בטי רויטמן
פעולות נוספות
| מעסיק | האוניברסיטה העברית בירושלים |
|---|---|
בטי רויטמן (בצרפתית: Betty Rojtman; נולדה ב-22 ביולי 1949) היא סופרת ופרופסור אמריטה לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. ישראלית ילידת צרפת.
ביוגרפיה עריכה
רויטמן נולדה בפריס, לאחר מלחמת העולם השנייה. אביה היה הרב פאול רויטמן, ממנהיגי יהדות אירופה אשר פעל למען חינוך וקירוב יהודי התפוצות לישראל. אמה הייתה לאה רויטמן לבית שליידר. הוריה היו בזמן מלחמת העולם השנייה במחתרת היהודית בצרפת, שאביה היה בין מייסדיה.[1] לרויטמן שני אחים: ז'וליאן רויטמן (נולד: 1945), מזכ"ל קרן קסיפ-קוז'אסור וד"ר אילנה קלוטשטיין, מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, הנשואה למרק קלוטשטיין, קרדיולוג במרכז הרפואי שערי צדק.
רויטמן למדה ספרות ותיאטרון בסורבון בצרפת, וקיבלה דוקטורט ב-1973 מאוניברסיטת פריז III: סורבון-נוול (אנ').[1]
ב-1971 עלתה לארץ ישראל עם הוריה ואחותה הצעירה.[1]
רויטמן לימדה במחלקה לצרפתית באוניברסיטת בר-אילן בין השנים 1971–1985. במהלך תקופה זו פרסמה מחקרים בכתבי העת של האוניברסיטה בעיקר סביב יצירותיו של סמואל בקט.
ב-1986 עברה ללמד בחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1995 מונתה לפרופסור וב-2014 לפרופסור אמריטוס עת פרשה מהאוניברסיטה.
בין השנים 1999 ל-2002 היא כיהנה כראש המחלקה ללימודי צרפתית. היא החזיקה בקתדרה ע"ש קתרין קורנל לספרות השוואתית.[2]
בשנת 1993 שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת מונטריאול. בין השנים 1996–2009 העבירה סמינרים בקולג’ הבינלאומי לפילוסופיה בפריז. בשנים 2004–2005 הוזמנה לשמש כמנהלת מחקר בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה ובשנת 2007 מונתה כנציגה של קרן פול ריקר בישראל. בשנת 2011 הוזמנה כעמיתת מחקר במכון ללימודים מתקדמים בפריז.
מחקריה עריכה
רויטמן החלה כחוקרת תיאטרון ובהמשך פנתה למחקרים בתחום הספרות והמחשבה הצרפתית המודרנית. מחקריה המאוחרים יותר עוסקים בקשר בין ההגות הצרפתית למסורת היהודית. במחקריה היא עושה שימוש גם בחינוך התורני- פרשני עליו גדלה.
בספרה "כמיהה לתהום" היא בוחנת את התשובות בהגות של ארבעה פילוסופים צרפתים: ז'ורז' בטאיי, ז'אק לאקאן, מוריס בלאנשו וז'אק דרידה אשר התבססו בהגותם על סדרת הרצאות שנשא הצרפתי ממוצא רוסי אלכסנדר קוז'ב ב"אקול פראטיק דה אוטז אטיד" בפריז בין השנים 1933–1939. בסדרה זו הציג קוז'ב את פרשנותו ל"הפנומנולוגיה של הרוח" של הגל.[3]
ספריה עריכה
- בטי רויטמן, מישורי ביטוי במחכים לגודו, 1975
- בטי רויטמן, סליחת הלבנה - על הטרגיות התנ"כית, הוצאת כרמל, 2008, מצרפתית: ניר רצ׳קובסקי
- ראשיתה של תנועת בני עקיבא באירופה: מפעלו של הרב פאול רויטמן: סיפורים, עדויות ומסמכים, אספה וכינסה בטי רויטמן, ההסתדרות הציונית, 2009
- בטי רויטמן, כמיהה לתהום – התשוקה למוות בהגות הצרפתית של המאה ה-20, הוצאת רסלינג, 2020, מצרפתית: איתי בלומנצוויג
פרסים עריכה
- 1993 - אבירה במסדר הדקלים של האקדמאים
קישורים חיצוניים עריכה
- בטי רויטמן באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
- קורות החיים של בטי רויטמן באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
- אלעד נבו, חותרת אל המֵעבר: כשההגות הצרפתית ותורת הקבלה נפגשות, בעיתון מקור ראשון, 22 בנובמבר 2020
- אתר למנויים בלבד ניצן רותם, ארבעה פילוסופים סביב המדורה הרוחשת של התשוקה למוות, באתר הארץ, 16 במרץ 2021
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg מז’אק דרידה ועד הרב קוק: יצר המוות בפילוסופיה הצרפתית – והאלטרנטיבה היהודית | עם פרופ’ בטי רויטמן, סרטון בערוץ "Matan Hasidim", באתר יוטיוב, 10 באוק׳ 2025
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה, התשוקה למוות היא תשוקת החיים – ראיון עם בטי רויטמן על ספרה "הכמיהה לתהום", באתר תְּנוּעַת עֵינַיִם מְהִירָה, 2020-08-12
- ^ Betty Rojtman, The Fascination with Death in Contemporary French Thought: A Longing for the Abyss, Springer International Publishing, 2020-08-13, ISBN 978-3-030-47321-1. (בEnglish)
- ^ אתר למנויים בלבד ניצן רותם, ארבעה פילוסופים סביב המדורה הרוחשת של התשוקה למוות, באתר הארץ, 16 במרץ 2021