בית ספר בין-לאומי
פעולות נוספות
.jpg){kind=link}
בית ספר בין-לאומי הוא מוסד חינוכי, המשלב לפחות מימד בין-לאומי אחד בפעילותו. דוגמאות לממדים בין-לאומיים הם: תוכנית לימודים זרה למדינה המארחת, שפת הוראה ולמידה זרה למדינה המארחת, אוכלוסיית תלמידים בין-לאומית משמעותית ואוכלוסיית מורים בין-לאומית. בתי ספר בין-לאומיים משרתים בעיקר ילדים של דיפלומטים, שחקנים זרים, מהגרי עבודה או אחרים אשר נמצאים בשהות ארוכה בחוץ לארץ אשר מצריכה לשים את ילדיהם במערכת החינוך והם אינם יכולים לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך של המדינה המארחת, בשל שפת לימוד, אי התאמה בתכנים, ולעיתים רמת חינוך יותר נמוכה בבתי הספר המקומיים במדינה המארחת מאשר במדינת המוצא.
היסטוריה עריכה
מכינת מזרו לאנגלית בינונית (MEMPS) בלסטו, הקיימת עד היום, הוקמה בשנת 1890 עבור ילדי מיסיונרים דוברי אנגלית, סוחרים ופקידים בממשל הבריטי ובה לימד מורה אחד[1]. סילבסטר (2002) טוען שהקולג' הבין-לאומי בספרינג גרוב, לונדון, שהיה קיים בין השנים 1889–1866, יכול היה להיות בית הספר הבין-לאומי הראשון. הקולג' צמח מתוך אינטרס של קבוצת אנשים שהציעה שמספר בתי ספר בין-לאומיים באירופה יוכלו לתת מענה לתלמידים ממדינות שונות באופן שבו "התלמידים, במעבר ממדינה ושפה למדינה ושפה אחרת, לא ימצאו שום שינוי ניכר של מהלך הלימודים כדי לעכב את התקדמות חינוכם"[2].
במהלך המאה ה-20, עם התרחבותה של הכלכלה הגלובלית, התפשטות התופעה של משפחות נודדות בעקבות עיסוקם של ההורים והיווצרותם של ילדי התרבות השלישית, עלו מספרם של בתי ספר בין-לאומיים ברחבי העולם הנותנים מענה של תוכנית לימודים ממדינת המקור במדינה המארחת (בדרך כלל ארצות הברית או אנגליה) או תוכנית לימודים בין-לאומית. לקראת סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, גדל מספרם של בתי הספר הבין-לאומיים עוד יותר, במטרה לספק מענה למשפחות מקומיות המעוניינות, לפי גולד (1999), לפתח אצל ילדיהן גישה להזדמנויות עבודה בכלכלה עולמית וליהנות מחינוך של ילדיהן כהשקעת הון תרבותית של אליטה עולמית[3].
רקע והגדרה עריכה
ה-International School Consultancy (ISC) הגדירה ב-2015 בית ספר בין-לאומי כ"בית ספר המלמד תוכנית לימודים בשפה האנגלית מחוץ למדינה דוברת אנגלית"[4]. אך יש הטוענים שהגדרה זו צרה מלהכיל את כל סוגי בתי הספר הבין-לאומיים, מכיוון שהיא מניחה שאנגלית היא השפה הבין-לאומית היחידה. טענה זו מעלה סוגיה לגבי קיטלוגם של בתי ספר המלמדים תוכניות לימודים בשפות אחרות כמו ספרדית, מנדרינית או יפנית, במדינות שאינן דוברות שפות אלו.
בתי ספר רבים, המגדירים את עצמם בין-לאומיים, הם גופים פרטיים המתנהלים מחוץ למערכות החינוך הלאומיות. מכיוון שאין קריטריונים מוסכמים להגדרה על מהו בית ספר בין-לאומי[5] ואין שום גוף בין-לאומי האחראי על הסמכה או אישור בית ספר כ"בין-לאומי", ברורה הסיבה למגוון העצום של בתי הספר הבין-לאומיים ברחבי העולם[1].
אומנם חקר בתי ספר בין-לאומיים הוא קצר יחסית, אך מהמחקרים בתחום של החוקרים הבריטים מארי היידן וטריסטן באנל ניתן לזהות כמה תכונות מובילות המאפשרות לזהות בתי ספר בין-לאומיים.
תכונה שנייה היא שפת ההוראה והלמידה. אם ניקח את ההגדרה של ה-ISC ונרחיבה להוראה ולמידה בשפה זרה למדינה המארחת יכולה הגדרה זו להוות עוד סממן של בית ספר בין-לאומי.
תכונה שלישית היא קהל יעד של הורים ותלמידים. במקור בתי ספר בין-לאומיים הוקמו כדי לתת מענה לצורך של אוכלוסיות גולות בעקבות עיסוקם של ההורים. עם השנים גדלה הדרישה של אוכלוסייה מקומית, ממעמד סוציואקונומי בינוני, לחינוך בין-לאומי על מנת לתת יתרון לילדיהם בקבלה לאוניברסיטאות מערביות נחשבות וכניסה לעולם התעסוקה הגלובלי[6]. אחוז התלמידים ממדינות זרות לעומת התלמידים המקומיים, הוא מאפיין חשוב נוסף[3].
תכונה רביעית היא מגוונו הבין-לאומי של צוות ההוראה בית הספר. ממגוון של אוכלוסיות התלמידים ניתן לצפות, כי מגוון יימצא גם באוכלוסיות ההוראה של בתי ספר בין-לאומיים. גורמים הכוללים את תוכנית הלימודים המוצעת, שפת ההוראה, דרישות השלטון הלאומי והמקומי, מדיניות העסקה בבתי הספר ומגבלות היתר העבודה ישפיעו על רמת הגיוון בקרב עובדי ההוראה[1].
תכונה מעניינת נוספת היא בעלות בית הספר ומטרותיו הכלכליות. במהלך 50 השנה האחרונות, תהליך הביזור וההפרטה של מערכות החינוך במדינות הצפון הגלובלי, הביאו ליצירתם של בתי ספר שונים בעלי מבנה בעלות שונה. חלקם בבעלות ציבורית, חלקם בבעלות פרטית, וחלקם שילוב של השניים. אם בעבר בתי ספר היו ללא מטרות רווח, אזי במאה ה-21 קמו בתי ספר בין-לאומיים פרטיים בעלי מטרות רווח.
כפי שניתן לראות, אין הסכמה או אחידות לגבי מאפייניו של בית ספר בין-לאומי, אך בעזרת שילוב של כמה תכונות אפשר אולי לסווגם. היידן, טומפסון (2008) ובאנל (2016), מקטלגים את בתי הספר לשני סוגים עיקריים "מסורתי" ו"אידאולוגי", ומציינים שבשני העשורים האחרונים, התווסף סוג חדש הנקרא "לא-מסורתי".
בית ספר בין-לאומי "מסורתי" מאופיין בתוכנית לימודים בין-לאומית כדי לתת מענה לאוכלוסייה של הורים המתניידים ברחבי העולם ומועסקים על ידי שגרירויות, האומות המאוחדות, צבאות או חברות בין-לאומיות. ההוראה והלמידה נעשים בשפה האנגלית, והבעלות היא בדרך כלל ללא מטרות רווח[6][3].
לעומתו, בית ספר בין-לאומי "אידאולוגי" הוא בית ספר אשר בחזון חינוכו עומדת הפילוסופיה של קורט האן או שוויון ושלום עולמי[6]. בתי ספר כגון, ארגון הקולג'ים הבינלאומיים (UWC) הם בתי ספר פרטיים ללא מטרות רווח, המלמדים תוכנית לימודים בין-לאומית בשפה האנגלית (בדרך כלל), וקהל היעד הוא תלמידים מכל העולם[6].
כפי שניתן לזהות, בשני סוגים אלה, בתי הספר הם ללא מטרות רווח, בעלי תוכנית לימודים בין-לאומית, עם קהל יעד בין-לאומי, וההוראה נעשית בשפה האנגלית בדרך כלל. לפי באנל[7][6] העובדה שבתי הספר מסוגים אלו מלמדים תוכנית בין-לאומית מבסס בבטחה את הלגיטימיות של טענתם כבתי ספר בין-לאומיים.
הסוג השלישי, והשנוי במחלוקת, הוא בית הספר ה"לא-מסורתי". סוג זה של בתי ספר הוא הסיבה המרכזית לצמיחה הגדולה של בתי ספר בין-לאומיים בשני העשורים האחרונים[7]. אלו הם בתי ספר פרטיים שהוקמו למטרות רווח ומשרתים קהל יעד מקומי ברובו ממעמד סוציואקונומי בינוני. תוכניות הלימודים ושפת ההוראה הן לרוב זרות למדינה המארחת, אך רק לעיתים הן בין-לאומיות[6].
תוכנית לימודים בין-לאומית עריכה
כפי שבאנל (2017) טוען, תוכנית הלימודים היא מאפיין מהותי בהגדרתו של בית ספר כ"בין-לאומי"[7]. היידן ותומפסון (2018) פורטות את תוכניות הלימודים הנלמדות בבתי ספר בין-לאומיים לשתי קטגוריות מרכזיות:
- תוכנית לימודים של מדינת האם שעברה עיבוד.
- תוכנית לימודים בין-לאומית מקוריות[1].
דוגמאות מובילות לתוכניות לימודים שעברו עיבוד הן: תעודה כללית בין-לאומית להשכלה תיכונית (IGCSE) האנגלית, והדיפלומה הבין-לאומית של השמה מתקדמת (AP) האמריקאית. לעומתן ישנן את הבגרות האירופאית (European Bachelorette), והבגרות הבין-לאומית (IB) על שלל תוכניותיה לגילאים שונים אשר נוצרו במקור כתוכניות בין-לאומיות.
הבגרות הבין-לאומית (IB) עריכה
ארגון הבגרות הבין-לאומי (IBO), הרשום בז'נבה חגג חמישים שנה באוקטובר 2018. הארגון מציע שלוש תוכניות לימודים בין-לאומיות לגילאים 3–19 שנים. בשנת 2010 הכיל הארגון מגוון של 3,305 בתי ספר ב-139 מדינות המחנך כ-854,000 תלמידים[8]. 10 שנים לאחר מכן, בדצמבר 2020 גדל הארגון על פי הנתונים באתר הרשמי (ibo.org) לכ-5,400 בתי ספר ב-158 מדינות ומחנך כ-1.4 מיליון תלמידים.
התוכנית הלימודית והחינוכית של ה-IB מבוססת על פילוסופיה של "חינוך ליברלי לרציונליות אנושית"[9]. המשימה המוצהרת של הארגון היא "לפתח צעירים חוקרים, בעלי ידע ואכפתיות העוזרים ליצור עולם טוב יותר ושליו יותר באמצעות הבנה וכבוד בין-תרבותיים"[10].
תוכנית הדיפלומה (DP) היא התוכנית הוותיקה והמובילה מתוך שלוש תוכניות הלימודים של הIB והיא נועדה לגילאי 16–18. זוהי תוכנית מדוקדקת ויוקרתית אשר נבנתה בכוונה תחילה להיות בין-לאומית ולא עבור לאום מסוים[1]. היא מוכרת על ידי כל האוניברסיטאות המובילות בעולם וזמינה בשלוש שפות: אנגלית, צרפתית וספרדית. התוכנית מבוססת על 6 מקצועות בחירה ממגוון של קורסים, 2 מקצועות ליבה (חובה) ופעילות חוץ לימודית. הקווים המנחים של התוכנית הם:
- השכלה רחבה יותר עם מידה מסוימת של התמחות
- התמחות במקצועות המשתרעים על פני מדעי הרוח והמדעים
- רכישת שפה שנייה
- אתיקה במדע
- התמחות במדעי הרוח תוך הערכת "יופייה של המתמטיקה"
- חשיבה ביקורתית ורכשית כישורי למידה עצמית (להבדיל מצבירת ידע ושינון)[10].
לפי באנל, ה-IB הוא ללא ספק כוח מרכזי בפיתוח החינוך הבין-לאומי[11].
בתי ספר בין-לאומיים בישראל עריכה
נכון ל-2024, קיימים בישראל מספר בתי ספר הממתגים את עצמם כבתי ספר בין-לאומיים: בית הספר האמריקאי הבין-לאומי באבן יהודה (AIS) הפועל על פי תוכנית הלימודים האמריקאית - AP, ובית הספר הבין-לאומי בכפר הירוק (EMIS), בית הספר הבין-לאומי בגבעת חביבה (Younited) אשר מלמדים את הIB ובית הספר טריהאוס בהרצליה פיתוח (THIS) אשר מלמדים את הIB[12] וקורסים בתוכנית הלימודים האמריקאית - AP[13].
ביקורת עריכה
ימיני ופלופ (2015) טוענים שהכנסת ממדי בין-לאומיות לחינוך על ידי אימוץ אסטרטגיות פדגוגיות חדשות, או לחלופין אימוץ תוכניות לימודיות בין-לאומיות בשלמותן, עשויות לתרום לייצור הבדלי יכולות בין יחידים בחברה. באופן כללי, נראה כי בתי ספר פרטיים (אוכלוסיות חזקות) מארגנים את עצמם על פי הדרישות החדשות לחינוך בין-לאומי, ואילו בתי ספר ציבוריים המזוהים עם אוכלוסיות מוחלשות אינם עושים זאת. תופעה זו עשויה להרחיב עוד יותר את הפערים החברתיים והכלכליים הקיימים היום[14].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 Hayden, M., & Thompson, J. (2008). International schools: Growth and influence. In UNESCO: International Institute for Educational Planning.
- ^ Sylvester, R. (2002). The First International School: The Story of the London College of the International Education Society (1866-1889). University of Bath/International Baccalaureate Conference Interpreting International Education-Dimensions of Theory and Practice Geneva, 11–13.
- ^ 1 2 3 Hayden, M. (2011). Transnational spaces of education: the growth of the international school sector. Globalisation, Societies and Education, 9(2), 211–224. https://doi.org/10.1080/14767724.2011.577203
- ^ The International School Consultancy. (2015). "The International Schools Market." https://docplayer.net/1538739-The-international-school-consultancy.html
- ^ MacDonald, J. (2006). The international school industry: Examining international schools through an economic lens. Journal of Research in International Education, 5(2), 191–213.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Bunnell, T., Fertig, M., & James, C. (2016). What is international about International Schools? An institutional legitimacy perspective. Oxford Review of Education, 42(4), 408–423.
- ^ 1 2 3 Bunnell, T., Fertig, M., & James, C. (2017). Establishing the legitimacy of a school’s claim to be "International": the provision of an international curriculum as the institutional primary task. Educational Review, 69(3), 303–317.
- ^ Resnik, J. (2012). The denationalization of education and the expansion of the International Baccalaureate. Comparative Education Review, 56(2), 248–269.
- ^ Sobulis, H. (2005). The philosophical foundations of the International Baccalaureate curriculum. IB Research Notes, 5(3), 2–5.
- ^ 1 2 IBO. (2019). "What is an IB Education?." Retrieved February 2, 2021, from https://www.ibo.org/globalassets/what-is-an-ib-education-en.pdf.
- ^ Bates, R. (2010). Schooling internationally: Globalisation, internationalisation and the future for international schools. Routledge.
- ^ רישום בית הספר טריהאוס באתר הרשמי של ה-IB, באתר ibo.org
- ^ מינוי בתי ספר מורשים ללמד קורסים של AP באופן רשמי, באתר apcourseaudit
- ^ Yemini, M., & Fulop, A. (2015). The international, global and intercultural dimensions in schools: An analysis of four internationalised Israeli schools. Globalisation, Societies and Education, 13(4), 528–552.