Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ברנרד מלמוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ברנרד מלמוד
ברנרד מלמוד
ברנרד מלמוד

בֶּרְנַרְד מַלַמוּד (באנגלית: Bernard Malamud;‏ 26 באפריל 1914 – 18 במרץ 1986) היה סופר אמריקאי יהודי. מלמוד כתב רומנים וסיפורים קצרים שרבים מהם מתארים את חיי המהגרים היהודים באמריקה. יחד עם סול בלו, ג׳וזף הלר, יצחק בשביס זינגר, נורמן מילר ופיליפ רות, נמנה עם הסופרים היהודים אמריקאים הידועים ביותר של המאה ה־20. ספריו וסיפוריו תורגמו לעברית וכך קרבו את הקורא הישראלי לספריו.

רומן הביכורים שלו, "הטבעי" (The Natural), עובד לסרט קולנוע מצליח בכיכובו של רוברט רדפורד (1984), ואילו הרומן „המתקן“ (The Fixer, 1966), העוסק באנטישמיות ברוסיה הצארית, זכה הן בפרס פוליצר והן בפרס הספר הלאומי של ארצות הברית (National Book Award for Fiction) בשנת 1968.

ספריו וסיפוריו תורגמו לעברית, ותרמו רבות לחשיפת הקורא הישראלי לספרות היהודית-אמריקאית.

ביוגרפיה עריכה

ברנרד מלמוד נולד ב-1914 בברוקלין, ניו יורק לברטה לבית פידלמן ומקס, יהודים שהיגרו מרוסיה. להוריו הייתה רשת של בתי מכולת בשכונת ברוקלין: ויליאמסבורג, פלטבוש ובורו פארק.

עם סיום לימודו התיכוניים הוא למד באוניברסיטת קולומביה - לשון אנגלית. בתקופת השפל הגדול בארצות הברית עבד בבתי חרושת ואחר-כך במשרד ממשלתי. ב-1939 פנה להוראה, ולימד בבית ספר תיכון בניו-יורק ושמש כמרצה לאנגלית באוניברסיטת אורגון.

פרסים והוקרה עריכה

ברנרד מלמוד היה מועמד וזוכה בפרס הספר הלאומי של ארצות הברית מספר פעמים לאורך הקריירה שלו:

  • בשנת 1958 היה מועמד לפרס על הרומן "העוזר" (The Assistant).
  • בשנת 1959 זכה בפרס על קובץ הסיפורים "חבית הקסמים" (The Magic Barrel).
  • בשנת 1962 היה שוב מועמד על הרומן "חיים חדשים" (A New Life).
  • בשנת 1964 היה מועמד על קובץ הסיפורים "חלושי השכל תחילה" (Idiots First).
  • בשנת 1967' זכה שוב בפרס, וכן בפרס פוליצר ליצירה בדיונית (Pulitzer Prize for Fiction), על הרומן יום הדין (The Fixer). הספר אף עובד לקולנוע באותה שנה בשם "יום הדין"'.

מלמוד נמנה עם קבוצה מצומצמת של סופרים אמריקאים שזכו פעמיים בפרס הספר הלאומי, וזכייתו הכפולה משקפת את מקומו המרכזי והמתמשך בספרות האמריקאית של המאה ה־20. בנוסף שני הרומנים הידועים ביותר של מלמוד – "הטבעי" (The Natural, 1952) ו"המתקן" (The Fixer, 1966) – עובדו לסרטי קולנוע: "הטוב מכולם" (1984) בבימוי בארי לוינסון ובכיכובו של רוברט רדפורד, ו"יום הדין" (1968) בבימוי ג'ון פרנקנהיימר ובכיכובו של אלן בייטס.

בשנת 2005 נכלל ספרו "העוזר" (The Assistant) ברשימת מאה הרומנים הטובים ביותר מאז שנת 1923 של מגזין Time[1].

אחד מסיפוריו הקצרים הידועים ביותר, "A Summer’s Reading", הכלול בקובץ "חבית הקסמים" (The Magic Barrel, 1958), נלמד במסגרת יחידת הספרות האנגלית בבחינות הבגרות בישראל, והוא מופיע גם בשנת 2025 בתוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך (פורטל עובדי ההוראה). הסיפור תרם להיכרותם של תלמידים ישראלים עם יצירתו של מלמוד ועם עולמה הערכי־מוסרי.

כתיבתו ועולמו הספרותי עריכה

ברנרד מלמוד החל בכתיבה כבר בתקופת לימודיו בתיכון. רומן הביכורים שלו, "הטבעי" (The Natural, 1952), העוסק בעלייתו ונפילתו של שחקן בייסבול, סימן את הופעתו של קול ספרותי ייחודי בספרות האמריקאית. ביצירה זו ניכרת יכולתו של מלמוד לשלב בין מציאות יומיומית לבין אלמנטים מיתיים-סמליים, ליצור מזיגה של ריאליזם ודמיון חופשי, ובשפה מותאמת לנסיבות – שפה המשקפת את עולמם החברתי והתרבותי של גיבוריו. הרומן עובד לסרט קולנוע מצליח בשנת 1984 בבימוי בארי לוינסון ובכיכובו של רוברט רדפורד, שהוקרן בישראל בשם "הטוב מכולם".

פרסומו הרחב בא לו עם הרומן "העוזר" (The Assistant, 1957) ועם קובץ הסיפורים "חבית הקסמים" (The Magic Barrel, 1958). בשתי יצירות אלה עיצב מלמוד את סגנונו הבשל והייחודי. ברומן "העוזר" שילב מלמוד לשון דיבור אמריקאית טבעית, עשירה בניואנסים של אנגלית אמריקאית עממית ובביטויים שמקורם ביידיש, ובכך העניק לדמויותיו קול אותנטי ומלא חום אנושי. הוא השתמש בניגוד שבין סגנון פשוט לבין עומק מוסרי, כדי לבטא את עולמו הפנימי של האדם הפשוט ואת המתח שבין מוסר אישי למציאות כלכלית וחברתית קשה. בקובץ "חבית הקסמים“ הרחיב מלמוד את טווח האמצעים הסיפוריים שלו: הוא שילב סמלים מיסטיים ודימויים מעולם האמונה היהודית עם סצנות עירוניות ריאליסטיות; יצר מיזוג בין אירוניה והומור לבין חמלה עמוקה; ונתן ביטוי לקונפליקט המתמיד בין יצר לגאולה, בין בדידות לבין תקווה. בכתיבתו הצליח מלמוד להטמיע בתיאורי החיים האמריקאיים את הרוח המוסרית של המסורת היהודית, ולפתח סגנון ייחודי שבו האירוניה משמשת כלי להביע גם ביקורת וגם חמלה. האירוניה שלו קומית ופאתטית כאחת – כלומר, היא משלבת הומור דק ולעיתים גרוטסקי עם פאתוס: עומק רגשי המעורר הזדהות, חמלה וכאב כלפי האדם הפשוט השקוע במאבקיו המוסריים והקיומיים. מלמוד מצליח לעורר בקורא חיוך וצער בעת ובעונה אחת, ובכך להעמיק את ההבנה של מורכבות החיים האנושיים. מלמוד היטיב לתאר את חיי המהגרים היהודים בארצות הברית ואת מפגש התרבויות שבין העולם היהודי המזרח-אירופי לבין החברה האמריקאית החדשה.

בשנת 1961 פרסם מלמוד את הרומן "חיים חדשים" (A New Life), המתאר יהודי, מכור לשעבר לאלכוהול, המלמד בקולג' חקלאי קטן בצפון-מערב ארצות הברית. גם ביצירה זו ניכרת אמפתיה עמוקה כלפי דמויות שוליות, גלמודות, סובלות וחסרות מזל, והיכולת לבטא באמצעותן מאבק מתמיד בין מציאות קשה לבין אידיאליזם ושאיפה לתיקון ולמשמעות. מלמוד עושה שימוש באירוניה מרומזת ובשפה מדוברת, פשוטה לכאורה, המשקפת את הפער שבין מעמדן החברתי הנמוך לבין עולמן הפנימי של הדמויות.

כל הנושאים שהוזכרו למעלה, ובהם הנושא החוזר ונשנה ביצירתו של מלמוד – היחס בין יהודים לגויים – מתמזגים ומתרחבים בהיקפם ובמשמעותם ברומן "המתקן" (The Fixer), הידוע בעברית גם בשם "יום הדין" (1966). רומן זה נחשב לאחד מן הרומנים הבולטים ביותר של מלמוד, וזיכה אותו הן בפרס פוליצר והן בפרס הספר הלאומי של ארצות הברית (National Book Award for Fiction) בשנת 1968. הספר אף עובד לקולנוע באותה שנה בשם "יום הדין".

הרומן מבוסס על עלילת הדם שקורבנה היה מנדל בייליס בקייב. גיבורו, יעקב בוק, נקלע לעלילת דם ומוצא עצמו במצב הדורש אומץ לב יוצא מגדר הרגיל. מלמוד מתאר בעוצמה רבה את תהליך התבגרותו הרוחנית של בוק – אדם פשוט שהגורל מעמיד אותו בפני מבחן אכזרי – ואת הדרך שבה הוא מגיע להבנה עמוקה של אחריותו ולחישול רצונו לעמוד בכבוד חרף הסבל והעוול.

בשנת 1972 פרסם מלמוד את הרומן "הדיירים" (The Tenants), המתאר ידידות טעונה בין סופר יהודי לבין סופר אפרו-אמריקאי, המתפתחת בהדרגה למאבק רווי שנאה ואלימות. שנה לאחר מכן, בשנת 1973, פרסם את קובץ הסיפורים "כובעו של רמברנדט" (Rembrandt's Hat), שבו המשיך לעסוק בנושאים של זהות, קנאה, אמנות ויחסי אנוש.

שני רומנים נוספים פרסם מלמוד בשנותיו האחרונות – "פרקי חיים של דובין" (Dubin’s Lives, 1979) ו"חסד אלוהים" (God’s Grace, 1982) – שנכתבו כמה שנים לפני מותו ועסקו בשאלות של בדידות, אמונה וחיפוש אחר גאולה אנושית.

מספריו עריכה

רומנים עריכה

  • "העוזר" (1957, The Assistant), תורגם לעברית בידי אברהם יבין, עם עובד, 1975 שהיא מהדורה מחודשת של הספר שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1962 - רומן המתאר משפחה יהודית קשת-יום המחזיקה בחנות מכולת זעירה באזור לא-יהודי של העיר. במרכז העלילה: עוזר נכרי צעיר הנכנס לעבודה בחנות, ונכנס גם לחייהם של בני המשפחה.
  • "חיים חדשים" (1961, A New Life), תורגם לעברית בידי אמציה פורת, עם עובד, 1962 - רומן חצי אוטוביוגרפי המתאר את עלילותיו של אקדמאי צעיר המלמד אנגלית (שפה וספרות) ועוקר ממנהטן, ניו יורק, אל מכללה קטנה בצפון אזור החוף המערבי של ארצות הברית.
  • "יום הדין" (1966, The Fixer), תורגם לעברית בידי אהרן אמיר, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1968
  • "הדיירים" (1971, The Tenants), תורגם לעברית בידי ברוך מורן, עם עובד, 1973
  • "פרקי חיים של דובין" (1979, Dubin's Lives), תורגם לעברית בידי אהרן אמיר, עם עובד, 1982
  • "חסד אלוהים" (1982, God's Grace), תורגם לעברית בידי אמציה פורת, עם עובד, 1984

קובצי הסיפורים עריכה

  • "חבית הקסמים" (1958, The Magic Barrel), תורגם לעברית בידי טל נתיב, זמורה ביתן, 1980 ובידי עדה פלדור, הוצאת כתר, 2011
  • "חלושי השכל תחילה" (1963, Idiots First), תורגם לעברית בידי ישראל חזק, זמורה ביתן, 1984
  • "תמונות פידלמן" (1969, Pictures of Fidelman)
  • "כובעו של רמברנדט" (1973, Rembrandt's Hat), תורגם לעברית בידי יהושע צפריר, זמורה ביתן מודן, 1982
  • "סיפורי ברנרד מלמוד" (1983, The Stories of Bernard Malamud)
  • "העם", תורגם לעברית בידי רות לבנית, זמורה ביתן, 1994

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ,All-Time 100 Novels, Time magazine
  2. ^ אהוד בן עזר, "העוזר" — החטא ועונשו, Moznaim / מאזנים כ"ט, 1969, עמ' 247–253
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ברנרד_מלמוד&oldid=46785"