גזל (משפט עברי)
פעולות נוספות
| מקרא | ויקרא י"ט, י"ג; ויקרא ה', כ"ג |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות גזילה ואבידה, פרקים א'-ט' |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימנים שנ"ט-שע"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רמ"ה, עשה קצ"ד ספר החינוך, מצווה רכ"ט, מצווה ק"ל |
גזל הוא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיו אסור לקחת חפץ מבעליו בכוח ובלי רשותו. התורה מצווה על כך בספר ויקרא: ”לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל” (ספר ויקרא, פרק י"ט).
עשה 'והשיב את הגזילה' עריכה
איסור גזל הוא לאו הניתק לעשה, לפיכך אדם שגזל ועבר על הלאו מחויב במצוות עשה של 'והשיב את הגזילה'. המקור לדין זה גם הוא בספר ויקרא: ”וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל” (ספר ויקרא, פרק ה', פסוק כ"ג).
בזמן שבית המקדש במקרים מסוימים (כגון אם כפר בגזילתו ונשבע לשקר) מתחייב היה הגזלן להשיב את הגזילה בתוספת חומש, וגם להביא קרבן אשם הנקרא "אשם גזלות".
במקרה והחפץ השתנה בזמן שנמצא אצל הגזלן, דהיינו שאכלו אותו או שינו את צורתו (ואפילו היה הדבר באונס), הרי החפץ שייך לגזלן, והגזלן חייב לשלם את תמורתו לבעליו (ולא את החפץ עצמו).
חז"ל אמרו ש"השואל שלא מדעת כגזלן" – דהיינו אדם שלקח חפץ שלא ברשות הבעלים, אפילו על מנת להחזירו אחר-כך לבעלים, הרי זה גזל. אולם במקרים מסוימים כלל זה לא מוחלט (לדוגמה: ניחא ליה לאיניש ליעבד מצווה בממוניה או זכין לאדם שלא בפניו).
העדר חיוב קנסות בגזל עריכה
בניגוד לגנב המתחייב בקנס על גנבתו, כגון תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה, גזלן אינו מתחייב בתשלומין אלה. בטעם הדבר כתב הרמב"ם במורה נבוכים:
אבל מה שאין הגזלן מתחייב שום דבר נוסף על דרך הקנס... הוא מחמת מיעוט מציאות הגזל, כי פגע הגניבה יותר מצוי מן הגזל, כי הגניבה אפשרית בכל מקום, והגזל לא יתכן בתוך הערים כי אם בקושי. ועוד שהגניבה אפשרית בדבר הגלוי ובדבר שנזהרו להסתירו ולשמרו, והגזל אינו אפשרי אלא בדבר שהוא נראה וגלוי, ואפשר לאדם להשמר מן הגזלן ויזהר ויתכונן לו ואי אפשר כיוצא בכך עם הגנב. ועוד שהגזלן ידוע ואפשר לתבעו ולהשתדל להחזיר מה שלקח, אבל הגנב אינו ידוע. ולכן מחמת כל הסיבות הללו דן את הגנב בקנס ולא דן כן את הגזלן
— מורה נבוכים חלק ג פרק מא
גנבה עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – גנבה (משפט עברי)
מלבד איסור גזילה, ישנו איסור נוסף והוא איסור גנבה, התורה מצווה על איסור נוסף: "לא תגנבו" (ויקרא י"ט).
ההבדל בין גנבה לגזילה הוא בכך שגנבה נעשית בהיחבא ובלא ידיעת הבעלים, ואילו גזילה נעשית בכוח ובידיעת הבעלים.
בזמן שהייתה סנהדרין אדם שגנב ונתפס היה צריך לשלם לבעלים תשלומי כפל על הדבר הנגנב, דהיינו פי שניים מערך הגנבה.
המקור לדין זה הוא בספר שמות בפרשת משפטים: "אם המצא תמצא בידו הגנבה". דין נוסף הנאמר בגנבה, שאם החפץ הגנוב היה שור או שה, והגנב מכר או שחט אותו, צריך הגנב לשלם לבעלים "תשלומי ארבעה וחמישה", דהיינו בשה צריך לשלם פי ארבעה משוויו, ובשור פי חמישה. בגזילה לעומת זאת אין דין תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמישה. חז"ל ביארו את הטעם שדין הגנב חמור יותר, משום שגנב מראה שהוא ירא מבני האדם יותר מאשר את אלוהים, והרי זה זלזול בכבוד שמים, לעומת זאת גזלן אינו ירא כלל.
גזל הרבים עריכה
בתוספתא במסכת בבא קמא נאמר: "חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו, הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזילן".[1] על פי התלמוד, גזלני הרבים, כגון רועים שרועים בשדות של אחרים או גובי מיסים שנוטלים ממון יותר ממה שהיו צריכים, "תשובתן קשה", כיוון שאינם יודעים למי להחזיר, אך למרות זאת תיקנו חכמים שיחזירו למי שיודעים בוודאות שגזלו ממנו, ובשאר הכסף יעשו פעולות לטובת הציבור ("צורכי רבים") שייתכן וגם הנגזלים ייהנו מהן.[2][3] הלכה זאת נפסקה בשולחן ערוך בהלכות גזילה.[4] במקום אחר נכתב בשולחן ערוך שסוחר שרימה את לקוחותיו במידות ובמשקלות אינו יכול לעשות "תשובה הגונה".[5]
והסביר זאת הרב יהושע פלק כץ (הסמ"ע), שאמנם בעשיית צורכי הרבים יש "קצת תשובה" ותיקון לחטאו, אך אין בה כדי תיקון שלם, כיוון שאינו יכול להשיב לבעלים את ממונם כראוי. לדבריו, במובן זה חמור מעשהו של אדם זה יותר משאר עבירות, "אפילו גדולות כעריות ועבודה זרה", כיוון שהם חטאים שבין אדם למקום ויש להם תשובה ב"חרטה ובווידוי ובסיגופים".
עם זאת, בספר ערוך השולחן הובאו דברי חיזוק ועידוד לאדם שבא לעשות תשובה על גזל הרבים: "כשיעשה צורכי רבים יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם יהנה כפי ערך גזילתו ושימחלו לו, והבא להיטהר מסייעין אותו מן השמים".[6]
התלמוד מביא כדוגמה ל"צורכי הרבים" חפירת בורות מים לטובת הציבור, כיוון שהם "דבר הצריך לכל" (רש"י) וקיים סיכוי שהנגזלים יהנו מהם. החפץ חיים בספרו "אהבת חסד" כותב בשם השל"ה שיכול לעשות צורכי רבים על ידי תרומה של ספרים לבית המדרש או לבית הכנסת. הרב משה פיינשטיין פוסק שיש לעשות זאת באופן שלא ייראה כאילו הוא נותן מתנה מיוזמתו ויגרום לכך שיכירו לו על כך טובה ויכבדו אותו, אלא ייתן בעילום שם וכדומה.[7]
איסור גזל בדין המוציא מחברו עריכה
באחרונים הקשו האיך ניתן לפטור אדם מתשלום מדין 'המוציא מחברו עליו הראיה', והרי ייתכן שהוא מחויב לשלם, ונמצא שעובר על איסור גזל מהתורה, ואף שהוא ספק, אך הכלל הוא שספק דאורייתא לחומרא.
מספר תירוצים נאמרו ביישוב קושיה זו:
- יש מי שכתב שדין ספק דאוריתא לחומרא הוא רק במקרה שעל ידי כך יפסק האיסור, אך במקרה זה, גם אם יתן לחבירו, הרי ייתכן שהצדק איתו, ונמצא שחברו יעבור על האיסור.[8]
- יש שכתבו שאיסור התורה ובכללם איסור גזל, נקבעו על פי חוקי ומשפטי הממון, ומאחר ועל פי סברא הדין הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה, שוב הוא אינו עובר על איסור גזל.[9]
- לדעת קונטרס הספיקות, התורה התירה למוחזק להשתמש בחפץ, וכחלק מכך התירה במקרה זה גם את איסור גזל.[8]
- כעין זה כתב רבי יהונתן אייבשיץ שאיסור גזל שאסרה תורה הוא רק כשעבור באופן וודאי על האיסור אך לא בספק איסור.[10]
גזל הגר עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – גזל הגר
גזל הגר הוא רכוש שנגזל מגר צדק בחייו, ולא הושב לו עד שנפטר ללא ילדים, נמצא שלאחר פטירתו אין לו יורשים להשיב להם את הגזילה.
על אף שרכושו של גר זה הוא הפקר, אך במקרה של גזלה, נאמר בתורה שהגזלן לא יזכה ברכושו של הגר הנמצא בידו, וחייב למסור את הרכוש שגזל למשמרת הכהונה שעבודתה נקבעה לשבוע שבו מת הגר. חיוב נתינת גזל הגר לכהנים הוא אחת מעשרים וארבע מתנות הכהונה.
סוגי גזילה אחרים עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – גזל שינה
סוג גזילה נוסף, שאינו נחשב כ"גזל" במשמעותו ההלכתית, הוא איסור "גזל שינה", שאדם מפריע לשנתו של אדם אחר על ידי רעש וכדומה. לדעת הפסוקים אין איסור זה נכלל באיסור גזל, מאחר שאינו נוטל ממון חבירו לרשותו, ובפוסקים נקטו שהאיסור שעובר במקרה זה הוא איסור ואהבת לרעך כמוך, הונאת דברים ועוד.
כמו כן, בתלמוד נאמר על מי שאינו משיב שלום לחבירו, שהוא נקרא גזלן:
קרקע אינה נגזלת עריכה
הגוזל קרקע עובר על איסור "לא תגזול" וכן על איסור "לא תסיג גבול רעך",[11] ולמרות זאת, כיון שפעולתו אינה מהווה קניין על הקרקע לא חלה עליו חובה של "והשיב את הגזלה", והוא אינו מתחייב באחריות על הקרקע.[12]
בעניין זה נחלקו רבי אלעזר וחכמים. לדעת רבי אלעזר, הסובר שקרקע נגזלת, הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר, חייב הגוזל להעמיד לנגזל שדה אחר ובכך לשלם על הגזלה, ואילו לדעת חכמים הגזלן אומר לנגזל "הרי שלך לפניך".[13]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- פרופ' נחום רקובר, תקנת השבים, "הגזלנים שהחזירו - אין מקבלים מהן", 120. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 2007
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אליעזר מלמד, "גניבה וגזילה", פניני הלכה ליקוטים ב', פרק ד', הלכה א'
- הערך "גזל גוי", באתר ויקישיבה, (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- כרמיאל כהן, האם מותר לגנוב או לגזול ממון גויים?, באתר "דעת"
- שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., כשתלמידי חכמים ישבו בסוכה גזולה, באתר ynet, 27 בספטמבר 2018
הערות שוליים עריכה
- ^ תוספתא, בבא קמא, י
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ד, עמוד ב'.
- ^ על פי מסקנת הסוגיה במסכת בבא קמא, הפתרון של עשיית "צורכי הרבים" מתאים רק עבור מי שגזל מהרבים באופן אקראי, אך לגבי אנשים שעוסקים בגזל באופן קבוע כמו שאלו שהוזכרו בגמרא (רועים, גובים וכו') קיימים עקרונות הלכתיים ומוסריים נוספים, ולכן תקנת "צורכי הרבים" תהיה נכונה עבורם רק בחלק מהמקרים (ב"ח, חושן משפט, שסו, ב).
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שס"ו, סעיף ב'; ראו גם: משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ד', הלכה ג'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל"א, סעיף י"ט.
- ^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, חושן משפט, סימן שס"ו, סעיף ג'. ראו גם: פלא יועץ,תשובה
- ^ ניר אביב, גזל הרבים וגזלן שאינו יודע למי להשיב, באתר ישיבה.
- ^ 1 2 רבי יהודה כהנא הלר (בשם מהר"י באסן) בספרו קונטרס הספיקות כלל א אות ו.
- ^ רבי שמעון שקאפ, שערי יושר, עמ' שער ה' אות ח'.
- ^ הרב יהונתן אייבשיץ, אורים ותומים קיצור תקפו כהן, עמ' סימן כה
- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, הלכות גניבה, פרק ז', הלכה י"א
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל', עמוד ב'
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ז, עמוד ב'
| שבע מצוות בני נח | |
|---|---|
|
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.