בקע (גאולוגיה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
בקע הוא שקע צר וארוך בקרום כדור הארץ, המשתרע לאורכו של העתק נרחב.[1] היווצרות בקעים ארוכים אופיינית לתהליך של היפרדות לוחות טקטוניים וביקוע יבשות-על. לאורך שולי הבקע עשוי להתפתח עמק ביקוע.[2]
כאשר מתמלא הבקע מים יכול להיווצר מקווה מים – אגם בקע דוגמת הכנרת ואגמי הבקע הסורי-אפריקני, ואף אוקיינוס. בתחתית הבקע יכול להתאסף סלע געשי, ופעילות געשית היא מרכיב נפוץ, אם כי לא בהכרח קיים, בבקעים.
כאשר בקע היוצא מצומת משולש[3] אינו מתפתח לכדי אוקיינוס, הוא נקרא בקע כושל.
דוגמאות לבקעים עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
- הבקע הסורי-אפריקני
- בקע באיקל זהו הבקע היבשתי העמוק בכדור הארץ. עומקו הנוכחי המהווה את קרקעיתה של ימת באיקל, הוא כ-1,190 מטר מתחת לפני הים.
לקריאה נוספת עריכה
- פרופסור משה ברור, "בקע", לקסיקון גאוגרפי, (עמ' 4), הוצאת יבנה, תשס"א
קישורים חיצוניים עריכה
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|בקע]] בוויקישיתוף
הערות שוליים עריכה
- ^ בקע במילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
- ^ עמק ביקוע במילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
- ^ צומת משולש – נקודת מפגש המשותפת לשלושה לוחות טקטוניים, ר' מילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
קובץ:Symbole-géologie.png ערך זה הוא קצרמר בנושא גאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
