ג'ורג'י זידאן

ג'ורג'י זידאן

קובץ:Jurji Zaydan (Edited2).jpg
לידה	ביירות, האימפריה העות'מאנית
פטירה	קהיר, מצרים הכדיבית, האימפריה העות'מאנית
תחום כתיבה	ספרות
סוגה	רומנים

ג'ורג'י זידאן (בערבית: جُورْجي زَيْدان; 14 בדצמבר 1861 – 21 ביולי 1914) היה סופר, היסטוריון ועיתונאי לבנוני. נודע בעיקר בשל ייסוד המגזין "אל-הילאל" (בערבית: الهلال), שבו פרסם בהמשכים את 23 הרומנים ההיסטוריים שלו, בשנים 1892–1914.

מטרתו העיקרית, כסופר ומשכיל בתקופת הנהדה (النهضة), הייתה לגרום לאוכלוסייה הערבית להכיר את ההיסטוריה שלה באמצעות הרומנים ההיסטוריים. הוא זכה לפופולריות רבה. הוא גם נחשב לאחד ההוגים הראשונים שעזרו לעצב את תאוריית הלאומיות הערבית.

ביוגרפיה

ראשית חייו

זידאן נולד ב-14 בדצמבר 1861 בביירות למשפחה נוצרית אורתודוקסית בעלת הכנסה מוגבלת. אביו היה בעל מסעדה, אנאלפבית ולא משכיל, אשר ייחס חשיבות מועטה ללימודים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי עזב זידאן את הלימודים על מנת לעזור לאביו בעסקו. עם זאת, הוא שמר על רצונו ללמד את עצמו על ידי השתתפות בשיעורי לילה באנגלית. בשנת 1881, בגיל 20, התקבל זידאן למכללה הפרוטסטנטית הסורית כסטודנט לרפואה. הוא פיתח עניין בתפיסות אינדיבידואליסטיות, כמו כלכלה חופשית, אמונה של הבונים החופשיים בהארה גלובלית, ודרוויניזם חברתי.הוא הושפע במיוחד מספרו של סמואל סמיילס , "Self-Help" ("עזרה עצמית") (שיצא לאור בשנת 1859) והרגיש שהוא יכול לקבל ממנו השראה בשל הדגש על סיפור הצלחה "מבלויי סחבות לעושר" (rags-to-riches), המבוסס על עבודה קשה והתמדה. יתר על כן, מוקד הספר הוא על אינדיבידואליות ועל הנפש, תפיסה חדשה יחסית בחשיבה האינטלקטואלית הערבית, שתהיה נושא שכיח ברומנים ההיסטוריים המאוחרים יותר של זידאן.

זידאן הצטרף לאוניברסיטה כמעט במקביל ליעקוּבּ סַרּוּף (يعقوب صَرُّوف; 1852–1927), שתרגם את "Self-Help" לערבית ומאוחר יותר ייסד את המגזין "אל-מוקתטף" (المقتطف – "העילית"; 1876). זידאן וסרוף היו שניהם שותפים לאידיאל של הפיכת העולם הערבי למודרני, ולאידיאל של התמקדות בהצלחה אישית באמצעות עבודה קשה.

קורנליוס ואן דייק, פרופסור אמריקאי לפתולוגיה במכללה הפרוטסטנטית הסורית, הידוע בתרגום התנ"ך לערבית בשנת 1847, עודד תחילה את סרוף לתרגם את הספר "Self-Help". ואן דייק השפיע גם על החזון העולמי של זידאן, שהוביל אותו לאמץ את הרעיון שהלימודים הם הגורם החשוב ביותר להתפתחות ולפיתוח של אנשים. הלימודים יכולים להיות נגישים רק באמצעות רפורמה פנימית מקיפה ועדכון של כל ההיבטים של הממשל הערבי ושל חיי היומיום. לפיכך, זידאן מתח ביקורת על המצרים המודרניים, כמו מוסטפא כאמל באשה ואחמד עוראבי , שהיו מעוניינים רק בהשגת עצמאות מהכיבוש המערבי. זידאן טען כי הרפורמה חייבת להקדים את העצמאות כדי להבטיח את הצלחתה.

בשנת 1882 גורש הפרופסור א. לואיס מהמכללה הפרוטסטנטית הסורית על ששיבח את צ'ארלס דרווין בנאום בפני סטודנטים. מאחר שמושג הדרוויניזם היה שנוי במחלוקת בפרוטסטנטיות, נמנע שילובו בתוכנית הלימודים. הפיטורין גרמו להפגנות המוניות בקרב סטודנטים, ורבים מהם עזבו את האוניברסיטה או גורשו בשל מרדנותם.

בנוסף לכך, רבים מהכמרים האירופאים שניהלו את המכללה החלו להעדיף אנגלית על ערבית כשפת ההוראה. זידאן היה בין אלה שעזבו את סוריה לקהיר, שם היו אינטלקטואלים לבנונים רבים שכבר עברו לקהיר בתגובה להתגברות הדיכוי העות'מאני.

לאחר זמן קצר במכללה האקדמית עין שמס ובמשימה צבאית עם הצבא הבריטי לסודאן, הוא התמקד בפיתוח הקריירה שלו.

יעקובּ סרוף החל לפרסם את המגזין אל-מוקתטף ב-1876 בסיוע ואן דייק, ובסיוע עמיתיו לספסל הלימודים במכללה הפרוטסטנטית הסורית, פארס נימר (فارس نمر) ושאהין מקריוס (شاهين مقريوس). המגזין עסק בעיקר בסקירת ההתפתחויות המדעיות המודרניות – זהו המגזין הראשון שעסק בנושא הזה בעולם הערבי – והיה ידוע במיוחד בשל הסיקור השנוי במחלוקת של תורת האבולוציה והדרוויניזם בראשית שנות השמונים של המאה ה-19.

קריירה

לאחר ששימש זמן קצר כעוזר לעורך אל-מוקתטף, החל זידאן לכתוב עבודות אקדמיות בנושאים היסטוריים שונים. העניין שלו בהיסטוריה דחף אותו לנסוע ללונדון כדי לחקור את ההיסטוריה הערבית בספריית המוזיאון הבריטי.

ב-1889 יצא לאור ספרו הראשון, "תאריח' אל-מאסוניה אל-עאם" (ההיסטוריה הכללית של הבונים החופשיים). מטרת הספר הייתה לתקן את התפיסות המוטעות לגבי ארגון הבונים החופשיים, שבו הוא היה חבר, בסניף "Le Liban". האמונה של הבונים החופשיים כי קיים ידע אוניברסלי שצריך להיות זמין לכל אדם, משכה אינטלקטואלים כמו זידאן, כמו גם שאיפתם לשאוב מהידע הזה.

ב-1890 יצא לאור "תאריח' אל-עאלַם" (ההיסטוריה של העולם), היסטוריה דלה למדי של אסיה ואפריקה, עם דגש על המזרח התיכון. עם זאת, זהו אחד מספרי ההיסטוריה הראשונים שאינם עוסקים באסלאם שנכתבו בערבית, והוא נחשב לנקודת מפנה בהתפתחות החינוך הערבי המודרני. לפני כן, כל ההיסטוריה הערבית נכתבה על ידי העולמאא, חכמי הדת של הח'ליפות. זה היה הניסיון הראשון להביא גרסה לא דתית של ההיסטוריה המזרח-תיכונית.

אחר כך לימד ערבית ופתח בית הוצאה לאור בשם "דאר אל-הילאל" (دار الهلال – בית הסַהַר). חייו המקצועיים והאישיים השתנו ב-1891, עם נישואיו למרים מטר והוצאתו לאור של הרומן ההיסטורי הראשון שלו, "אל-ממלוכ א-שארֶד" (הממלוכ הנמלט). הרומן זכה להצלחה כה רבה, עד שזידאן הרשה לעצמו לעזוב את משרת ההוראה שלו. הוא המשיך לפרסם כמעט רומן אחד בכל שנה עד מותו בשנת 1914.

הוא החל לפרסם את הפרויקט המשפיע ביותר שלו, המגזין "אל-הילאל" (הסהר) בשנת 1892. במקור היו בו חמישה פרקים: ההיסטוריה של הגברים והאירועים המפורסמים ביותר; מאמרים שהוא חיבר או סופרים אחרים חיברו, פרסום בהמשכים של הרומנים ההיסטוריים שלו, חדשות העולם ואירועים חודשיים על מצרים וסוריה, והספדים וביקורות על ספרות עכשווית. ההתמקדות של המגזין בהרחבת הידע של הציבור על ההיסטוריה האסלאמית ועל מושגים חדשים בתרבות המערבית, שיוותה לו לעיתים קרובות נימה אנציקלופדית.

מטרתו העיקרית של זידאן נשארה קבועה לאורך כל פרסומו של "אל-הילאל" ושל הרומנים ההיסטוריים שלו: לתת לעם הערבי המשותף טעימה מעודנת של ההיסטוריה של העם הערבי באופן נגיש ומבדר. לפיכך, הוא נתן לדיוק ההיסטורי עדיפות ברורה על פיתוח העלילה והדמויות בכל הרומנים שלו, ולעיתים קרובות מתח ביקורת על סופרים מערביים שעיקמו עובדה היסטורית כדי שתתאים ליצירה הספרותית שלהם, וטען כי זוהי חירות שמטעה את הציבור.

רומנים היסטוריים

זידאן בדרך כלל נהג לכתוב את הרומן השנתי שלו בחודשי הקיץ, שבהם המגזין "אל-הילאל" לא יצא לאור, כדי לפרסם אותו בהמשכים בסתיו. לכל הרומנים פרט לאחד יש מסגרת זהה.

כשניגש לכתוב רומן חדש, בשלב הראשון היה בוחר נושא היסטורי. אף על פי שהרומנים שלו לא היו בנויים סביב ציר זמנים הגיוני, כולם התמקדו בהיבטים רבים של ההיסטוריה האיסלאמית. לאחר מכן, נהג לקרוא את כל המקורות הזמינים על הנושא החדש כדי להשיג הבנה מקיפה ככל האפשר. אז היה בונה מתווה תמציתי שתלוי לחלוטין במציאות ההיסטורית. לבסוף, היה מדמיין דמויות ורומנטיקה שבאמצעותן יוכל להנגיש את ההיסטוריה.

הדיוק של זידאן החוקר בהתמודדות עם כל רומן מתבטא בהכללתו המתמדת למקורות מתועדים, בהערות שוליים תכופות ופרקי מבוא, אשר סיפקו את ההקשר ההיסטורי, התרבותי והגאוגרפי של האירוע ההיסטורי שנבחר. היבט הבידור של סיפוריו הגיע עם סיפור אהבה בין דמויות בדיוניות ועמימות כלשהי כדי לשמור על תשומת הלב של הקורא. העלילות בסיפוריו היו לעיתים קרובות חלשות, רוב הסיפורים שלו הסתמכו על צירוף מקרים נוח של דמויות כדי להנחות את סיפור האהבה והמסתורין, וכמעט כל הרומנים שלו הסתיימו בסיום טוב. הדמויות של ג'ורג'י זידאן היו לעיתים קרובות חד-ממדיות, ללא תובנה לגבי כישוריהן, הרקע או הפרספקטיבה שלהן בזמן, במוסדות או בקהילה שבה היו נוכחות. מאחר שהוא נהג להציג את מכלול תכונות האופי של כל דמות במהלך ההופעה הראשונה שלה, לא הייתה אצלו התפתחות של אופי הדמויות במהלך הסיפור. הדמויות הבלתי משתנות, יחד עם סגנונו העיתונאי הישיר, היו אידיאליות כדי להנגיש את ההיסטוריה האובייקטיבית והמדויקת בצורה הברורה ביותר לקהל הערבי הרחב.

לצד מתן השכלה לאוכלוסייה הערבית, זידאן שאף גם לפתח "פילוסופיית שפה", שמטרתה הגלויה היא ליידע, לחנך ולהאיר עיניים. הוא מתח ביקורת על כתיבה שנגישה רק לקבוצה קטנה של אנשים, ובמיוחד על השפה האזוטרית של לימודי הדת. בגלל שיעור האוריינות של 10% בקרב הגברים ו-0.05% בקרב הנשים באותה תקופה, השפה המוזהבת הזאת לא הייתה נגישה לציבור הרחב. המעבר לכתיבת רומנים, ובמיוחד רומנים שכתובים בשפה פשוטה וברורה, אפשר לו להרחיב את מעגל הקוראים ולכלול בו לא רק את האליטה המשכילה אלא גם את השכבה הפשוטה בחברה הערבית.

מוות והשפעה

האוניברסיטה המצרית, שנפתחה בשנת 1910, הציעה לזידאן להיות מרצה לתולדות האסלאם, וזידאן קיבל את התפקיד באי-רצון, בגלל חוסר הפופולריות שלו בקרב מוסלמים שמרנים. הוא פוטר לפני שהתחיל ללמד, בתגובה למחאה משמעותית מצד הציבור המוסלמי, שהתנגד למוצאו הנוצרי ולנטייתו החילונית.

גישתו החילונית של זידאן להיסטוריה הייתה שנויה במחלוקת במיוחד בספרו "תולדות הציוויליזציה האסלאמית" (יצא לאור ב-1901–1906), שבו הציע קריאה חילונית ביקורתית של ההיסטוריה האיסלאמית בחמישה כרכים לפחות. מחלוקת זו העכירה את רוחו עד מותו הבלתי צפוי בשנת 1914.

זידאן מת, והותיר אחריו מורשת של 23 רומנים שפורסמו, עבודות אקדמיות רבות ומגזין שהופץ לאחר מכן בפרס, בהודו, ביפן, במערב אפריקה, בזנזיבר, באוסטרליה, בניו זילנד, באיי הודו המערבית ובצפון ודרום אמריקה. באותו זמן השפעתו הותירה רושם מתמשך על האוכלוסייה הערבית הכללית וכן על סופרים גדולים כמו טאהא חוסיין, נגיב מחפוז והמשוררת פדווא טוקאן.

מעֵבר להיקף העצום של עבודתו, הוא הביא למפנה בדרכי החשיבה של תנועת א-נהדה אל-ערביה ושל הציבור שנהה אחריה. מאחר שהרומן הערבי נכתב בשפה נגישה, ההשכלה האינדיבידואלית חדלה להיות נחלת האליטה הדתית בלבד, וגדלה התפוצה שלה בקרב הציבור הכללי. גם בית הדפוס שהקים סייע רבות במאמץ להפיץ ידע ורעיונות חדשים לאנשים מכל הרקעים.

יצירותיו

היסטוריה

• 1889: תאריח' אל-מאסוניה אל-עאם (ההיסטוריה הכללית של הבונים החופשיים)
• 1890: תאריח' אל-עאלַם (ההיסטוריה של העולם)
• 1899: תאריח' אל-יונאן וא-רומאן (תולדות יוון ורומא)
• 1901–1906: תאריח' א-תמדון אל-אסלאמי, 5 כרכים (תולדות הציוויליזציה האסלאמית)
• 1907: אל-ערב קבל אל-אסלאם (הערבים לפני האסלאם)
• 1907: א-רחלאת א-ת'לאת' (שלושת המסעות: רשמים היסטוריים מביקורים באיסטנבול, אירופה ופלסטין)
• 1910 - 1913: תאריח' אדב א-לוע'ה אל-ערביה, 4 כרכים (תולדות הספרות הערבית)
• 1912: טבקאת אל-אומם או א-סַּלַאאִל אל-בשרייה (The Generations of the Nations, or the Descendants of Humanity)

אוטוביוגרפיה

• 1966: מוּדַ'כּיראת ג'ורג'י זידאן (חייו של ג'ורג'י זידאן)

מגזין

• 1892–1914: אל-הילאל (הסהר) כרך א '. I-XXII

רומנים

• 1891: אל-ממלוכ א-שארֶד (הממלוכ הנמלט)
• 1892: אסיר אל-מוּתַמַהְדִי (השבוי של המתחזה למהדי)
• 1893: איסתבדאד אל-ממאליכ (הדספוטיזם של הממלוכים)
• 1893: ג'יהאד אל-מוּחִיבִּין
• 1896: ארמאנוסה אל-מסרייה (ארמאנוסה המצרייה)
• 1897/98: פַתַ֫את ע'סאן (הנערות של ע'סאן)
• 1899: עד'ראא' קורייש (הבתולה משבט קורייש)
• 1900: 17 רמדאן
• 1901: ע'אדת כרבלאא' (קרב כרבלא)
• 1902: אל-חג'אג' בן יוסף
• 1903: פתח אל-אנדלוס (כיבוש אנדלוסיה)
• 1904: שארל ועבד א-רחמאן (קרל מרטל ועבד א-רחמאן )
• 1905: אבו מוסלם אל-ח'וראסאני (אבו מוסלם)
• 1906: אל-עבאסה אוח'ת א-רשיד (עבאסה, אחותו של הארון א-רשיד)
• 1907: אל-אמין ואל-מַאְמוּן (אל-אמין ואל-מאמון)
• 1908: ערוס פרע'אנה (כלתו של פרגנה)
• 1909: אחמד בן טולון
• 1910: עבד א-רחמאן א-נאסר
• 1911: אל-אנקלאב אל-עות'מאני (המהפכה העות'מאנית)
• 1912: פַתַ֫את אל-קיירוואן (הנערות של קירואן)
• 1913: סלאח א-דין אל-איובי (סלאח א-דין)
• 1914: שג'רת א-דור (עץ הפנינים)

תרגומים

עד לאחרונה, לא היו יצירותיו של זידאן זמינות באנגלית, אך תורגמו לעשרות שפות אחרות. קרן זידאן, שנוסדה על ידי נכדו ד"ר ג'ורג' זידאן כדי לקדם את התרבות הערבית, הזמינה תרגומים של חמישה מתוך עשרים ושניים הרומנים ההיסטוריים שלו. העבודה החלה בשנת 2009, ספרים היו מתוכננים 2011 ו-2012.

• הרומן "שג'רת א-דור" של זידאן תורגם לאנגלית על ידי סמאח סלים (سماح سليم) בשנת 2011, וזכה בפרס ארקנסו לתרגום לשפה הערבית
• The Conquest of Andalusia (פתח אל-אנדלוס). תרגום של פרופסור רוג'ר אלן מאוניברסיטת פנסילבניה, אוקטובר 2011
• (The Battle of Poitiersor Charles Martel and 'Abd al- Rahman). תורגם על ידי פרופסור ויליאם גרנרה מאוניברסיטת הרווארד, דצמבר 2011
• The Caliph's Sister – Harun al-Rashid and the Fall of the Persians (אל-עבאסה אוח'ת א-רשיד) תורגם על ידי פרופסור איזאה ג'יי בולאטה מאוניברסיטת מק'גיל, פברואר 2012
• The Caliph's Heirs – Brothers at War: the Fall of Baghdad (אל-אמין ואל-מאמון) תורגם על ידי פרופסור מייקל קופרסון מאוניברסיטת UCLA, פברואר 2012
• Saladin and the Assassins (סלאח א-דין אל-איובי). תורגם על ידי פרופסור פאול סטארקי מאוניברסיטת דורהאם , אפריל 2012

מקורות

• Cachia, Pierre. "Literature: Arabic." Encyclopedia of the Modern Middle East and North Africa. 2nd ed. Vol. 3. New York: Macmillan Reference USA, 2004. 1418-422. Gale Virtual Reference Library. Gale, Cengage Learning, 2004. Web
• Moosa, Matti. The Origins of Modern Arabic Fiction. Washington, D.C.: Three Continents, 1983. Print
• Philipp, Thomas, and Jirji Zaydan. Gurgi Zaidan: His Life and Thought. Beirut: Orient-Institut, 1979. Print
• Philipp, Thomas. Jurji Zaidan and the Foundations of Arab Nationalism. New York: Syracuse University Press, 2014
• Reid, Donald M. "Syrian Christians, the Rags-to-Riches Story, and Free Enterprise." International Journal of Middle East Studies 1.4 (1970): 358–67
• Sheehi, Stephen. "Doubleness and Duality: Jurji Zaydan's Al-Mamluk Al-Sharid and Allegories of Becoming." Journal of Arabic Literature 30.I (1999): 90–105. Index Islamicus. Academic Search Complete. Web
• are, L. B. "Women's Emancipation in the Middle East: Jurji Zaydan's View." Journal of South Asian and Middle Eastern .Studies 2.Iv (1979): 38–55. Index Islamicus. Web

עבודות

• Yaʻqūb Ṣarrūf (1893), al-Muqtaṭaf, Volume 17, Retrieved 2011-07-06

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ג'ורג'י זידאן]] בוויקישיתוף

• Works by or about Jurji Zaydan, at Internet Archive