Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ג'יימס טיילור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ג'יימס טיילור
פרופיל ב-IMDb
קובץ:JamesTaylorApr2011.jpg
ג'יימס טיילור, 2011

ג'יימס טיילור (באנגלית: James Taylor; נולד ב-12 במרץ 1948) הוא זמר-יוצר וגיטריסט אמריקאי.

ביוגרפיה עריכה

טיילור נולד בבוסטון, מסצ'וסטס. הוא גדל בצ'פל היל, קרוליינה הצפונית, שם אביו היה דיקן בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית. משפחתו בילתה את חופשות הקיץ באי מרתה'ס ויניארד, השייך למדינת מסצ'וסטס.

הקריירה של טיילור התחילה באמצע שנות ה-60, אך הוא הפך פופולרי בתחילת שנות ה-70, כאשר שר שירים בליווי גיטרה אקוסטית. הוא היה חלק מגל הזמרים-כותבים של התקופה שכלל גם את קרול קינג, ג'וני מיטשל, ג'ון דנוור, ג'קסון בראון וקרלי סימון.

אלבומו "Greatest Hits" מ-1976 מכר יותר מ-11 מיליון עותקים בארצות-הברית.

שלושת אחיו ואחותו של טיילור, אלכס, ליווינגסטון, יו וקייט, היו גם הם מוזיקאים והוציאו אלבומים. ילדיו עם קרלי סימון, בן וסאלי, החלו גם הם בקריירה מוזיקלית.

הקריירה המוקדמת עריכה

טיילור למד צ'לו כילד, וב-1960 עבר לנגן בגיטרה. סגנון הנגינה שלו בכלי התפתח מהקשבה לשירי תפילה, למזמורים ולזמר הפולק וודי גאת'רי, שמאוחר יותר זוהה טיילור עם הסגנון שלו. בזמן לימודיו במילטון אקדמי, בית ספר תיכון במסצ'וסטס, פגש טיילור בדני קורטצ'מר והם החלו לנגן יחד מוזיקת פולק. לאחר שעזב את בית הספר, הקים טיילור להקה עם אחיו, אלכס, ולאחר מכן התאשפז בבית החולים בבלמונט בגלל דיכאון. הוא האמין שפעולה זו הצילה את חייו. הוא סיים תיכון בזמן שהיה בבית החולים לחולי נפש, ואז עזב אותו והקים להקה בשם "the Flying Machine" עם קורטצ'מר וג'ואל אובריאן. הלהקה הוחתמה בחברת התקליטים "Rainy Day Records" והוציאה לאור סינגל אחד, "Brighten Your Night with My Day", שלא זכה להצלחה.

בזמן שגר בניו יורק, התמכר טיילור להרואין. בעקבות שיחת טלפון בהולה, נסע אביו לניו יורק ו"הציל" אותו. ב-1968, עבר טיילור ללונדון והוחתם בחברת התקליטים "אפל" לאחר ששלח קלטת דמו למפיק פיטר אשר והוציא את אלבום הבכורה שלו, "James Taylor". האלבום לא נמכר היטב וההתמכרות של טיילור לסמים החריפה. הוא חזר לארצות הברית ואישפז את עצמו שוב בבית חולים בניסיון לפתור את בעיית הסמים שלו. ב-1969 הוא התאושש מספיק כדי להופיע שישה ערבים רצופים במועדון בלוס אנג'לס ובפסטיבל הפולק של ניופורט. זמן קצר לאחר מכן, הוא שבר את שתי ידיו בתאונת אופנוע באי מרתה'ס ויניארד ונאלץ להפסיק לנגן למשך מספר חודשים.

ההצלחה של שנות ה-70 עריכה

קובץ:James taylor publicity photo.jpg
ג'יימס טיילור בתחילת שנות ה-70

לאחר שהתאושש מהתאונה, החתימה חברת התקליטים האחים וורנר את טיילור והוא עבר לקליפורניה, אולם פיטר אשר נותר המנהל ומפיק התקליטים שלו. האלבום השני שלו, "Sweet Baby James", היה הצלחה אדירה, ובראשו הסינגל "Fire and Rain", שיר אודות ניסיונו בבית החולים לחולי נפש וההתאבדות של חברו. ההצלחה של הסינגל והאלבום יצרה עניין גם סביב אלבומו הראשון של טיילור, "James Taylor", והביא אותו ואת הסינגל מתוכו "Carolina on My Mind" חזרה למצעדים.

טיילור עבד עם דניס וילסון (מלהקת הביץ' בויז) על סרט בשם "Two-Lane Blacktop", שלא הצליח בזמנו. ב-1971 יצא אלבום מצליח נוסף בשם "Mud Slide Slim and the Blue Horizon". הוא זכה בפרס גראמי על הגרסה שלו לשיר ששרה קרול קינג, "You've Got a Friend".

ב-1972 טיילור הוציא את האלבום "One Man Dog" והתחתן עם קרלי סימון, גם היא זמרת-כותבת שירים. אלבומו הבא, משנת 1974, "Walking Man", אכזב, אך הבא אחריו, "Gorilla", הצליח. חלק מההצלחה קשורה לסינגל המצליח "How Sweet It Is (To Be Loved by You)", חידוש לשיר של מרווין גיי. אחריו יצא ב-1976 האלבום "In the Pocket" ואלבום שכלל את אוסף להיטיו הגדולים "Greatest Hits" שהיה להצלחה מסחרית גדולה מאוד ונשאר עד היום האלבום הנמכר ביותר של טיילור.

ב-1981 הודיעה קרלי סימון על פירוד בין בני הזוג כתוצאה מ"צרכים שונים" של בני הזוג. הפירוד הפך לגירושין רשמיים ב-1983. ילדיהם בן טיילור (אנ') וסאלי טיילור (אנ') אף הם זמרים-יוצרים.

טיילור חתם בקולומביה רקורדס, הוציא את האלבום "JT" ב-1977, וזכה בפרס גראמי נוסף בקטגוריית זמר מבצע בפופ, עבור השיר "Handy Man".

לאחר שיתוף פעולה עם ארט גרפונקל, ותקופה קצרה בברודוויי, פרש טיילור לשנתיים, וחזר לפעילות ב-1979 עם האלבום "Flag", שהצליח, למרות שלא היו בו להיטים. טיילור גם הופיע במופע "No Nukes", במדיסון סקוור גרדן, ובאלבום ובסרט שיצאו בעקבותיו.

שנות ה-80 וה-90 עריכה

החל מ-1985, לאחר ששוב התאושש מבעיות הסמים שלו, התחדשה הקריירה של טיילור. האלבום "That's Why I'm Here" החל סדרה של אלבומים שנחשבו כאיכותיים אף שיצאו לעיתים רחוקות יותר מהאלבומים הראשונים.

הוא אף נישא בשנית ב-1985, לשחקנית קת'לין ווקר, נישואים שנמשכו כעשור עד גירושיהם ב-1995.

הוא החל בסיבובי הופעות שהיו מלווים במוזיקאים ולהקת ליווי. הדיסק הכפול מ-1993, "LIVE" תיעד את מסע ההופעות שהיה ברמה מוזיקלית גבוהה.

ביולי 1988, במסגרת סיבוב הופעות עולמי, ביקר בישראל והופיעה בבריכת הסולטן בירושלים[1].

שני האלבומים המקוריים מ-1990 הצליחו במיוחד: אלבומו ה-13, "New Moon Shine", קיבל אלבום פלטינה ב-1991 והאלבום "Hourglass" קיבל פרס גראמי עבור אלבום הפופ הטוב ביותר ב-1998.

שנות ה-2000 עריכה

בין שני אלבומי אוספי להיטים, יצא ב-2002 האלבום "October Road" שנתקבל היטב על ידי קהל אוהד. הוא הכיל עיבודים שקטים אך מתוחכמים, שאחד מהם זכה בגראמי. ב-2004 לאחר שבחר שלא לחדש את החוזה עם חברת קולומביה\סוני, הוא הוציא לאור את האלבום "James Taylor: A Christmas Album" שהופץ על ידי חברת הולמרק (Hallmark Cards).

טיילור, שתמיד היה פעיל בנושאי איכות הסביבה וקידום נושאים ליברליים, הצטרף באוקטובר 2004 לסבב ההופעות "Vote for Change", וניגן בסדרת קונצרטים במדינות המתנדנדות בבחירות בארצות הברית. קונצרטים אלו אורגנו על ידי MoveOn.org במטרה הכללית לשכנע אנשים להצביע עבור ג'ון קרי וכנגד ג'ורג' וו. בוש בקמפיין הנשיאותי של אותה השנה. טיילור הופיע שם יחד עם להקת הבנות, דיקסי צ'יקס.

ב-2001 התחתן טיילור בפעם השלישית, עם קרולין (קים) סמדוויג, מנהלת יחסי הציבור והשיווק של התזמורת הסימפונית של בוסטון. לזוג נולדו תאומים בנים בשנת 2001.

ב-26 באפריל 2003 הוקדש לכבודו גשר בצ'פל היל, ליד בית ילדותו.

ב-2010 חזר להופיע עם קרול קינג במועדון "הטרובדור" בלוס אנג'לס, בסדרת מופעים נוסטלגיים שקצרו הצלחה רבה ויצאו על גבי תקליטור. בהמשך להצלחה המשיכו טיילור וקינג להופיע בהופעות חיות בארצות הברית.[2]

טיילור הוא דמוקרט, וב-21 בינואר 2013 נטל טיילור חלק בטקס השבעתו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה לכהונה שנייה, כאשר שר את "America the Beautiful".

ב-2015 עוטר במדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא ברק אובמה.[3][4]

באוקטובר 2024, פורסם כי לוק קומבס, אריק צ'רץ', טיילור ובילי סטרינגס מארגנים את האירוע "Concert for Carolina", מופע התרמה לסיוע לנפגעי הוריקן הלין, שיתקיים ב-26 באוקטובר באצטדיון בנק אוף אמריקה בשארלוט, קרוליינה הצפונית.[5]

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ג'יימס טיילור]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ משה שוסטר, צובט מיתרי לב - ג׳יימס טיילור; בריכת־השולטן, 12.7.88, כל העיר, 15 ביולי 1988
  2. ^ אנתוני דקרטיס, האיחוד המוצלח של ג'יימס טיילור וקרול קינג, באתר הארץ, 18 ביוני 2010
  3. ^ President Obama Names Recipients of the Presidential Medal of Freedom, אתר הבית הלבן, 16 בנובמבר 2015
  4. ^ אתר למנויים בלבד אי-פי, אובמה העניק את מדליית החרות ל-17 מגדולי האומה, בהם יצחק פרלמן, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2015
  5. ^ Melinda Newman, Luke Combs, Eric Church & More Plan Hurricane Helene Relief Benefit Show, Billboard, ‏2024-10-07 (ב־English)


איש השנה של MusiCares
דייוויד קרוסבי (1991) ‏•‏‏ בוני רייט (1992) ‏•‏‏ נטלי קול (1993) ‏•‏‏ גלוריה אסטפן (1994) ‏•‏‏ טוני בנט (1995) ‏•‏‏ קווינסי ג'ונס (1996) ‏•‏‏ פיל קולינס (1997) ‏•‏‏ לוצ'אנו פבארוטי (1998) ‏•‏‏ סטיבי וונדר (1999) ‏•‏‏ אלטון ג'ון (2000) ‏•‏‏ פול סיימון (2001) ‏•‏‏ בילי ג'ואל (2002) ‏•‏‏ בונו (2003) ‏•‏‏ סטינג (2004) ‏•‏‏ בריאן וילסון (2005) ‏•‏‏ ג'יימס טיילור (2006) ‏•‏‏ דון הנלי (2007) ‏•‏‏ אריתה פרנקלין (2008) ‏•‏‏ ניל דיימונד (2009) ‏•‏‏ ניל יאנג (2010) ‏•‏‏ ברברה סטרייסנד (2011) ‏•‏‏ פול מקרטני (2012) ‏•‏‏ ברוס ספרינגסטין (2013) ‏•‏‏ קרול קינג (2014) ‏•‏‏ בוב דילן (2015) ‏•‏‏ ליונל ריצ'י (2016) ‏•‏‏ טום פטי (2017) ‏•‏‏ פליטווד מק (2018) ‏•‏‏ דולי פרטון (2019) ‏•‏‏ אירוסמית' (2020) ‏•‏‏ ג'וני מיטשל (2022) ‏•‏‏ ברי גורדי וסמוקי רובינסון (2023) ‏•‏‏ ג'ון בון ג'ובי (2024) ‏•‏‏ גרייטפול דד (2025) ‏•‏‏ מריה קארי (2026)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ג%27יימס_טיילור&oldid=38064"