Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

גילה גולדשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גילה גולדשטיין
קובץ:גילה גולדשטיין בשנות השבעים.jpeg
גילה גולדשטיין בצעירותה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תקופת פעילות 1983–2017 (כ־34 שנים)
פרופיל ב-IMDb

גילה גולדשטיין (18 בדצמבר 1947 – 4 בפברואר 2017) הייתה שחקנית, אמנית, וזמרת ישראלית, מהפעילות הראשונות של הקהילה הטרנסג'נדרית ושל אגודת הלהט"ב בישראל. גולדשטיין נחשבה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, ובמהלך חייה הפכה לאחד האייקונים הגדולים של קהילת הלהט"ב בישראל[1]. בצעירותה התמודדה עם טרנספוביה, גורשה מבית הוריה ונאלצה לעבוד כעובדת מין למחייתה[2]. למרות הטרנספוביה של החברה באותם ימים היא יצאה מהארון ובנתה את יסודות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל. היא עבדה כחשפנית, רקדנית, ובהמשך גם כזמרת ברים ושדרנית. בגיל מבוגר יותר זכתה להוקרה ופרסום.

ביוגרפיה עריכה

גילה נולדה בשם אברהם גולדשטיין[3] בטורינו שבאיטליה, עלתה לישראל בילדותה עם הוריה מטילדה ובנימין, וגדלה בחיפה.

כשהייתה בת 13, גילתה את זהותה המגדרית ויצאה מהארון. הוריה ומשפחתה לא קיבלו את שונותה, ובעקבות זאת היא לא יכלה להמשיך להתגורר בבית הוריה, ונאלצה לעבוד בזנות על מנת לקיים את עצמה, תחילה בגן הזיכרון ובגן בנימין בחיפה, ומאוחר יותר ברחוב הירקון בתל אביב. באותם ימים הניחה את יסודות הקהילה הטרנסית בישראל עם שלוש טרנסיות נוספות, ובהן אפרת טילמה וננסי שניידר[4]. לטענת שניידר, שגדלה עם גולדשטיין בחיפה ויחד הן פיתחו את זהותן המגדרית, השם גילה ניתן לה בילדותה על שם השחקנית גילה גולן[5].

ב-1965 נסעה גולדשטיין לבלגיה ושם עברה ניתוח להתאמה מגדרית.

בתחילת שנות ה-70 עברה לאירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק ובבר 51. דמותה שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן "בר 51".

בשנות ה-90 הקליטה את השירים המקוריים: "יאללה גילה", "הגברת מבקשת עוד", "כולם לרקוד" ו"שיר הגאווה", והופיעה איתם במועדון אלנבי 58. בשנת 1998 הגישה עם דורון אורסיאנו את תוכנית הלילה "סינדרלה יוצאת מהארון" בתחנת הרדיו 99FM.

בשנת 2003 זכתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה ”על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו ובנראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך”. בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט "ילדים טובים" של הבמאי יאיר הוכנר. בשנת 2010 כיכבה בתפקיד אורח בסדרה חסמבה דור 3 של התסריטאי דרור נובלמן. באותה שנה הועלה סרט תיעודי על חייה, שהוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בשם "זה גילה, זה אני", בבימויו של אלון ויינשטוק[6].

במהלך השנים ליוותה ונתנה ייעוץ ועידוד לנשים טרנסיות בשלבי המעבר השונים שפנו אליה, והשמיעה את קולן.

במצעד הגאווה בתל אביב בשנת 2015, ניתן לה הכבוד לעמוד בראש המצעד כאורחת הכבוד, כהוקרה על תרומתה למאבק הלהט"בי בישראל[7].

קובץ:Gila Goldstein's grave.jpg
קברה של גילה גולדשטיין בטקס גילוי המצבה, 6 במרץ 2017.
על המצבה נכתב: "הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות..."

מותה עריכה

גולדשטיין נפטרה ב-4 בפברואר 2017 בבית החולים איכילוב לאחר אירוע מוחי. בת 69 הייתה במותה[8]. היא נקברה בבית העלמין ירקון בהשתתפותם של מאות ידוענים ואנשי קהילת הלהט"ב[9]. על גבי מצבתה נרשם השם גילה גולדשטיין, והמשפט: "הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות...".

הנצחה עריכה

בשנת 2011 הושק "פרויקט גילה להעצמה טרנסית", על שמה של גולדשטיין. מתנדבי הפרויקט מעניקים ייעוץ משפטי בנושאים הקשורים בהדרה על רקע שונות מגדרית, סיוע במתן פתרונות דיור ארעיים ברחבי הארץ לטרנסים וטרנסיות שנפלטו מביתם עקב מצבם, סיוע בליווי אישי למיצוי זכויות, ועוד.

בשנת 2017 הקליטה מלכת הדראג קיארה דופלה את השיר "אחת שימשיכו לזכור", שהוקדש לזכרה של גולדשטיין. השיר נכתב על ידי ארז ברזוליק והולחן על ידי אלי סורני.

בשנת 2022 החליטה עיריית רמת השרון לקרוא רחוב על שמה של גולדשטיין[10].

ב-4 ביוני 2023, משמלאו 20 שנה לזכייתה בפרס "יקירת הקהילה" של קהילת הלהט"ב, בחרו בגוגל ישראל לציין את המועד. באותו יום שונה סמליל דף הבית של האתר בעברית לדודל המנציח את דמותה[11].

בשנת 2024 פתח השף אייל שני את "גילה וננסי", מסעדה על שמה של גולדשטיין ומועדון על שמה של ננסי שניידר, בשיתוף פעולה עם קבוצת פאג, ליין מסיבות לקהילה הגאה[12][13]. בנובמבר של אותה שנה ראה אור בפורמט דיגיטלי האלבום "מלכה בלי כתר", המכיל את ארבעת השירים שהקליטה גולדשטיין במהלך שנות התשעים לצד שני שירים חדשים בשם "אלף זין" ו"בן-גוריון ואני", שגולדשטיין הייתה אמורה להקליט בקולה בעודה בחיים אך נגנזו והושלמו באמצעות בינה מלאכותית שלמדה את קולה, וכן את השיר לזכרה "אחת שימשיכו לזכור" בביצועה של קיארה דופלה.

דיסקוגרפיה עריכה

  • 2024: מלכה בלי כתר

פילמוגרפיה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ניר סלונים, נפרדים מאייקון: גילה גולדשטיין הלכה לעולמה בגיל 69, באתר מאקו, 5 בפברואר 2017
  2. ^ פוסט על פרויקט גילה להעצמה טרנסית, באתר פייסבוק
  3. ^ מערכת פרימדונה, גילה גולדשטיין 2017 – 1947 – מגזין פרימדונה
  4. ^ ערן רוזנצויג, "השוטר צחק על החלום שלי להפוך לאישה", באתר ישראל היום, 6 ביוני 2018
  5. ^ ריאיון עם ננסי שניידר, פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית, מרץ, 2017
  6. ^ גילה גולדשטיין, הסיפור האמיתי, באתר וואלה, 23 ביוני 2010
  7. ^ יואב זהבי, ‏גילה גולדשטיין, מראשונות הטרנסג'נדריות בישראל, משלימה עם התבגרות, באתר "Time Out ישראל", 3 ביוני 2015
  8. ^ סופו של עידן - גילה גולדשטיין הלכה לעולמה, באתר WDG, ‏5 בפברואר 2017
  9. ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., הטרנסג'נדרית הראשונה של תל אביב נקברה כגבר, באתר ynet, 6 בפברואר 2007
  10. ^ רענן בן צור, רחוב ברמת השרון ייקרא על שם טרנסג'נדרית: "מסר למתנגדים ללהט"ב", באתר ynet, 3 באוקטובר 2022
  11. ^ הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון גילה גולדשטיין, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
  12. ^ Gila&Nancy
  13. ^ הילה דודאל, "גילה וננסי" של אייל שני נפתחה: "מקום שמפאר את השונה", באתר ישראל היום, 14 ביולי 2024
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=גילה_גולדשטיין&oldid=424902"