Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ג'יימס סמית' הבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יימס סמית' הבן
לידה ניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פטירה ניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מפלגה קובץ:Democratic Disc.svg המפלגה הדמוקרטית
סנאטור מטעם מדינת ניו ג'רזי
4 במרץ 18933 במרץ 1899
(6 שנים)

ג'יימס סמית' הבןאנגלית: James Smith Jr.‏; 12 ביוני 18511 באפריל 1927) היה מוציא לאור של עיתונים וחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו ג'רזי. הוא היה מנהיג בולט של הקהילה האירית-קתולית, ושימש כ"בוס" של המפלגה הדמוקרטית במדינה. בשנת 1910 קידם את וודרו וילסון ומימן את דרכו למועמדות למשרת מושל ניו ג'רזי.

ביוגרפיה עריכה

סמית' נולד ב-12 ביוני 1851 בעיר ניוארק שבניו ג'רזי. הוא למד בבתי ספר פרטיים ובמכללת סנט מרי שבווילמינגטון, דלאוור. בתחילת דרכו עסק במסחר בטקסטיל וביבוא, ובהמשך הפך ליצרן מוצרי עור בניוארק. בין השנים 18951915 היה בעליהם של שני עיתונים בעיר, Northern Star ו-Evening Star (שקדמו לעיתון The Star-Ledger).

בשנים 18831887 היה חבר במועצת העיר ניוארק. בשנת 1884 סירב לקבל מועמדות לראשות העיר. כמו כן כיהן כנשיא מועצת העבודות הראשונה של ניוארק.

סמית' נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית וכיהן בו מ-4 במרץ 1893 ועד 3 במרץ 1899. עם תום כהונתו לא ביקש להיבחר מחדש. במהלך כהונתו היה יושב ראש הוועדה לארגון, להתנהלות ולהוצאות של מחלקות הרשות המבצעת (בקונגרס ה-53). לאחר פרישתו מהפוליטיקה חזר לנהל את עסקיו, ובהם גם פעילות בנקאית, וגידל את בנו. בנוסף שימש ככונס נכסים של חברת United States Shipbuilding Company, שפעלה זמן קצר בלבד והתמוטטה.

לסמית' מיוחסת תרומה מכרעת לראשית דרכו הפוליטית של וודרו וילסון. בשנת 1910 ארגן את מועמדותו של וילסון, אז נשיא אוניברסיטת פרינסטון, למשרת מושל ניו ג'רזי – תפקיד שבו כיהן וילסון לפני שנבחר לנשיא ארצות הברית בשנת 1912. עם זאת, בסוף 1910 פרץ קרע בין סמית' לווילסון, לאחר שווילסון לא תמך בניסיונו של סמית' לחזור לסנאט, אלא תמך בג'יימס מרטיין. אף שמרטיין ניצח בפריימריז הדמוקרטיים, סירבו סמית' ותומכיו לקבל את התוצאה, בטענה שמספר המצביעים היה נמוך. לאחר שלא הצליח לשכנע את סמית' לפרוש, העביר וילסון את תמיכתו למרטין, שנבחר לסנאט ב-1911 בידי בית המחוקקים של ניו ג'רזי. מאז ואילך מאמרי המערכת של עיתוניו של סמית' היו ביקורתיים כלפי וילסון.

בשנת 1915 קרסו עסקיו הכלכליים של סמית', והוא הפך לחדל פירעון; נושיו קיבלו רק שישה סנטים על כל דולר חוב. באותה שנה מכר את עיתוניו, ופול בלוק מונה לנשיאם.

סמית' נפטר בניוארק ב-1 באפריל 1927 בגיל 75, ונקבר בבית העלמין הולִי ספולקר שבעיר איסט אורנג'. הותיר אחריו ארבעה בנים ושתי בנות.

קישורים חיצוניים עריכה