ג'ון בולוק קלארק
פעולות נוספות
| לידה | מחוז מדיסון, קנטקי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | פאייט, מיזורי, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
ארצות הברית ארצות הברית קונפדרציית המדינות של אמריקה קונפדרציית המדינות של אמריקה | ||||
| מפלגה |
המפלגה הוויגית קובץ:Democratic Disc.svg המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
ג'ון בולוק קלארק האב (באנגלית: John Bullock Clark Sr.; 17 באפריל 1802 – 29 באוקטובר 1885) היה קצין מיליציה, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, כחבר הסנאט של הקונפדרציה וכחבר בית הנבחרים של הקונפדרציה. הוא היה ממנהיגי תנועת הפרישה במיזורי במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, שירת כבריגדיר גנרל ב"משמר מדינת מיזורי", ולאחר מכן מילא תפקידים פוליטיים בכירים בממשלת הקונפדרציה. בנו היה ג'ון בולוק קלארק הבן, גנרל בצבא הקונפדרציה ולימים חבר הקונגרס של ארצות הברית.
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
קלארק נולד ב-17 באפריל 1802 במחוז מדיסון, קנטקי, כבנם של בנט קלארק ומרתה קלארק. הוא היה אחיינו של ג'יימס קלארק, שכיהן כמושל קנטקי, וכן אחיינו של חבר הקונגרס כריסטופר הנדרסון קלארק.
הוא התחנך בבתי ספר מקומיים. בשנת 1818 עברה משפחתו לטריטוריית מיזורי, ושם החל ללמוד משפטים. לפי ההיסטוריון קנת' א. בורצ'ט, השכלתו המשפטית הייתה ברובה אוטודידקטית. בשנת 1824, בעודו מתגורר בפאייט שבמיזורי, התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק בעריכת דין.
ההיסטוריון ברוס ס. אלרדייס תיאר אותו כ"פוליטיקאי מלידה". גובהו היה כ-1.88 מטר - גבוה ביחס לרוב בני דורו - והוא נודע כמספר סיפורים מוכשר. קלארק רכש מוניטין ססגוני גם כעורך דין; באחד ממקריו, כאשר הבין כי הראיות נגד לקוחו חזקות במיוחד, דאג להפיץ ברחבי המחוז עצומות תמיכה והתנגדות בעניינו של הלקוח, עד שמאגר המושבעים האפשריים באזור הידלדל משמעותית.
בין השנים 1823–1825 כיהן כגזבר מחוז הווארד, ובין 1824 ל-1834 שימש כפקיד מערכת בתי המשפט של המחוז. נוסף על כך, היה חבר בכנסייה המתודיסטית, וההיסטוריון כריסטופר פיליפס תיאר אותו כאדם אדוק בדתו.
בשנת 1826 נשא לאישה את אלינור טרנר. לזוג נולד בן, ג'ון בולוק קלארק הבן, בשנת 1831.
שירותו במיליציה עריכה
קלארק היה פעיל במשך שנים רבות במיליציה של מיזורי. בשנת 1832 שירת כקולונל ביחידת הפרשים המתנדבים של מיזורי במהלך מלחמת בלאק הוק (אנ'). בין השנים 1836–1838 כיהן בדרגת מייג'ור גנרל במיליציה של המדינה.
במהלך מלחמת המורמונים במיזורי (אנ') בשנת 1838, ב-26 באוקטובר, הורה לו מושל מיזורי לילברן בוגס לפרוס כוחות מדינתיים במחוז דייוויס בעקבות דיווחים על מעשי זוועה. למחרת שלח לו בוגס את "צו ההשמדה של המורמונים", אחד המסמכים הידועים לשמצה בתולדות מיזורי, שבו נכתב כי "יש להתייחס למורמונים כאויבים, ויש להשמידם או לגרשם מן המדינה אם הדבר נחוץ לשלום הציבור".
קלארק היה האדם היחיד שקיבל את הצו ישירות מן המושל, והוא זה שהפיץ העתקים ממנו לשאר הקצינים הרלוונטיים. לאחר מכן גייס כוח צבאי ויצא לעבר ריצ'מונד שבמיזורי. אף כי דייוויד רייס אטצ'יסון כבר פיקד על הכוחות בשטח, הורה בוגס כי קלארק יקבל את הפיקוד העליון, ואטצ'יסון עזב את הזירה.
ב-1 בנובמבר 1838 נכנעו המורמונים. כאשר ניתנה הוראה להוציא להורג מנהיגים מורמונים שנשבו, אלכסנדר ויליאם דוניפהאן (אנ') סירב לבצע את ההוראה; מקורות מורמוניים מאוחרים טענו כי קלארק דווקא תמך ברעיון ההוצאה להורג.
ב-3 בנובמבר הגיע קלארק לריצ'מונד בראש כוח של כ־1,500 חיילים, אכף את תנאי הכניעה, ופתח בחקירת טענות בדבר מעשי זוועה שבוצעו במהלך העימות, בין היתר על סמך מידע שסיפק סמפסון אווארד. בעקבות החקירה נעצרו 50 מורמונים.
לאחר מכן נשא נאום בפני הגברים המורמונים באזור, ובו הורה להם לעזוב את מיזורי עד תחילת 1839. הוא הזהיר אותם שלא להתאסף בקבוצות של יותר מארבעה אנשים, אחרת "אזרחי מיזורי יבואו עליכם וישמידו אתכם". ההיסטוריון סטיבן ס. לה-סיור תיאר נאום זה כהשפלה קשה עבור הקהילה המורמונית.
הקריירה הפוליטית בארצות הברית עריכה
מבחינה פוליטית, קלארק היה חבר המפלגה הוויגית, והיה מועמדה למשרת מושל מיזורי ב-1840. ההיסטוריון פרי מק'קנדלס תיאר אותו כ"לא מן המנהיגים הבכירים" במפלגה. באותה עת היו הוויגים מיעוט במיזורי, בעוד הדמוקרטים זכו להצלחה רבה בבחירות המדינתיות שנערכו באותה שנה.
במהלך מערכת הבחירות הפיצו עיתונים דמוקרטיים טענות שלפיהן אנשי המפלגה הוויגית חילקו בחלקים מן המדינה פתקי הצבעה מזויפים, שבהם הוחלף שמו של המועמד הדמוקרטי, תומאס ריינולדס, בשמו של קלארק. הפוליטיקאי הדמוקרטי קלייבורן פוקס ג'קסון פרסם מכתב, תחת שם עט דק-מסווה, שבו האשים את קלארק במעורבות במזימה. ג'קסון אף העתיק מכתב שיוחס להתכתבות בין קלארק לבין ג'יימס ה. בירץ', תוך שימור מכוון של שגיאת כתיב כדי לחזק את אמינותו לכאורה. הדמוקרטים טענו כי המכתב נמצא בתיק אוכף, בעוד קלארק טען כי נגנב מכובעו לאחר שהותירו ללא השגחה.
קלארק, שזעם על ההאשמות, החליפו מכתבים חריפים עם ג'קסון באמצעות צדדים שלישיים, עד שבאמצע ספטמבר הזמין אותו לדו-קרב. ג'קסון השיב בתנאים שהעמידו את קלארק בעמדת נחיתות, וייתכן שכלל לא התכוון להילחם בפועל. בסופו של דבר הדו-קרב לא התקיים, אך המוניטין של קלארק במדינה נפגע. בבחירות עצמן הפסיד לריינולדס, שקיבל 29,625 קולות לעומת 22,212 לקלארק.
בשנת 1848 מונה שוב לדרגת מייג'ור גנרל במיליציה של מיזורי, תפקיד שבו החזיק עד 1861.
בשנת 1850 נבחר מטעם המפלגה הוויגית לבית הנבחרים של מיזורי כנציג מחוז הווארד. במסע הבחירות שלו תמך בזכויות המדינות וב"החלטות ג'קסון" - סדרת החלטות פרו-עבדות שהציג קלייבורן פוקס ג'קסון בשנת 1849. באותה שנה נשקל כמועמד הוויגי לסנאט של ארצות הברית, אך עמדותיו הרחיקו את חברי האגף המתון במפלגה, שתיארו אותו כאדם ה"עלול ביותר לפלג את המפלגה ואת האיחוד", והמועמדות ניתנה להנרי גייר. כהונתו בבית הנבחרים המדינתי נמשכה עד 1851.
עד 1857 עבר קלארק לשורות המפלגה הדמוקרטית, בעיקר בשל עמדותיו התומכות בעבדות. באותה שנה נבחר בבחירות מיוחדות לבית הנבחרים של ארצות הברית, למילוי המושב שהתפנה בעקבות התפטרותו של ג'יימס לינדלי (אנ'), והושבע לתפקיד ב-7 בדצמבר 1857. הוא נבחר מחדש ב-1858 וב-1860.
במהלך הבחירות ליושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1859–1860, שנחשבו מן הסוערות בתולדות הבית, עלה לדיון הספר האנטי-עבדותי The Impending Crisis of the South מאת הינטון רואן הלפר, שזכה לתמיכתם של 68 חברי קונגרס רפובליקנים. קלארק הציע החלטה שלפיה אותם חברי קונגרס לא יהיו כשירים להיבחר ליושב ראש הבית. הוא אף הקריא בקול את רשימת התומכים בספר. הצעתו החריפה עוד יותר את המתיחות בבית, עד שבמהלך הדיון שלף אחד מחברי הקונגרס מניו יורק אקדח לעבר חבר קונגרס אחר.
עד 1861 היה קלארק בעל הון רב ובבעלותו היו 160 עבדים. עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית באפריל אותה שנה, כאשר מדינות הדרום פרשו מן האיחוד והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, היה קלארק לאחד מן הבדלנים הבולטים במיזורי. ב-10 במאי פיזר קצין צבא ארצות הברית נתניאל ליון (אנ') התכנסות מיליציונית פרו-בדלנית מחוץ לסנט לואיס, ובעת שהוביל את העצורים ברחובות העיר פרצה מהומה. בתגובה הקימה ממשלת מיזורי את כוח המיליציה הפרו-בדלני "משמר מדינת מיזורי (MSG)".
שירותו בקונפדרציה עריכה
משמר מדינת מיזורי עריכה
מושל מיזורי, קלייבורן פוקס ג'קסון, מינה את קלארק למפקד הדיוויזיה השלישית של משמר מדינת מיזורי, שפעלה בצפון-מרכז המדינה, בדרגת בריגדיר גנרל. הפיקוד הכולל על הכוח נמסר לסטרלינג פרייס. ג'קסון ופרייס ציפו למתקפה מצד כוחותיו של נתניאל ליון, ומשהבינו כי לא יוכלו להחזיק בבירת המדינה ג'פרסון סיטי, בחרו להתבצר בבונוויל, לשם נשלח קלארק עם הדיוויזיה שלו.
לאחר שפרייס נאלץ לוותר זמנית על הפיקוד בשל מחלת מעיים קשה ב-13 ביוני, פיקד קלארק לזמן קצר על כוחות משמר המדינה בבונוויל, עד שג'קסון וקרוב משפחתו, הקולונל ג'ון מרמדיוק, הקימו פיקוד משותף. ב-17 ביוני תקף ליון והביס את כוחות המשמר בקרב בונוויל.
ב-5 ביולי 1861 היה קלארק בקרתגו עם ג'קסון וכמה מדיוויזיות המשמר. באותו יום הוביל את אנשיו נגד כוח פדרלי בפיקוד הקולונל פרנץ זיגל בקרב קרתגו. היה זה עימות מוגבל יחסית, שבו נהדפו כוחות האיחוד מן השדה באבדות קלות לשני הצדדים.
ב-13 ביולי 1861 סולק קלארק מבית הנבחרים של ארצות הברית בשל לחימתו נגד ארצות הברית, ובמיוחד בשל הנהגת כוחותיו בקרב קרתגו. בית הנבחרים הצביע בעד הדחתו ברוב של 94 מול 45, ואת מקומו תפס ויליאם אוגוסטוס הול (אנ').
לאחר מכן ריכז פרייס את כוחות משמר המדינה בקסוויל, וב-29 ביולי החל שיתוף פעולה ישיר בינם לבין כוח של צבא הקונפדרציה בפיקוד הבריגדיר גנרל בן מקאלוך. אחד מצעדיו של קלארק העמיק את חוסר האמון של מקאלוך כלפי כוחות המשמר: רבים מאנשי דיוויזיית קלארק היו בלתי חמושים, ומקאלוך סבר כי הם מהווים נטל על האספקה וביקש שישלחם לבתיהם, אך קלארק סירב, ומקאלוך לא היה מוסמך לפזרם בכפייה.
בתחילת אוגוסט נעו הכוחות המשולבים למחנה לאורך וילסונ'ס קריק. פרייס ביקש לפתוח במתקפה על כוחות האיחוד בספרינגפילד, ומקאלוך הסתייג תחילה, אך לאחר לחץ מצד פרייס, קלארק וקצינים נוספים, הסכים לתקוף למחרת. בפועל, ליון הקדים ופתח במתקפה עם שחר, ובכך החל קרב וילסונ'ס קריק. לאחר שפרייס למד על ההתקפה, הורה לקלארק ולמפקדים נוספים - ויליאם י. סלאק, ג'יימס ה. מקברייד ומוזבי מונרו פרסונס - להביא את חיל הרגלים והארטילריה שלהם לקו החזית.
בהמשך ניסה קלארק להורות גם לפרשי דיוויזייתו לתמוך בחיל הרגלים, אך אש ארטילרית של האיחוד גרמה לאי-סדר ניכר, ורק מעטים מהם הצליחו להשתלב בלחימה. לאחר הקרב שיבח מקאלוך את קלארק בדו"ח הפעולה שלו. קלארק עצמו נפצע ברגלו במהלך הקרב. ב-6 בדצמבר 1861 התפטר מן הוועדה הצבאית שלו במשמר מדינת מיזורי.
הקונגרס של הקונפדרציה ושנותיו האחרונות עריכה
באוקטובר 1861, הצביעו קלייבורן פוקס ג'קסון והממשלה הבדלנית שהודחה ממיזורי בעד פרישת המדינה מן האיחוד והצטרפותה אל קונפדרציית המדינות של אמריקה, כממשלת מיזורי תומכת הקונפדרציה. ממשלה זו מינתה את קלארק כציר אל הקונגרס הזמני של הקונפדרציה, שבו כיהן מ-7 בדצמבר 1861 ועד 17 בפברואר 1862. במהלך תקופה זו היה חבר בוועדות לענייני חוץ ולענייני אינדיאנים.
בקונגרס הראשון של הקונפדרציה קיבלה מיזורי שבעה מושבים בבית הנבחרים של הקונפדרציה ושני מושבים בסנאט של הקונפדרציה. ההיסטוריונים עזרא ג'. וורנר וו. באק ירנס תיארו את חברי המשלחת של מיזורי כ"מחוקקים ללא ציבור בוחרים", שכן המדינה עצמה הייתה ברובה בשליטת האיחוד. קלארק נבחר לאחד משני הסנאטורים של מיזורי, לצד רוברט לודוול ייטס פייטון (אנ'). בהגרלה נקבע כי קלארק יכהן בתקופה הקצרה יותר - כהונה בת שנתיים - והוא כיהן בסנאט של הקונפדרציה במשך כל כהונת הקונגרס הראשון, מ-18 בפברואר 1862 ועד 17 בפברואר 1864.
כסנאטור שירת בוועדות לענייני חוץ, לענייני אינדיאנים, לדואר ולדרכים, לדפוס, לקרקעות ציבוריות ולטריטוריות, ואף עמד בראש הוועדה לקרקעות ציבוריות. בתקופת כהונתו קידם את האינטרסים של האזור המערבי של הקונפדרציה. הוא ביקש לעצור את גיוס החובה באזורים שאוימו בידי כוחות האיחוד, ותמך בהקמת יחידות גרילה מקומיות. אף שבדרך כלל התנגד להרחבת סמכויות המינוי של נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס, הצביע לרוב בעד מדיניות הממשל כאשר הסוגיות לא נגעו ישירות לאזורו. במקביל תמך בניהול תקיף ונחוש יותר של המלחמה.
דייוויס ראה בו יריב פוליטי, בין היתר בשל התנגדויותיו החוזרות לעמדות הממשל. עם סיום כהונתו, מושל מיזורי מטעם הקונפדרציה תומאס קוט ריינולדס (אנ') נמנע מלמנותו מחדש לסנאט. בין הגורמים לכך נמנו יחסיו המתוחים עם דייוויס וכן שורת טענות שעלו נגדו, ובהן אלכוהוליזם, התנהגות פרועה, חוסר יושר וניהול קשרים רומנטיים שערורייתיים. את מושבו בסנאט ירש ג'ורג' גראהם וסט.
במאי 1864 נבחר קלארק לבית הנבחרים של הקונפדרציה לאחר שגבר בבחירות על קספר ויסטאר בל (אנ'). ציבור הבוחרים הורכב בעיקר מחיילי הקונפדרציה ומפליטים ממיזורי, והבחירות תוארו בידי היסטוריונים כ"הצבעה פארסית". בבחירות אלה זכה לתמיכתו של סטרלינג פרייס, יריבו של ריינולדס. בעקבות ניצחונו ייצג את מחוז הקונגרס השלישי של מיזורי בקונגרס השני של הקונפדרציה, וכיהן מ-10 ביוני 1864 ועד 18 במרץ 1865. בתקופה זו היה חבר בוועדות הבחירות והעניינים הצבאיים.
לאחר תבוסת הקונפדרציה בשנת 1865 הוצע פרס של 10,000 דולר על לכידתו. קלארק הצליח להימלט כשהוא מחופש ותחת שם בדוי, וברח למקסיקו. לאחר ששמע כי חדל להיות מבוקש, שב לארצות הברית והגיע לסן אנטוניו, טקסס, עד ספטמבר 1865. שם נעצר והוחזק בלואיזיאנה בפורט ג'קסון, אך שוחרר עד סוף ינואר 1866 בהחלטת נשיא ארצות הברית אנדרו ג'ונסון.
בשנת 1870 שב למיזורי. באותה שנה בוטלה בחוקת מיזורי דרישת "שבועת הברזל" (Ironclad Oath) - הצהרת נאמנות מחמירה לארצות הברית שנדרשה ממי שביקש לכהן במשרה ציבורית או לעסוק בעריכת דין לאחר המלחמה. לאחר ששוקמו זכויותיו האזרחיות והפוליטיות, חזר לעסוק בעריכת דין בפייט והמשיך בכך עד סוף ימיו.
בשנת 1872 ניסה להתמודד פעם נוספת על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, אך המועמדות ניתנה לבנו, ג'ון בולוק קלארק הבן, ששירת קודם לכן כגנרל בצבא הקונפדרציה ובהמשך אף כיהן בעצמו בקונגרס האמריקאי.
קלארק נפטר ב-29 באוקטובר 1885 בפאייט, מיזורי.
קישורים חיצוניים עריכה
- ג'ון בולוק קלארק, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ון בולוק קלארק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)