ארמנים בישראל
פעולות נוספות
| ילדים ארמנים עורכים מצעד בירושלים | |
| ילדים ארמנים עורכים מצעד בירושלים | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|---|---|
|
ירושלים: כ-2,100 חיפה: כ-1,100 נצרת: כ-800 יפו: כ-700 | |
| שפות | |
| ארמנית, ערבית, עברית | |
| דת | |
|
הכנסייה האפוסטולית הארמנית הכנסייה הקתולית הארמנית |
.jpg){kind=link}
בארץ ישראל יש קהילה ארמנית עתיקת יומין, המונה כיום בין 5,000 ל-6,000 איש.[1] רובם נוצרים המשתייכים לכנסייה האפוסטולית הארמנית, והם תחת סמכות הפטריארכיה הארמנית של ירושלים, אך ישנם גם ארמנים קתולים ופרוטסטנטים, וגם מעט יהודים מארמניה.
הארמנים בארץ ישראל מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:
- עירוניים (בארמנית: քաղաքացիներ), שחיים בירושלים במשך מאות שנים
- פליטי רצח העם הארמני וצאצאיהם, שמוצאם מטורקיה או מסוריה של ימינו
- עולים מברית המועצות לשעבר, בעלי מוצא ארמני-יהודי מעורב
היסטוריה עריכה
ימי הביניים עריכה
העלייה לרגל הארמנית הראשונה לארץ ישראל הייתה משלחת של כמרים ארמניים בתחילת המאה ה-4, שהשתתפו בחנוכת כנסיית הקבר.[2] מאז ועד היום יש נוכחות ארמנית רצופה בירושלים. בסוף התקופה הביזנטית היו בירושלים שבעים מבנים של מוסדות וכנסיות ארמניות, ושרדו מהם שני אתרים: באתר ברחוב הנביאים קרוב לשער שכם, והשני בתחומי המנזר הרוסי בהר הזיתים.
הפטריארכיה הארמנית של ירושלים נוסדה בשנת 638.[3] בתקופה הצלבנית נבנתה קתדרלת יעקב הקדוש בירושלים, והאזור סביבה צמח במרוצת השנים להיות הרובע הארמני.
התקופה העות'מאנית עריכה
בשנת 1833 נוסד בית הדפוס הארמני הראשון בירושלים בקתדרלת יעקב הקדוש. הגיליון הראשון של "SION", הירחון הרשמי של הפטריארכיה הארמנית, הופץ לראשונה לציבור בשנת 1866. ב-1841 נוסד הסמינר התאולוגי הארמני הראשון בעיר רמלה, והוא עבר לרובע הארמני בשנת 1845.
החל מאמצע המאה ה-19 החלה התיישבות ארמנית מחוץ לחומות העיר העתיקה. חלקים ניכרים בצדו המזרחי של רחוב יפו, כולל בניין עיריית ירושלים ההיסטורי, הם על שטח בבעלות ארמנית. בתקופה זו החלו רבים מבני הקהילה הארמנית בארץ לעסוק בצילום. הצלם הארמני גאראבד קריקוריאן הפעיל סדנת צילום ברחוב יפו בשנות ה-70 של המאה ה-19, ואחד מתלמידיו היו ח'ליל רעד שנחשב לצלם הערבי הראשון בארץ.
המאה ה-20 עריכה
בין שתי מלחמות העולם הקהילה הארמנית בארץ ישראל הגיעה לשיא גודלה, בעקבות גל של פליטים שניצלו מרצח העם הארמני. הללו התיישבו בעיקר בירושלים, אך גם ביפו, בחיפה ובמספר כפרים בגליל. במישור חוף הכרמל אף הוקם כפר ארמני קטן, שייח' בראק, שננטש בשנת 1981.[5]
ב-1919 באו לירושלים מספר אומנים ארמנים לשיפוץ האריחים של חזית כיפת הסלע, חלק מאותם אמנים נשארו בירושלים לאחר שסיימו לשפץ את כיפת הסלע ופיתחו את אמנות הקרמיקה הארמנית בעיר.[6] בשנת 1929 נפתח בירושלים בית הספר הארמני ("Serpots Tarkmanchats Varjaran"), הפועל עד היום.[7]
לפני מלחמת העצמאות היו בארץ כמה אלפי ארמנים.[8]
לאחר מלחמת העצמאות וחלוקת ירושלים התחלקו הארמנים שנותרו בארץ לשתי קבוצות: ארמנים בעלי אזרחות ירדנית שהתגוררו במזרח ירושלים (שכללה את הרובע הארמני) וביתר הגדה המערבית, וארמנים בעלי אזרחות ישראלית שהתגוררו בתוך תחום הקו הירוק. הארמנים במערב ירושלים, שלא יכלו להגיע לכנסיותיהם במזרח העיר, הפכו את בית העם הטמפלרי לכנסייה ארמנית, ועד היום בית הדין הדתי של הכנסייה הארמנית יושב שם.
גלריה עריכה
-
מקהלה ארמנית בקתדרלת יעקב הקדוש
-
תהלוכת יום ראשון של הדקלים של הפטריארכיה הארמנית
-
בית הקברות הארמני בהר ציון
-
אמן קרמיקה ארמני בירושלים
-
מנזר ניקולאס הקדוש הארמני ביפו
-
הכפר הארמני שייח' בראק, 1965
.jpg){kind=link}
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg "אנחנו תחת מתקפה": הקהילה הנוצרית והארמנית בירושלים מתמודדת עם התנכלויות, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 03:47)
.svg){kind=link}
הערות שוליים עריכה
- ^ אתר למנויים בלבד Eetta Prince-Gibson, For Armenians in Israel, a Sad Holiday and an Identity Crisis Following Nagorno-Karabakh Conflict, Haaretz , January 24, 2021
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Palestine Census (1922); נתונים אלו כוללים הן ארמנים-גרגוריאנים והן ארמנים-קתולים
- ^ יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 3, עמ' 62–63.
- ^ נורית כנען-קדר, הקרמיקה הארמנית של ירושלים: שלושה דורות, 1919–2000, מוזיאון ארץ-ישראל ויד יצחק בן-צבי, 2002
- ^ ארמנים בישראל, ארמניה: מידע פורטלי, 2014
- ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 119.
