בניין המגירות
פעולות נוספות
| בניין המגירות | |
| בניין המגירות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שימוש | מגורים |
| כתובת | רחוב שמעוני 9, באר שבע |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1966 |
|
פרמטר , הוא ערך בלתי תקין של "רוחב,אורך".פרמטר , הוא ערך בלתי תקין של "רוחב,אורך".
| |
בניין המגירות או בניין 14 הקומות או הרב קומות, הוא בניין מגורים רב-קומות בלב שכונה ב' בעיר באר שבע, ברחוב שמעוני 9.
בשנות ה-70 עלה הבניין לכותרות כסמל לבנייה מודרנית בלב העיר המדברית. במשך עשרות שנים היה בניין המגורים הגבוה ביותר בבאר שבע. הבניין מוכר גם בזכות צורתו הבולטת שהקנתה לו כינויים שונים, כגון "מגדל הקוביות" ו"מגדל הטטריס". לעיתים מכונה בקצרה "הטטריס"[1], על שום האסוציאציה שבין צורתו של הבניין לבין צורות המבנים שנוצרות במשחק מחשב בשם זה.
בנוסף, המבואה לבניין היא גרם מדרגות גבוה ברוחב של כחמישה עשר מטרים הבנוי מאבן שחורה, מה שתורם לעיצוב האדריכלי הנועז, יחסית לתקופה.
על המבנה עריכה
הבניין תוכנן על ידי האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן ונבנה בשנת 1966[2]. במקור יועד להיות אחד משלושה מבנים שייבנו במסגרת פרויקט נרחב יותר בשכונה[3], אולם בסוף נבנה כבניין בודד. הבניין צוין לשבח, יחד עם מבנים אחרים בבאר שבע, במסגרת פרס ריינולדס שהוענק למתכנני באר שבע 1970, וכן פורסמה תמונתו בעיתון הניו יורק טיימס במסגרת כתבה על העיר באר שבע[3]. במגדל ארבע עשרה קומות ובו שתי מעליות. מעלית אחת עוצרת בקומות הבניין הזוגיות, והשנייה עוצרת בקומות האי-זוגיות.
כיום, מרבית דייריו הם סטודנטים, עקב מיקומו בלב אזור שנחשב "סטודנטיאלי", לב שכונה ב'. גובהו היחסי וצורתו הייחודית עושים אותו נקודת ציון בולטת בשכונה.
לקריאה נוספת עריכה
- צבי אלחייני ומיכאל יעקובסון, אחרי המודרניזם: האדריכלות של משה לופנפלד וגיורא גמרמן, הוצאת אסיה, 2021
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בבניין המגירות ובבניין הפירמידה בבאר שבע, באתר 'חלון אחורי', 22 בדצמבר 2025
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ חן ק., 19:32 – 19:45 – שתייה מס' 2 - ערב ויסקי וביולוגיה בטטריס אצל תדי ויוב, באתר "כוורת", 27 במאי 2013 (ארכיון)
- ^ ערן טמיר, מגדל של מגירות, באתר ערסיטקטורה - מחשבות על בניינים סביבה וחברה, 21 בדצמבר 2007
- ^ 1 2 ערן טמיר, מגדל וגמל (עוד על 'הארבע-עשרה קומות'), באתר ערסיטקטורה - מחשבות על בניינים סביבה וחברה, 20 במרץ 2010