א. אלמי
פעולות נוספות
| קובץ:Portrait of Eli Almi.png |
אליהו־חײם שפס (ביידיש: אליהו־חײם שעפס; 2 בינואר 1892 – 25 בספטמבר 1963), הידוע בעיקר בשמות העט אלי אלמי או א. אלמי, היה משורר, עיתונאי, מסאי ומיסטיקן יהודי-אמריקאי יליד פולין, שכתב ביידיש ובאנגלית. יצירתו התפרשה על תחומים רבים: פילוסופיה, דת, תורת הנסתר, סאטירה ושירה לירית.
הוא זכה לשבחי הביקורת בארצות הברית. למשל, ה"דטרויט ג'ואיש ניוז" תיאר אותו כ"אחד היצירתיים ביותר מבין סופרי היידיש". יצחק בשביס-זינגר שיבח את ידיעותיו המיסטיות, והשווה אותו לאנשי רוח כמו הלל צייטלין.[1]
ראשית חייו עריכה
אליהו-חיים שפס נולד ב-2 בינואר 1892 בוורשה להוריו שלמה זלמן ורייזל-גיטל שעפס. הוא היה בן למשפחה יהודית ענייה. עד גיל 10 התחנך ב"חדר" (תלמוד תורה) ולאחר מכן רכש את השכלתו כאוטודידקט.[2]
קריירה עריכה
ב-1907, בגיל 15, פרסם אלמי את שירו הראשון בכתב העת הספרותי "ראָמאַן־צײַטונג", שבו י.ל. פרץ היה פטרונו הספרותי.[3] בשנת 1908 השתתף באירוע המכונן של תרבות היידיש, ועידת צ'רנוביץ, שבה הוכרזה היידיש כלשון לאומית יהודית. באותה שנה עבר לקרקוב, שם פרסם אברהם רייזן כמה משיריו. כששב לוורשה, שנה לאחר מכן, הצטרף לקבוצת פולקלור שהקים נח פרילוצקי . ב-1910, בגיל 18, הפך למזכיר המערכת הראשון וממקימי העיתון היידי הנפוץ "דער מאמענט" של פרילוצקי ואביו, בו פרסם את יצירותיו לעיתים קרובות. בנוסף למאמרים ולשירים, פרסם שם סדרת סיפורים עממיים על חלקם של היהודים במרד הפולני של 1863.[4]
ב-1912, בגיל 21, היגר לארצות הברית.[2] הוא החל לפרסם מאמרים בעיתונים "הפורוורד", "ליטערארישע בלעטער", "פרייע ארבעטער שטימע", "דער מארגען זשורנאל", "דער טאָג" ועוד.[5][6][7] תקופה קצרה חי ופרסם בקנדה.[4]
ספרו הראשון, "די צװײטע עקזיסטענץ", עיון רוחני על החיים שלאחר המוות, ראה אור בניו יורק ובמונטריאול בשנת 1921. אוסף השירה הראשון שלו, "בּײַ די ראַנדן", פורסם בניו יורק בשנת 1923.
בסך הכל פרסם אלמי 26 ספרים: 13 כרכים של מאמרים בנושאים פילוסופיים, מדעיים, אמנותיים ודתיים; שישה קובצי שירה; שלושה ספרי סיפורים קצרים ומאמרים; שני זיכרונות; ספר סיפורי-עם בפולנית וספר מאמרים בתרגום לעברית. הוא נמשך ליצירות של הוגים כמו שפינוזה, שופנהאואר ואנרי ברגסון ולאידאולוגיות כמו ציונות, ופילוסופיה טאואיסטית ובודהיסטית.[8]
בשנת 1962, לכבוד יום הולדתו ה-70, פורסם בבואנוס איירס ספר יובל על אלמי כחלק מסדרת ספרים על יהדות פולין, הכוללת כתבים של יצחק בשביס-זינגר, אברהם רייזן וסופרים נוספים.[4]
אלמי היה חבר באקדמיה האמריקאית למדעי המדינה והחברה, באיגוד האמריקאי לפילוסופיה ובמכון שפינוזה של ארצות הברית. הוא היה גם עמית במכון הבינלאומי לאמנויות וספרות.[8][9]
שיר שכתב התפרסם בספר "על נהרות" בעריכת שמעון מלצר בהוצאת ספריית פועלים ויחדיו, תשל"ז.
בשנת 2020 פורסם תרגום לאנגלית של אחד מסיפוריו הקצרים הסאטיריים של אלמי בכתב העת "Jewish Currents".[10]
חיים אישיים עריכה
לאלמי היה רומן, טרם עזיבתו לארצות הברית עם שרה פרלה, אשתו של הסופר היידי מחבורת נח פרילוצקי, יהושע פרלה. הרומן התפרסם וגרם לשערורייה. ב-1926 התאבדה פרלה, זמן לא רב לאחר שכתבה לאלמי כי אהבה את כתביו על החיים שלאחר המוות.[3][11]
בשנת 1929, אחיו היחיד, לייזר, נעלם באופן מסתורי מקליפורניה.[3]
אלמי התגורר זמן מה בברונקס בניו יורק, עם אשתו פראדל "פרידה" ויטמן, ילידת קורץ באוקראינה, שעברה כילדה עם משפחתה לארצות הברית. ויטמן נפטרה ב-12 ביוני 1938, בגיל 37, ככל הנראה מהתאבדות או מהתקף לב.[12]
אלמי, שסבל מהזיות ובדידות, התאבד בדירתו במנהטן, ניו יורק, ב-25 בספטמבר 1963, בגיל 71. הוא לא הותיר צאצאים.[8][9]
בדברי ההספד כתבה עליו הסופרת מלכה אפלבוים (תרגום מכונה):
בצער וביגון אני כותבת את שורות ההספד האלה על חברי היקר א. אלמי, במקום לענות למכתבו האחרון. העולם הספרותי היידי איבד אחד מגדוליו – סופר ומשורר חשוב. אלמי היה יוצר מקורי ובלתי תלוי, שפעל בכוחות עצמו, לא השתייך לשום חוג או קליקה – כפי שהיה נוהג לומר בעצמו. היצירה הייתה כל תוכן חייו. לא הייתי מאמינה לעולם שאדם כה יציב כאלמי – שמכתביו תמיד היו מלאים הומור וחן – ייכנע למחשבה נוראה שתוביל אותו לייאוש ולצעד הפטאלי שלו. כן, עולם הספרות היידית הולך ומתרוקן, עוד עץ איתן נפל.— מלכה אפלבוים, ריו דה ז’נרו, ברזיל[13]
ספיריטואליזם עריכה
אלמי נחשב לאחד משני היהודים היחידים (לצד הסופר יצחק אבן) שהשאירו עדויות כתובות על מפגשיהם עם מדיומים רוחניים בניו יורק. אלמי עסק רבות בנושא המיסטיקה, המוות והקיום שלאחריו, במיוחד בהקשר יהודי. כבר בילדותו ובנעוריו בוורשה סבל מהזיות ונטייה לחשיבה מיסטית, ב-1917 טען כי רוחו של י.ל. פרץ הופיעה לפניו. בשנת 1945 השתתף בסיאנס במנהטן, כאשר במקרה נקלע לחנותה של מדיום יהודיה. הוא נמשך לעולם הרוחות והספיריטואליזם, אך ראה בכך כפייה פנימית, “המרת דת רוחנית נגד רצוני”, משום ש"מספיק קיום אחד – איני רוצה להאמין שיש חיים אחרי זה”. אלמי חי כל חייו עם מתח בין תשוקתו לעולם שמעבר ובין הרצון להישאר רציונלי וספקן.[3][11]
מיצירתו עריכה
אוספי שירה עריכה
- בײַ די ראַנדן (בשוליים), ניו יורק, 1923.
- פֿאַר די ליכט: לידער (אל מול האורות: שירים), ורשה, 1924.
- אין עליאַשס קיניגרײַך: הומאָריסטישע ליבעס־לידער (בממלכת אליאס: שירי אהבה הומוריסטיים), ורשה, 1924.
- געזאַנג און געװײן (שירה ובכי), ניו יורק, 1943.
- לעצטע געזאַנגען, בואנוס איירס, 1954. שירות אחרונות: שירים ופואמות, תל אביב, 1966. תורגם לעברית על ידי שלמה שנהוד.
חיבורים ואוספים אקדמיים עריכה
- די צװײטע עקסיסטענץ (הקיום השני), ניו יורק, 1921.
- די כינעזישע פֿילאָזאָפֿיע און פּאָעזיע (הפילוסופיה והשירה הסיניות), ניו יורק, 1925.
- אױפֿן װעג פֿון די געטער: הײליקע שריפֿטן און מיטאָלאָגישע געשיכטן פֿון די עגיפּטער, הינדוסן, יאַפּאַנער און אינדיאַנער (בדרך האלים: כתבים קדושים ואגדות מיתולוגיות של המצרים, ההינדים, היפנים וההודים), ורשה, 1929.
- ליטעראַרישע נסיעות (מסעות ספרותיים), ורשה, 1931.
- מענטשן און אידײען (אנשים ורעיונות), ורשה, 1933.
- קריטיק און פּאָלעמיק (ביקורת ופולמוס), ורשה, 1939.
- אין געראַנגל פֿון אידײען: עסײען (במאבק הרעיונות: מסות), בואנוס איירס, 1957.
- שלום אַש—אַ שך־הכּל: סעפּעראַטער אָפּדרוק פֿון זשורנאַל „אונדזער װעג“ (שלום אש – איש רב פעלים (הדפסה נפרדת מתוך כתב העת „אונדזער וועג“), שיקגו, 1959.
אוספי סיפורי עם עריכה
- 1863: ייִדישע פֿאַװסטאַניע־מעשׂהלעך, ורשה, 1927. אוסף אגדות עם על המרד של 1863. יצא לאור בפולנית, ורשה, 1929.
זיכרונות עריכה
- מאָמענטן פֿון אַ לעבן: זכרונות, בילדער און עפּיזאָדן, בואנוס איירס, 1948.
- מאָמענטן פֿון אַ לעבן: זכרונות, בילדער און עפּיזאָדן, בואנוס איירס, 1958.
פרסומים באנגלית עריכה
- Eternal Frontiers, New York, 1939.
- Our Unfinished World, New York, 1947.
- My Credo, New York, 1948.
- The Strange Death of Barukh Spinoza, Cambridge, Massachusetts, 1952.
פרסומים בעברית עריכה
- א. אלמי, בין סיני לאולימפוס; מיידיש: שלמה שנהוד, תל אביב: י.ל. פרץ, 1960. (מסות)
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ספרות (אנגלית)
- לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור (יידיש)
- א. אלמי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
על יצירתו עריכה
- מרדכי יפה, שיריו האחרונים של א.אלמי, על המשמר, 11 מרץ 1955
- The New Palestine, 1 October 1959 SAMUEL KREITER, A Challenging Philosophy
הערות שוליים עריכה
- ^ Ira Robinson, BACKSTORY Yiddish writer espoused spiritualism as a science, The Canadian Jewish News, 2015-07-21
- ^ 1 2 almi/a, www.museumoffamilyhistory.com
- ^ 1 2 3 4 Spiritualists and the City, The Current
- ^ 1 2 3 Almi, E. – Congress for Jewish Culture, congressforjewishculture.org
- ^ א. אלמי טויט צו 71 יאר | פארווערטס | 25 September 1963 | Newspapers | The National Library of Israel, באתר www.nli.org.il
- ^ גlן א.אלמי | דער מארגען זשורנאל | 3 יוני 1948 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ א.אלמי. נאציס איךאמעוילוע | אונזער מאמענט | 31 מאי 1936 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 1 2 3 ELI A. ALMI DIES; YIDDISH AUTHOR; Poet and Essayist Wrote on Art and Philosophy (עמ' 43), New York Times, 25 בספטמבר 1963
- ^ 1 2 Eli Almi, Noted Jewish Author, Commits Suicide; Published 26 Books, Jewish Telegraphic Agency
- ^ Father of the Whole World, Jewish Currents
- ^ 1 2 Matthew H. Brittingham, Mediums and Materialism: Two Yiddish Writers on Spiritualism
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ א דעמב איז געפאלן | 1 פברואר 1964 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ א. אלמי אליהו חיים שעפס ביבליאגראפיע | Universal Yiddish Library, באתר www.universalyiddishlibrary.org
- ^ Ephim H. Jeshurin, א. אלמי (אליהו חיים שעפס) ביבליאגראפיע, פארלאג דאס פוילישע יידנטום, 1962