Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ג'ין וינסנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ג'ין וינסנט
Gene Vincent
קובץ:Gene Vincent photo.jpg
פרופיל ב-IMDb
קובץ:Woman Love - Be-Bop-a-Lula ad - Cash Box 1956.jpg
עטיפת תקליטון משנת 1956

וינסנט יוג'ין קראדוק (Vincent Eugene Craddock,‏ 11 בפברואר 1935 – 12 באוקטובר 1971, נודע בשם הבמה ג'ין וינסנט) היה זמר אמריקאי, מחלוצי הרוק אנד רול והרוקבילי. שירו משנת 1956, Be-Bop-A-Lula הוא אחד מלהיטי הרוק אנד רול הראשונים. הקריירה שלו הייתה קצרה, בפרט בארצות הברית. בבריטניה נחשב לכוכב גדול יותר, שמונה שירים שלו הגיעו ל-40 המקומות הראשונים של המצעד בין 1956 ל-1961. ב-1998 הוכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

תולדות חייו עריכה

ילדות ונעורים עריכה

נולד בנורפוק וגדל בימי נעוריו בווירג'יניה ביץ'. היה חובב מוזיקה מגיל צעיר והאזנין בעיקר למוזיקת קאנטרי וגוספל. בגיל 12 קיבל את הגיטרה הראשונה שלו. במלחמת העולם השנייה התנדב אביו למשמר החופים של ארצות הברית ואמו עברה עם המשפחה חזרה לנורפוק. בשנת 1952 עזב את בית הספר והתגייס לצי האמריקאי. על אף ששירת בעת מלחמת קוריאה, לא השתתף בקרבות ושירת על אוניית אספקה. כוונתו הייתה להמשיך בשירות קבע בצי.

ב-4 ביולי 1955 היה מעורב בתאונת דרכים כאשר רכב על אופנוע. רגלו התרסקה. הוא ניצל מקטיעה, אך נותר מוגבל בתנועה. הוא סבל תדיר מכאב כרוני, רגלו הייתה נתונה תמיד בסד מתכת, על מנת שיוכל ללכת על רגליו. עקב הפציעה שוחרר מהצי. על מנת לשכך את כאביו, נעזר באופן קבוע במשככי כאבים, שגרמו להתמכרות ותופעות לוואי כמו עצבנות רבה.

קריירה מוזיקלית עריכה

קראדוק שב לנורפוק כנכה מלחמה, אף שלא נפצע בקרב. לאחר שחרורו מבית החולים הלך לצפות בהופעה, בה הופיע בי השאר גם אלביס פרסלי הצעיר. וינסנט, שניגן בגיטרה ושר שירי בלוז ורוקבילי, החליט שכיוון הקריירה בו הוא מעוניין הוא להיות כמו אלויס. מספר ימים לאחר ההופעה נכנס וינסנט למשרדו של שדרן הרדיו מנאשוויל, שריף טקס דייוויס (Sheriff Tex Davis) וביקש שיבחן אותו. טקס הסכים ושיבץ את וינסנט בתוכניתו Country Showtime. בפרט התרשם טקס וכן קארל פרקינס, שהאזין לתוכנית, מהשיר המקורי היחיד ברפרטואר של וינסנט, Be-Bop-A-Lula. כל הנראה[1] השיר נכתב בעת שג'ין וינסנט החלים מהתאונה בבית החולים של הצי האמריקאי בנורפוק. שם פגש שם את דונלד גרייבס שכנראה כתב את מילות השיר בעוד שווינסנט כתב את הלחן. בהמשך הפך דייוויס לאמרגנו של וינסנט.[2] במקביל להקלטת תקליטון עם השיר, גיבש וינסנט סביבו להקת ליווי עמה החל להופיע בבארים באזור תחת השם Gene Vincent and His Blue Caps (ג'ין וינסנט והכומתות הכחולות, רמז לשירות בצי). להקת הליווי מנתה את: קליף גאלאפ (גיטרה מובילה), "וי" וילי ויליאמס (גיטרת קצב), "ג'מפין" ג'ק ניל (קונטרבס) ודיקי "בי בופ" הארל (תופים). הרפרטואר של הלהקה התבסס על גרסאות כיסוי ללהיטי רוקבילי ועל השיר המקורי היחיד – Be-Bop-A-Lula.

ב-4 במאי 1956 הוקלט השיר Be-Bop-A-Lula בנאשוויל עבור קפיטול רקורדס נאשוויל. הקרדיט לכותבי השיר ניתן לוינסנט ודייוויס, כיוון שדייוויס קנה מגרייבס את הזכויות על המילים תמורת 25 או 50 דולר (המקורות השונים חלוקים על גובה הסכום המדויק) ונחשב מאז ככותב המילים. דייוויס טען כי הוא כתב את המילים יחד עם ג'ין וינסנט לאחר ששמע את השיר "Don't Bring Lulu". וינסנט לעומתו, טען בהזדמנויות שונות כי הוא עצמו כתב את המילים בהשראת קומיקס בשם "Little Lulu". השיר יצא ביוני 1956 כסינגל, זכה מיד להצלחה ונמכר היטב. הוא הגיע למקום השביעי במצעד בילבורד הוט 100, לעשרת הגדולים במצעד הרית'ם אנד בלוז ולמקום ה-16 במצעד הבריטי. מגזין הרולינג סטון הציב את השיר במקוום ה-103 ב-רשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים.[3] על סמך הקלטה זו הבטיח דייוויס לוינסנט חוזה הקלטות עם חברת קפיטול רקורדס. כשנה לאחר הוצאת הסינגל, הודיעה חברת התקליטים כי נמכרו מעל לשני מיליון עותקים של השיר. נגני ה"כומתות הכחולות" הוחתמו כנגני אולפן באולפני קפיטול.

וינסנט יצא לסיבוב הופעות עם הלהקה בארצות הברית וקנדה. השיר 'Lotta Lovin הגיע למקום ה-13 במעצד בילבורד הוט 100. באותה שנה יצא למופע באוסטרליה עם אדי קוקרן וליטל ריצ'רד. כן צולמה הופעה שלו, יחד עם הכומתות הכחולות לסרט The Girl Can't Help It. ב-17 בנובמבר 1957 הופיע בתוכנית המופע של אד סאליבן עם השיר "Dance to the Bop".[4] השיר הגיע למקום ה-23 במצעד והוצג בסרט Hot Rod Gang , בו השתתף וינסנט במספר קטעי דיאלוג, כרקע לסצנת חזרה על ריקוד.

עם זאת, עד סוף 1959 פחתו ההזמנות להופעות ושירים נוספים של וינסנט לא זכו להצלחה בארצות הברית.

אירופה עריכה

עקב בעיות מיסוי וחובות, מכר וינסנט את ציודו ועזב את ארצות הברית לבריטניה. בדצמבר 1959 הופיע בתוכנית הטלוויזיה של ג'ק גוד (אנ')‏, Boy Meets Girl, הייתה זו הופעתו הראשונה בבריטניה. לראשונה הופיע לא כימאי חביב אלא כ"רוקר" קשוח, לובש מעיל עור ומכנסי עור שחורים ועונד מדליון גדול על צווארו. עקב נכותו הייתה עמידתו ייחודית, רגל אחת מקובעת והרגל השנייה מכופפת על מנת לשאת את המשקל, דבר שהוביל לתנוחה כפופה. ההופעה המוצלחת, והצמאון להופעות של זמרים אמריקאים, הובילו למסע הופעות מוצלח ברחבי בריטניה, צרפת, הולנד וגרמניה.

בליל 16 באפריל 1960 נסע וינסנט יחד עם אדי קוקרן ובת זוגו שרון שילי להופעה בליברפול. באזור וילטשייר התנגש נהר המונית בה נסעו בעמוד. קוקרן נהרג, שילי סבלה משבר באגן ווינסנט שבר צלע. בנוסף, הוחמרו מאוד הכאבים ברגלו הפגועה והוא העלה את מינון משככי הכאבים בהם השתמש.

וינסנט חזר לארצות הברית, אך נהג לשוב לאירופה מדי שנה. ב-1962 הופיע בהמבורג יחד עם הביטלס והופיע בסרטו של ריצ'רד לסטר !It's Trad, Dad. ב-1963 החליט להשתקע בבריטניה. וינסנט נהג להחביא בסד המתכת שלו סכין ואקדח, ולהבריח כך נשק בין מדינות. לפחות פעם אחת שלף אקדח מול אשתו, משום שסבר שהיא בוגדת בו. אחד מנגניו בהופעותיו בבריטניה ב-1963 היה ריצ'י בלקמור. התנהגותו על בבמה ומאחורי הקלעים הפכה ליותר ויותר בלתי צפויה. במהלך אחת ההופעות שלף אקדח וכמעט ירה בזמר ג'ט האריס (Jet Harris).

שלהי חייו עריכה

וינסנט שב לארצות הברית, הקליט מספר תקליטים, בין היתר בחברת קולומביה רקורדס, אך לא זכה להצלחה מסחרית.

הוא נפטר בגיל 36 מדימום פנימי בקיבה ואי-ספיקת לב בעת שביקר את אביו בקליפורניה.

מורשת עריכה

חברי הביטלס הזכירו לא אחת את וינסנט כאחד המשפיעים הגדולים עליהם, כמו על כל הדור שצמח אז בבריטניה.[5]

הזמר הבריטי איאן דיורי הקדיש לו שני שירים, Upminster Kid ו-Sweet Gene Vincent.

ב-1997 הוכנס להיכל התהילה של הרוקבילי ושנה לאחר מכן להיכל התהילה של הרוק אנד רול בהמלצתו של ג'ון פוגרטי, יותר מעשר שנים מאוחר יותר מבני דורו. לכבודו נקבע כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

לקריאה נוספת עריכה

  • Susan VanHecke, Race with the Devil: The Gene Vincent Story, Tallwood Press 2016
  • John Collis, Gene Vincent and Eddie Cochran: Rock 'n' Roll Revolutionaries, Virgin Books 2004 ISBN 978-1852271930

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ג'ין וינסנט]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ How Be Bop A Lula Came to Be?
  2. ^ Sheriff Tex Davis, נקרולוג לדייוויס, אינדפנדנט, 13 בספטמבר 2007
  3. ^ השיר be-bop-a-lula ברשימת 500 השירים
  4. ^ תוכן המופע של אד סאליבן, 17 בנובמבר 1957
  5. ^ The Influence of Gene Vincent on The Beatles
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ג%27ין_וינסנט&oldid=1007891"