גביש מפעל לזכוכית בראשון לציון
פעולות נוספות
| הסמליל של מפעל גביש | ||||
| נתונים כלליים | ||||
|---|---|---|---|---|
| סוג | קואופרטיב | |||
| מייסדים | משפחות יזרסקי ולפידות | |||
| תקופת הפעילות | 1933–1970 (כ־37 שנים) | |||
| מדינה | ישראל ישראל | |||
| מיקום המטה | ראשון לציון | |||
| קואורדינטות |
Coordinates: חסר קו רוחב | |||
| בעלות | קואופרטיב | |||
| ענפי תעשייה | זכוכית | |||
| מוצרים עיקריים | כלי בית מזכוכית | |||
| עובדים | כ-200 עובדים | |||
| נתוני חברת תעופה | ||||
| ||||
|
| ||||
גביש היה מפעל ישראלי לייצור כלי זכוכית שפעל בראשון־לציון במשך כ-37 שנים, משנת 1934 ועד 1970.
המפעל נחשב לחלוץ בענף הזכוכית המקומי, ונתפס כמעסיק משמעותי באותה תקופה. בשנת 1945 הועבר המפעל לבעלות קואופרטיב עובדי גביש בע"מ.
בשיאו העסיק המפעל שלוש מאות עובדים, שייצרו מגוון מוצרי זכוכית חלולה לבית: כוסות, בקבוקים, אגרטלים, צינצנות קריסטל, אהילים, נברשות, עששיות ועוד.
היסטוריה עריכה
הקמה וראשית פעילות (1933–1939) עריכה
מפעל "גביש" הוקם בראשון־לציון בשנת 1933 ונחנך בשנת 1934 על ידי היזמים יוסף יזרסקי וטוביה לפידות, יוצאי גרודנו–פולין. אלה ייבאו ציוד, ידע ומומחים פולניים לייצור זכוכית. ח.נ. ביאליק, שנענה לפניית יוסף יזרסקי[1], העניק את השם "גביש" למפעל הזכוכית.
המפעל החל לייצר זכוכית חלולה בשיטת ניפוח פה ובשיטה חצי אוטומטית וכן כלי בית (אגרטלים, כוסות ועוד) בשיטת כבישה. החול שהוא חומר הגלם לייצור הזכוכית הובא מבלגיה לאחר שהניסיון להפיק זכוכית מחול מקומי כשל. בשנים מאוחרות יותר החלו להשתמש גם בחול מאזור ירוחם שבנגב. המפעל סבל מקשיי הסתגלות רבים וכאשר הצליח לעלות על דרך המלך, שנתיים לאחר הפעלתו פרצו מאורעות 1936–1939 והחרם הערבי גרמו לסגירתו[2].
הוא שב ונפתח מחדש בשנת 1940 לאחר שנמכר ועבר לבעלותם של שלושה שותפים לייב מינצר, ס. גולד וד"ר מנדל[2][3].
שנות המלחמה והרחבת הייצור (1940–1944) עריכה
בתחילת שנות ה־40 גבר הביקוש למוצרי המפעל עקב מלחמת העולם השנייה. הייצור התרחב. למפעל הובאו שישה עובדים מקצועיים מיוון שסייעו בהכשרת פועלים מקומיים במקצועות הניפוח והחריטה. הללו גם שבתו על מנת לשפר את תנאי העסקתם ובתיווך הקונסול היווני נפתר סכסוך העבודה[4].
בשנים 1941[5], 1943[6] ו־1944[7] דווח על שביתות וסכסוכי עבודה עקב עומס, ציוד מיושן ותנאי שכר.
הפיכה לקואופרטיב עובדים (1945) עריכה
עם תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 נסגר המפעל שוב (עד לפתרון הבעיה שנוצרה בעקבות ההתמודדות עם היבוא שהחל להגיע מאירופה). 80 מעובדי המפעל התארגנו לקואופרטיב ורכשו 50% מן המפעל. בשל ההתמודדות הקשה מול היבוא נאלצו חברי הקואופרטיב לוותר לעיתים על מחצית משכרם. בהמשך, רכש הקואופרטיב את כל המפעל והקימו את "קואופרטיב עובדי גביש".
התרחבות ושיפור טכנולוגי (1946–1957) עריכה
עם הקמת המדינה הגיעה אל המפעל דרישה מאת בן-גוריון ואשכול, לייצר במהירות בקבוקי מולוטוב עבור המאמץ המלחמתי. "גביש" לקח על עצמו את המשימה, ובסיוע בית החרושת "היוצק" (באזור מחלף חולון של היום) שהכין את התבנית, החלו בייצור המבוקש[2]. לאחר קום המדינה התפתח המפעל והחל לייצר זכוכית מקושטת ואף קריסטל. היקף הייצור גדל, נוספו כבשנים חדשים[8] והמפעל ייצר כלי זכוכית רבים ומגוונים לתעשייה ולבית[9]. בשנים אלו העסיק המפעל בין 150 ל־200 עובדים, הללו עבדו ב-3 משמרות. תנאי העבודה והשכר גרמו לסכסוך עבודה ולהשבתה של המפעל למספר ימים[10] עד שיושבו הפערים הגדולים[11]. לצד המבנה המרכזי, ששימש את הכבשנים לייצור כלי הזכוכית, קרור התוצרת ב"תנור קרור" ובית אריזה, פעלה מסגריה ששרתה את המפעל בייצור תבניות ברזל לעיצוב כלי בית, צינורות ניפוח, ולתחזוקה שוטפת של הכבשנים ו"תנור קרור" של התוצרת שאך קיבלה את צורתה[12].
חדשנות טכנולוגית ופרסי קפלן (1958- 1960) עריכה
בסוף שנות ה־50 פיתח המפעל שיטות ייצור חדשות שהובילו לייעול נרחב והגברת התפוקה. בשנת 1958 זכה המפעל בהכרה ציבורית עם הענקת "פרס קפלן" לרחמים ברוך[13] על חדשנות תעשייתית שחסכה 12 פועלים ביממה[14], ובשנת 1960 לצבי יזרסקי[15] על המצאת מפוח יד לצינור שהחליף את "ניפוח הפה"[16].
שנות ה־60: שיא וצניחה (1960–1967) עריכה
בתחילת שנות ה־60 בתאום עם ההסתדרות ומשרד הבריאות קלט המפעל והכשיר קבוצת נערים צעירים לשם ריענון השורות וחיסכון בשכר עבודה[17]. בכך העסיק המפעל מעל 200 פועלים והיה ספק מרכזי של כלי זכוכית בישראל[18]. ארבעת מנהליו: צבי יזרסקי, רחמים ברוך, משולם לם ואריה קומר הובילו אותו לשגשוג ולצמיחה[19][18]. לקראת סוף העשור גברה התחרות מול יבוא זול ונרשמו שביתות עקב תנאי שכר ועומסים[20].
ירידה, חובות וסגירה (1968–1970) עריכה
לאחר מלחמת ששת הימים הציף היבוא את השוק הישראלי. חובות המפעל הגיעו לכ־1.1 מיליון ל"י. בשנת 1970 מונה כונס נכסים[21], והמפעל נסגר[22].
תוצרת עריכה
המפעל ייצר מגוון רחב של מוצרי זכוכית:
- כוסות וכלי מטבח
- בקבוקים וצנצנות למזון, תרופות ותמרוקים
- כלי קריסטל, אהילים ונברשות
- עששיות לנפט
- כלים טכניים לתעשיות ולמעבדות
מבנה ארגוני עריכה
בשנים 1934–1945 היה בבעלות פרטית.
לאחר 1945 פעל המפעל כקואופרטיב עובדים: 80 חברים היו בעלי מניות וזכות בחירה. אחת לשנה נתקיימו בחירות לארבעת מנהלי החברה. עשרות עובדים נוספים הועסקו כשכירים. מודל זה העניק עצמאות ניהולית, אך הקשה על גיוס הון לחידוש ציוד.
מורשת עריכה
מפעל "גביש" נחשב לאחד ממפעלי הזכוכית הראשונים בישראל וכמעסיק משמעותי לתקופתו. המפעל הכשיר דורות של מנפחים וחרטים, תרם להתפתחות התעשייה המקומית, וזכה להכרה ציבורית בזכות שיפור תהליכי ייצור הזכוכית.
גלריית תמונות עריכה
באדיבות מוזיאון ראשון-לציון.
-
בניין מפעל גביש.
-
בקור שר האוצר פנחס ספיר במפעל.
-
חברי קואופרטיב גביש.
-
מנפח עם צינור בפעולה.
-
"צינור קפלן" עם מפוח יד ופעמון בקציהו.
-
פועל עובד עם "-צינור קפלן". מפוח יד ופעמון בקציהו.
-
עובדים בשיטת הכבישה PRESS
-
קבוצת עובדים במשמרת.
-
כלי זכוכית מוכנס ל"לר" תנור צינון
-
אורזות ביציאה מתנור הצינון
-
מעמיסים תוצרת על המשאית.
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- סרטון ניפוח זכוכית בגביש (בארכיון המדינה)
- שיטת כבישה
- תמונות של מספר עובדים במפעל מתוך אלבום משפחות מוזיאון ראשון לציון.
- גביש מתוך אתר נוסטלגיה
- רשומה המתארת סט שש כוסות זכוכית עליהן מפות מלחמת ששת הימים, מתוצרת בית החרושת. בקטלוג הספרייה הלאומית
לקריאה נוספת עריכה
- ארכיון מוזיאון ראשון-לציון: הופכי חול לזכוכית, סיור מחקר בבית החרושת העברי לכלי זכוכית "גביש" מאת ש. שוורץ
- ירחון הטכנאי הצעיר חוברת ט כרך ב', יולי 1947
הערות שוליים עריכה
- ^ תוגבר השתתפות ישראל בירידים, הארץ, 27 בנובמבר 1963
- ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ מפעל הזכוכית "גביש" בראשון לציון, הצופה, 23 ביולי 1943
- ^ תנאי עבודה של פועלים יוונים בביח״ר "גביש", הצופה, 23 ביולי 1943
- ^ העבודה בביה"חר גביש מתחדשת, המשקיף, 6 במאי 1941
- ^ הסכסוך בביה"ח "גביש" - לועדת-בוררות ממשלתית, הארץ, 30 באפריל 1943
- ^ פועלי "גביש" שובתים, משמר, 4 באוגוסט 1944
- ^ "גביש" יגדיל את תפוקת תוצרתו, הַבֹּקֶר, 20 באוגוסט 1952
- ^ 130 סוגי תוצרת זכוכית מיוצרים בארץ, המשקיף, 30 בספטמבר 1946
- ^ שביתה ספונטאנית בביהח"ר "גביש" בראשון־לציון, על המשמר, 2 במרץ 1955
- ^ פועלי "גביש" הפסיקו שביתתם, דבר, 3 במרץ 1955
- ^ ש.שוורץ, הופכי חול לזכוכית, סיור מחקר בבית החרושת העברי לכלי זכוכית "גביש", ירחון הטכנאי הצעיר חוברת ט כרך ב, יולי 47, עמ' 1-8
- ^ חתני פרס קפלן תשי"ח, למרחב, 10 ביולי 1958
- ^ א. כמוס, אמצאה מהפכנית בתעשית הזכוכית מוזילה במידה רבה את הייצור בשיטת הניפוח, דבר, 17 ביולי 1958
- ^ ניפוח זכוכית ללא מגע שפתיים, דבר, 28 ביוני 1959
- ^ הם חדלו לנשוף - ונושמים לרווחה, למרחב, 17 ביולי 1960
- ^ נערים נקלטו במפעלי "גביש", דבר, 20 באוקטובר 1960
- ^ 1 2 מפעל "גביש" בראשון לציון, הַבֹּקֶר, 29 במאי 1964
- ^ ש. משה, 30 שנה למפעל הזכוכית "גביש" - דרכו של מפעל, הארץ, 28 באוגוסט 1964
- ^ פועלי "גביש" שבתו נגד הלנת־שכר, קול העם, 14 ביוני 1966
- ^ מפעל "גביש" לכונס־נכסים, על המשמר, 24 בפברואר 1970
- ^ חובות "גביש" - 1.1 מיליון, דבר, 15 במאי 1968