בנימין ענבר
פעולות נוספות
| קובץ:ענבר ברנשטיין בנימין 2.jpg | |
| לידה |
1931 אוקראינה |
|---|---|
| פטירה | 8 במרץ 2010 (בגיל 79 בערך) |
| תאריך עלייה | 1932 |
| כינוי | בני |
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. | |
| שירות צבאי | |
| השתייכות |
קובץ:Palmach.svg פלמ"ח קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל |
| דרגה | תת-אלוף תת-אלוף |
|
1948–1978 (כ־30 שנה) | |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העצמאות מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
| עיטור העוז עיטור העוז | |
| תפקידים נוספים | |
| חבר המועצה המקומית קריית טבעון, סמנכ"ל שירותי בריאות כללית | |
בנימין (בני) ענבר (ברנשטיין) (1931 – 8 במרץ 2010) היה תת-אלוף בצה"ל, בעל עיטור העוז, כיהן בין היתר כקצין המשטרה הצבאית הראשי.
שירותו הצבאי עריכה
ענבר נולד באוקראינה בשנת 1931. שנה לאחר מכן עלה לישראל. גדל בירושלים ובגיל 13 עבר עם משפחתו לנתניה.
בשנת 1948 התגייס לפלמ"ח, והוא בן 16, כחלק מהכשרת מעוז. ענבר עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי כיתות, ולחם במלחמת העצמאות כחבלן בגדוד הראשון והשלישי. בתום המלחמה עבר ענבר לשירות קבע ועבר קורס קצינים. הוא נפצע באורח קשה בתאונת דרכים ועבר שיקום ממושך. שימש כמפקד מחלקה ביחידת סיור של פיקוד הדרום (יחידה 30), מפקד פלוגה בגדוד 50, עבר קורס לוחמה זעירה והדריך בבה"ד 1. לתקופה קצרה שימש ענבר כסמג"ד בחטיבת הצנחנים, אולם נפצע בצניחה ועבר ל-חטיבת גולני. בשנת 1962, בעת שימש מפקד פלוגת קורס מ"כים של חטיבת גולני, לחם במבצע סנונית, פעולת תגמול כנגד המוצבים הסורים בכפר נוקייב. על לחימתו הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל שהומר ב-1973 בעיטור העוז[1].
ב-1963 מונה לקצין מבצעים בפיקוד הצפון ולאחר מכן שירת כמפקד בנח"ל. ב-1966 מונה למפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. במלחמת ששת הימים הוטלה על הגדוד המשימה לכבוש את תל עזזיאת, מוצב פלוגתי סורי מבוצר ברמת הגולן[2]. לחימת הגדוד התייחדה בכך, שלא סטתה מהתכנון המקורי, והמוצב נכבש כמעט ללא נפגעים: הרוג אחד, שלא נפגע בלחימה עצמה, וארבעה פצועים.
בהמשך התקדם ענבר במסלול הפיקודי. ב-1968 מונה לקצין אג"ם של פיקוד הצפון, ב-1969 למדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה וב-1971 לנספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון באתיופיה. במלחמת יום הכיפורים חזר לישראל ושימש קצין קישור במטה אוגדה 146. בשנים 1974–1975 שימש כמפקד חטיבת ירושלים.[3] בשנים 1977–1976 שימש כקצין המשטרה הצבאית הראשי בדרגת תת-אלוף.
לאחר שחרורו מצה"ל התמודד ב-1978 על ראשות המועצה המקומית קריית טבעון בה התגורר, וכיהן כחבר המועצה מטעם סיעת המערך. כיהן כמנהל חברת תל-בר, חברת בת של קופת חולים כללית, מנהל מרחב העמק וסמנכ"ל הקופה. בשנת 2010 נפטר לאחר מחלה קשה.
ענבר היה נשוי לנטע והביא עמה לעולם חמישה ילדים. בנם גיורא ענבר, תת-אלוף במילואים פיקד, כאביו לפניו, על גדוד 51.
ענבר היה רוכב אופניים נלהב ולזכרו נערך מדי שנה מרוץ אופניים 'סובב טבעון'.
קישורים חיצוניים עריכה
- בנימין ענבר, באתר הפלמ"ח
- פנחס וולף, זה נפצע וההוא נפצע, כל המפקדים נפצעו. המצב נהיה חמור, במחנה, 03.08.2007, כפי שהועלה ב"אתר הגבורה".
- גיורא ענבר, בין גופות הסורים אבא אמר: "רק מי שמעריך את החיים יכול לקבל אחריות על בני אדם", באתר כלכליסט, 4 בפברואר 2010
- עיטור העוז שהוענק לרס"ן בנימין ענבר, באתר "בעוז רוחם" של אכ"א.
- יוסף ולטר, גולני שלהם, מעריב, 18.04.1986.
- דב גולדשטיין, אב ושני בנים-חיילים במלחמה אחת , מעריב, 10.01.1975.
הערות שוליים עריכה
- ^ בשנת 1970 נחקק חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, בו נקבעו עיטור העוז ועיטורים נוספים. בעקבות החוק נבחנו מחדש המקרים של מי שקיבלו את צל"ש הרמטכ"ל על ידי ועדה וחלק מהצל"שים הומרו בעיטורים. במקרה זה הומר הצל"ש בעיטור העוז
- ^ אלישיב שמשי, בהם יותר מכל: על סוד ההצלחה של צה"ל, הוצאת משרד הביטחון, 2005, עמודים 159-168.
- ^ אל"מ עופר – מפקד פיקוד הדרכה, על המשמר, 1 בינואר 1975
| מפקדי חטיבת ירושלים קובץ:JerusalemBrigade.png | |
|---|---|
|
| קציני משטרה צבאית ראשיים (קמצ"ר) קובץ:Military Police Corps tag.svg | |
|---|---|
|
