גייארד נולד במחוז סנט סטיבן שבפרובינציית קרוליינה הדרומית, ב-5 בספטמבר 1765. הוא היה ממוצא הוגנוטי. הוא נבחר לחבר הסנאט של ארצות הברית במקום פירס באטלר, שהתפטר, וכיהן מ-31 בינואר 1805, עד מותו בוושינגטון הבירה, ב-26 בפברואר 1826. במהלך כהונתו, הצביע גייארד בעד מלחמת 1812. הוא כיהן כנשיא הזמני של הסנאט במהלך חלק מהקונגרס ה-11 ולפחות חלק מכל קונגרס מהקונגרס ה-13 עד הקונגרס ה-18. הוא גם היה הראשון בסדר הירושה הנשיאותי מ-25 בנובמבר 1814, יומיים לאחר מותו של סגן הנשיא אלברידג' גרי ועד 4 במרץ 1817. בעת מותו היה הסנאטור בעל הכהונה הארוכה ביותר בתולדות ארצות הברית.
בספר הזיכרונות שלו Thirty Years' View, תומאס ה. בנטון, אחד מבני דורו של גייארד, תיאר אותו כך:
אורבני בנימוסיו, חביב במזג, נטול פניות בקפדנות, המאחד תקיפות של מטרה מוחלטת עם העדינות הגדולה ביותר של נימוסים - אלה היו הכישורים שגרמו לו להיבחר לנשיאות הסנאט. כנראה לא היה מקרה של אי סדר או סצנה לא נעימה במליאה במהלך כהונתו הארוכה. הוא השתייך לצד הדמוקרטי-רפובליקני, אבל היה אהוב על צד אחד של הבית כמו גם על הצד השני, וזה בזמנים המתוחים של המפלגה של המלחמה עם בריטניה הגדולה, מה שהרגיז כל כך את רוח המפלגה.
גייארד מת בוושינגטון הבירה ב-26 בפברואר 1826 ונקבר בבית הקברות של הקונגרס.
.svg){kind=link}
