Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

גיא מרוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גיא מרוז
תקופת פעילות מ-1977
עיסוק עיתונאי ואיש טלוויזיה
סוג כתב הגשת "אורלי וגיא" בערוץ 13
בת זוג אורלי וילנאי
רשתות חברתיות
פייסבוק {{#property:P2013}}
X (טוויטר) {{#property:P2002}}
טלגרם {{#property:P3789}}

גיא מרוז (נולד ב-2 בספטמבר 1961) הוא עיתונאי, מגיש טלוויזיה, תסריטאי, מחזאי, זמר, שחקן, מוזיקאי וסאטיריקן ישראלי.

קובץ:Orly VeGuy.JPG
אורלי וילנאי וגיא מרוז באולפן "אורלי וגיא", 2013

ביוגרפיה עריכה

מוזיקה עריכה

כשהיה בן 16, העביר לאריק איינשטיין את לחנו למילות "שיר אהבה" של יהונתן גפן. איינשטיין הקליט את השיר באולפני טריטון אך גנז אותו. ב-2025 התגלתה ההקלטה על ידי יואב קוטנר והשיר יצא לאור כיום השנה ה-12 למותו של אריק איינשטיין. כמעט 50 שנה אחרי שהוקלט[1].

ב-1979 בעודו בן 17, הקליט את השירים "סיפור קטן" ו"הכל ולא כלום". ב-1981 הקליט עם להקת "גל שקט" את אלבומו היחיד, עם השיר "האופנוע משנות החמישים". בהמשך, מרוז הקליט שירים נוספים.

לקראת סוף 2020 יזם מרוז את הפיכת ספר הילדים המצליח "תפילילה" (מאת מאיה חנוך ומיכל כהן-חי) לאלבום ובו שירי הספר מולחנים. גיא הלחין שבעה מהשירים, ואת הנותרים הלחינו שלום חנוך יוני רכטר, אלון אולארצ'יק, אלון עדר, נינט טייב, בן ארצי, אסתר רדא ותמרי מסיקה, בתם בת ה-9 של מירי מסיקה ואורי זך. את שירי האלבום, שיצא בהליקון (חברה) מבצעים שלום חנוך, אלון עדר, נינט טייב, בן ארצי, אסתר רדא, מירי מסיקה, אבי גרייניק, עמרי קרן, נעמה חי וגיא מרוז (הפיק מוזיקלית ועיבד את האלבום יונתן בר גיורא). האלבום זכה ללמעלה מחצי מיליון האזנות בפלטפורמות הדיגיטליות השונות ב-2021.

סאטירה עריכה

מרוז יצר והגיש יחד עם יוני להב את תוכנית הסאטירה "נייס גיא", ששודרה בערוץ 2 הניסיוני בין 1992–1993. ב-1994 הנחה את התוכנית לילדים "אוטוטו" ששודרה בטלוויזיה החינוכית, ומאוחר יותר את תוכנית ההמשך "גיא-גלים". ב-1997 שימש כאחד המנחים של "זאפ לראשון" והיה המנחה של התוכנית "אגדו" שהציגה אגדות עם באופן קומי וסאטירי. יוני להב היה אחד הכותבים הקבועים.

ב"אגדו" הכיר מרוז את השחקן ירון לוי-סבג שהיה אחד המשתתפים הקבועים. ב-1998 שיחק את רב החובל גיא בתוכנית "ספינת האהבה של זאפ", והגיש את תוכנית המסעות הקומית "טליובלה" לצד ירון לוי סבג. במקביל כתב במדורי סאטירה בעיתונות הכתובה ובאינטרנט.

ב-2000 חבר שוב ליוני להב בספיישל סאטירי בשם "המחשוף 2000" בערוץ 2. בעקבות זאת המשיכו השניים לתוכנית השבועית "המחשוף". מספר קטעים מהתוכנית עוררו מחלוקת בציבור, בעיקר הקטע בו השחקנית אביטל דיקר הופיעה לכאורה בעירום באחת התוכניות (על אף הסתרת איבריה האינטימיים באמצעים טכניים), וכן קטע בו מרוז ולהב קורעים דגלים של ישראל ושל הרשות הפלסטינית, הופכים את הדגלים לכדור, ומתמסרים איתו. התוכנית ירדה מהמסך לאחר עונה אחת.

ב-2003 בהיותו עורך תוכנית הטלוויזיה "פיני הגדול" בערוץ ביפ, יצרו מרוז ומגיש התוכנית גיל קופטש מערכון בו נראה שמעון סרברניק, ניצול מחנה ההשמדה חלמנו, בקטע וידאו מתוך סרטו של קלוד לנצמן "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו של סרבניק תרגום אלטרנטיבי כביכול, בעל אופי פורנוגרפי בוטה. כתוצאה מכך נתבעו לדין היוצרים על ידי סרבניק[2] ועל ידי קלוד לנצמן[3], ולבסוף נאלצו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים גבוהים.

עיתונות ופובליציסטיקה עריכה

מרוז הנחה את "בולדוג" בערוץ 8 בכבלים, תוכנית שחשפה שחיתויות. לאחר מכן הגיש בערוץ 2 את "המשמר האזרחי", תוכנית שמתכונתה עברה לרדיו 99 ונועדה לסייע לציבור להילחם בבירוקרטיה. בהמשך, ביחד עם אורלי וילנאי, הגיש בגלי צה"ל את התוכנית "יהיה בסדר", שאף היא עסקה בענייני בירוקרטיה.

ב-2007 יצר יחד עם רענן שקד את סדרת הדוקו-ריאליטי "איפה הכסף" עבור שידורי קשת בערוץ 2 (4 פרקים)[4]. בערב יום השואה ה'תשס"ח הוקרן בערוץ 2 סרטם של וילנאי ומרוז "מוסר השילומים - המלחמה נמשכת", שבו האשימו את ועדת התביעות וכן אישים מטעמה בכך שהם מעכבים תשלומים המיועדים לניצולי השואה, ומעדיפים את תקצובם של מוסדות שאינם קשורים לניצולים. ועדת התביעות טענה כי מדובר ב"עלילה אכזרית ומעוותת" ותבעה את בני הזוג. בהסכם פשרה הוחלט כי הם יפרסמו התנצלות ויעבירו לוועדה פיצוי בסך של 150 אלף ש"ח, שיועבר לארגון "עמך"[5].

בינואר 2011 החלו מרוז ורעייתו להגיש מדי יום תוכנית בוקר בשם "אורלי וגיא" בערוץ עשר לשעבר (בהמשך שודרה התוכנית בשעות הערב). ב-2014 השתתפו בני הזוג בעונה שנייה של הסדרה הדוקומנטרית "מחוברים פלוס", ששודרה ב"הוט".

ב-2020, עם התפרצות מגפת הקורונה, יצר עם אשתו אורלי וילנאי את הסרט התיעודי "ומה אם כל העולם טועה?" בו שולבו מומחים מתחום הרפואה המתנגדים למדיניות הטיפול בקורונה בישראל ובעולם[6]. הסרט זכה למאות אלפי צפיות תוך מספר ימים ולתגובות המפריכות את טענותיו מצד מדענים[7]. בספטמבר 2021 פרסמו השנים את הסרט התיעודי "עזבו את הילדים" העוסק במדיניות הממשלה בהקשר לילדים ובני נוער. גם סרט זה זכה לביקורת מאנשי מדע ורפואה[8]. בדצמבר 2021 פרסמו השנים פוסט הקורא לנשים שעברו לידה שקטה לאחר החיסון לדווח על כך. משרד הבריאות יצא בחריפות כנגד פוסט זה. בתגובה, אורלי וגיא הגישו תביעה כנגד משרד הבריאות[9].

במרץ 2025 הצטרף כחבר קבוע בפאנל תוכנית הטלוויזיה "הפטריוטים" ב"עכשיו 14.[10] בתחילה הופעותיו בתוכנית כללו עם פאנליסטים אחרים בתוכנית, ובייחוד יותם זמרי וינון מגל.[11]

בנוסף לעבודתו בטלוויזיה, מרוז כתב טור שבועי ברשת המקומונים של מעריב, "זמן מעריב".

כמחזאי וכיוצר בתיאטרון עריכה

מרוז הפיק יחד עם המאמן האישי אלון גל את הפסטיבל השנתי לאמני ומופעי רחוב בזכרון יעקב. ב-2017 המחזה פרי עטו "עיתונאי על תנאי" הוצג בתיאטרון הבימה בבימוי נורמן עיסא. בהמשך עלה בתיאטרון באר שבע עיבוד שכתב מחוז לקומדיה הקלאסית "האכארנים".

בשנת 2024 העלה תיאטרון "הבימה" את המחזמר "האמיני יום יבוא" מאת מרוז על תולדות חייה של יפה ירקוני[12][13]. באפריל אותה שנה, החל להגיש ביחד עם אורלי וילנאי את התוכנית השבועית "חוזרים עם תקווה" בגלי צה"ל[14]. בשנה זו העלה גם הצגת יחיד בשם "לא נורמלי", העוסקת בהתמודדותו עם דיכאון פסיכוטי ממנו השתקם[15][12].

חיים אישיים עריכה

מרוז נולד בקיבוץ תל יצחק[16]. הוא בנה של דליה מרוז, ששימשה דוברת התזמורת הפילהרמונית הישראלית[17][18], ובן דודה של השחקנית יובל שרף. מרוז אב לשלושה ילדים מאשתו הראשונה וסב. בנו דניאל הוא שחקן.

מרוז היה בן זוגה של שלי יחימוביץ'.

מרוז נשוי בשנית לאורלי וילנאי. בדצמבר 2008 השניים נישאו בטקס אזרחי ובספטמבר 2017, הם נישאו בטקס דתי[19].

בשנים 2011–2012 ניסו מרוז ווילנאי להביא ילד משותף לעולם, ולשם כך עברו טיפולי הפריה חוץ-גופית, אותם תיעדו בסרטם "זוג או ילד", שהוקרן בערוץ 10[20]. לאחר שהניסיונות להרות כשלו, החליטו להפוך למשפחת אומנה. בני הזוג משמשים כמשפחת אומנה לבנם של מסתננים מאריתריאה[21][22][23]. מרוז מתגורר בשיכון בבלי בתל אביב[24].

בתקופת התפרצות מגפת הקורונה בישראל, כאשר רעייתו התמודדה עם תסמונת צ'רג שטראוס, עבר מרוז משבר נפשי שכלל דיכאון עמוק, פרנויה ופסיכוזה. בעקבות המשבר הסתגר בביתו כחצי שנה. לאחר תהליך טיפולי שכלל שימוש בתרופות פסיכיאטריות, שב מרוז לחיים הציבוריים.[25]

דעותיו הפוליטיות עריכה

מרוז ידוע בעמדותיו השמאליות הנחרצות ובפעילותו בנושאים חברתיים – כמו תמיכה במאבק הנכים, מחוסרי דיור, קשישים, מצבם של ניצולי השואה[26] והתנגדות למדיניות ההפרטה בישראל.

ביולי 2010 הודיע על כוונתו להצטרף לפוליטיקה אם תתמודד רשימת "השמאל הלאומי" בבחירות לכנסת[27].

פרסים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|גיא מרוז]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גיא מרוז, ‏אריק איינשטיין אמר לי "שלום ילד" - ואני לא הצלחתי לנשום, באתר מעריב אונליין, 26 בנובמבר 2025
  2. ^ בועז גריילסמר, ניצול שואה תובע את "פיני הגדול", באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2004
  3. ^ רועי הולר, קלוד לנצמן דורש חצי מיליון שקל מ"פיני הגדול", באתר ynet, 3 באפריל 2005
  4. ^ גלי ברגר, גיא מרוז חיפש אפיקי השקעה והגיע למסקנה: "כסף זה מקצוע", באתר TheMarker‏, 29 ביוני 2007
  5. ^ אורן פרסיקו, המלחמה מסתיימת בהתנצלות, באתר העין השביעית, 19 במרץ 2012
  6. ^ ומה אם כל העולם טועה | מחדל הקורונה - העדויות שלכם, באתר Corona files
  7. ^ איתן פרידמן, לא כולם טעו: ישראל נגררה אחר מחדל הסגרים בעולם - במקום להיות מודל לחיקוי, באתר מאקו, 12 בינואר 2021
  8. ^ מומחים: האם הטיעונים בסרטם השני של אורלי וגיא מוצדקים, באתר מאקו, 29 בספטמבר 2021
  9. ^ אורלי וגיא תובעים את משרד הבריאות, זה הסכום שידרשו, באתר אייס, 31 בדצמבר 2021
  10. ^ פרסום ראשון: זה הכוכב החדש שמצטרף לפטריוטים; ואיך מגל הגיב?, באתר מעריב אונליין, 25 במרץ 2025
  11. ^ יותם זמרי איים לעזוב את "הפטריוטים": העימות הסוער שהבעיר את האולפן | צפו, באתר כיפה, 21 בספטמבר 2025
  12. ^ 1 2 יואב בירנברג, גיא מרוז: "חשבתי שהדיכאון יימשך עד סוף החיים", באתר ynet, 25 בספטמבר 2024
  13. ^ מחזה מוסיקלי חדש: האמיני יום יבוא, באתר תיאטרון הבימה
  14. ^ חוזרים עם תקווה, באתר גלי צה"ל
  15. ^ דנה הרמן, קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg אחרי שעבר התמוטטות עצבים קשה: גיא מרוז השתקם ומעלה הצגה, סרטון בערוץ "חדשות כאן", באתר יוטיוב, 8 בנובמבר 2024; במקור, מתוך "חדשות שישי"
  16. ^ מראיין גבי גזית, רדיו ללא הפסקה - גיא מרוז: "אעשה כל מה שאני יכול מבחינת החוק כדי להרוס את קיבוץ תל יצחק!", 3 באוקטובר 2012
  17. ^ נעם בן-זאב, דליה מרוז, דוברת התזמורת הפילהרמונית, הלכה לעולמה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2012
  18. ^ גיא מרוז, התזמורת המשיכה לנגן, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2012
  19. ^ מזל טוב: אורלי וגיא התחתנו כדת וכדין, באתר מאקו, 16 בספטמבר 2017
  20. ^ זוג או ילד: הסרט המלא, באתר nana10‏, 11 בספטמבר 2012(הקישור אינו פעיל, 4.1.2020)
    מיה סלע, לסכן את החיים כדי לעמוד בתקן, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012
  21. ^ מיקי לוין, ‏אורלי וילנאי וגיא מרוז בדרך להפוך למשפחת אומנה, באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2014
  22. ^ אימוץ נעים: אורלי וגיא יוצאים ל"חופשת לידה", באתר וואלה, 20 בינואר 2015
  23. ^ מרוז לא שותק כשמעליבים את בנו האריתראי, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2015
  24. ^ דודי פטימר, ‏"חופש הפעולה הגדול שניתן בתוכנית אירוח ברשת זה דבר ענק", באתר מעריב אונליין, 22 ביוני 2020
  25. ^ אילן רבינוביץ'‏, גיא מרוז חושף את המשבר הפסיכוטי שעבר: "הסתגרתי בבית ולא יצאתי 6 חודשים", באתר וואלה, 2 באוקטובר 2024
  26. ^ אלון הדר, סופשבוע, זוג או מרד, באתר nrg‏, 26 באפריל 2008
  27. ^ ההודעה נמסרה לראשונה בחשבון הטוויטר של "השמאל הלאומי".
  28. ^ ערן בר-און, הוכרזו הזוכים ב"פרס פרימור" של הרשות השנייה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2009
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=גיא_מרוז&oldid=115153"