחריט. |
הטעות בעיצוב הגיליונית עריכה
לגיליונית הזיכרון שנמכרה לציבור על ידי השירות הבולאי יש שוליים לבנים בחלקה העליון ומשני צדדיה, אולם אין כלל שוליים בחלקה התחתון. עובדה זו מקנה לגיליונית מראה מוזר ולא מאוזן, אולם כך הונפק הפריט.
במקור, כשהודפסה הגיליונית, היו לה שוליים גם בחלקה התחתון. עובדה זו ידועה בוודאות משני מקורות:
- 1. בתחילת חודש ספטמבר 1960 הפיץ השירות הבולאי את תמונת הגיליונית לפרסום בעיתונות הבולאית. עיתון דבר הדפיס רק את העיצוב המרכזי של הפריט בלי השוליים,[16] בעוד עיתון על המשמר הדפיס את הפריט בשלמותו.[17] בפרסום זה ניתן היה לראות כי בתחתית הגיליונית היו שוליים רחבים ועליהם כיתוב בעברית ובצרפתית.
- 2. במהלך הכנת הפריט הוטבעו מספר עותקים של הגיליונית כהגהה לצורך ביצוע בדיקת האיכות של לוח ההדפסה. חלק מן ההגהות האלו הגיעו לידי אספני הבולים, וגם בהן ניתן לראות את הכיתוב שהיה על השוליים התחתונים של הגיליונית.
במקור, הודפסה בתחתית הגיליונית כתובת דו לשונית שנועדה להסביר את מקור האיור המופיע בה. בנוסח העברי של הכתובת נכתב בטעות כי תחריט הנחושת הודפס בפראג בשנת תקצ"א, המקבילה לשנת 1831 ולא לשנת 1741. הנוסח הנכון צריך היה לציין את שנת תק"א.
| הכיתוב בעברית עם ציון השנה השגויה תקצ"א | הכיתוב בצרפתית עם ציון השנה 1741 |
כאשר הבחינו בטעות, כבר היה מאוחר מידי לתקן את הכיתוב. גיליוניות הזיכרון כבר הודפסו, ובפני מנהלי השירות הבולאי עמדו שלוש אפשרויות, כולן גרועות:
- 1. להשמיד את כל גיליוניות הזיכרון השגויות ולהדפיס את הכול מחדש. אפשרות זו נפסלה על הסף עקב העלות הגבוהה וההפסד הכספי הצפוי.
- 2. להנפיק את גיליוניות הזיכרון כפי שהן, עם השגיאה. גם אפשרות זו נפסלה על הסף כלא ראויה למדינה המכבדת את עצמה.
- 3. לחתוך מגיליוניות הזיכרון המוכנות את השוליים התחתונים, הכוללים את השגיאה, ולהנפיק את הגיליונית ללא החלק השגוי.
האפשרות השלישית הייתה זו שנבחרה, וכך הוקטן הגודל המקורי של הגיליונית, אשר תוכנן להיות 195 מ"מ (רוחב) ו-160 מ"מ (גובה).[18] בעקבות חיתוך השוליים התחתונים קוצץ גובהו של הפריט ל-135 מ"מ בלבד.[19]
מכירת הגיליונית בתערוכה עריכה
כחודש לפני פתיחת התערוכה פרסמה הנהלת דואר ישראל הודעות בעיתונות ובהן הנחיות מפורטות כיצד ניתן לרכוש את הפריטים המיוחדים שהונפקו לכבוד תערוכת "תביב 1960". בכל ההודעות הודגש כי גיליונית הזיכרון תוצע למכירה אך ורק בסניף הדואר המיוחד שיופעל בבניין תערוכת הבולים, וכי רק המבקרים בתערוכה יוכלו לרכוש אותה.[20] מנויי השירות הבולאי נדרשו למלא טופסי הזמנה מיוחדים על מנת לרכוש פריטים אלו.[21]
מארגני התערוכה עשו מאמצים רבים על מנת לפרסם את התערוכה ולעודד את הקהל הרחב לבוא ולבקר בה. בין היתר, תוכנן כי פרש רכוב על סוס, בלבוש הדומה לזה של הדוור היהודי מפראג המופיע בגיליונית הזיכרון, יסתובב ברחובות תל אביב ויודיע בתקיעות של חצוצרת דואר על הפתיחה הרשמית של התערוכה.[22] תוכנית זו בוטלה ברגע האחרון עקב מחלתו של החייט שהיה צריך לתפור את תלבושתו של הפרש.[23]
מאחר שהגליונית נמכרה במחיר כפול מן השווי של הבול לצורכי דואר, המשקיעים לא רכשו מלאי גדול של גיליוניות, מאחר שחששו כי במקרה של ירידת מחירים בשוק הבולאי יוכלו לנצל לצורכי דואר רק את הבול שערכו הנקוב היה חצי ממחיר הגיליונית השלמה. סוחרי הבולים נשארו בלי מלאי ומחיר הגיליונית החל להאמיר.[24]
בסוף חודש דצמבר 1960 האמיר מחיר הגיליונית שוב ועמד על לירה ועשרים אגורות.[25][26] בחודש פברואר 1961 המשיך המחיר לעלות ועמד על שתיים וחצי לירות.[27]
לקריאה נוספת עריכה
- Wilma Abeles Iggers (Editor), The Jews of Bohemia and Moravia, 1993, pp 29-31
- The Jewish Postman of Prague, in The Holy Land Philatelist, Volume IV, 70/71, August/September 1960, pp 1392-1394
הערות שוליים עריכה
- ^ קדמו לה תערוכת "תבול" במאי 1949, תערוכת "תבא" באפריל 1952, ותערוכת "תבים" באוקטובר 1954. בנוסף התקיימה בישראל גם תערוכת הבולים הבינלאומית "תביל" בספטמבר 1957.
- ^ תערוכת "תביב", הבוקר, 10.6.1960, ע' 4.
- ^ תחריט מ-1741 - נושא לצמדת "תביב", מעריב, 8.7.1960, ע' 12.
- ^ תחריט מ-1741 - נושא לצמדת "תביב", מעריב, 8.7.1960, ע' 12.
- ^ ראש הגיטו בפראג ובחורי ישיבה בגיליון "תביב", הבוקר, 16.9.1960, ע' 8.
- ^ תחריט מ-1741 - נושא לצמדת "תביב", מעריב, 8.7.1960, ע' 12.
- ^ ראש הגיטו בפראג ובחורי ישיבה בגיליון "תביב", הבוקר, 16.9.1960, ע' 8.
- ^ תחריט מגיטו פראג משמש ציור לבול דואר, דבר, 22.7.1960, ע' 6.
- ^ ראש הגיטו בפראג ובחורי ישיבה בגיליון "תביב", הבוקר, 16.9.1960, ע' 8.
- ^ גיליון זיכרון עם בול בתערוכת "תביב", הבוקר, 2.9.1960, ע' 12.
- ^ בול "תביב", הבוקר, 26.8.1960, ע' 8.
- ^ תצלום ראשון של גיליון הזיכרון, דבר, 8.9.1960, ע' 4.
- ^ בול "תביב" - נושא למחקר יודאיקה, על המשמר, 14.9.1960, ע' 3.
- ^ אביו של יונה ייטליש.
- ^ מידע על בול הדגל של קהילת פראג, באתר התאחדות בולאי ישראל.
- ^ תצלום ראשון של גיליון הזיכרון, דבר, 8.9.1960, ע' 4.
- ^ בול "תביב" - נושא למחקר יודאיקה, על המשמר, 14.9.1960, ע' 3.
- ^ הדוור מגיטו פראג, למרחב, 7.10.1960, ע' 5.
- ^ בולי ישראל תש"ח-תשס"ח, קטלוג מס' 14, 2008, השירות הבולאי, ע' 60.
- ^ בול תערוכת "תביב" וגיליון הזיכרון, על המשמר, 16.9.1960, ע' 9.
- ^ כיצד רוכשים בול "תביב", גיליון הזיכרון ומעטפת היום הראשון?, חרות, 29.9.1960, ע' 4.
- ^ פרש בלבוש הדוור היהודי יבשר את פתיחת התערוכה "תביב", על המשמר, 4.10.1960, ע' 2.
- ^ החייט חלה - הפרש לא יופיע, דבר, 5.10.1960, ע' 10.
- ^ התיקרות מפתיעה של גיליון "תביב", דבר, 23.12.1960, ע' 6.
- ^ עליה נוספת במחירי צמדת "תביב", למרחב, 23.12.1960, ע' 8.
- ^ התיקרות מפתיעה של גיליון "תביב", דבר, 23.12.1960, ע' 6.
- ^ גברה הדרישה לגיליון "תביב", מעריב, 3.2.1961, ע' 12.