Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אריך מריה רמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
אריך מריה רמרק
צילום מ-1928
צילום מ-1928
קובץ:Bundesarchiv Bild 183-K1018-513, Erich Maria Remarque.jpg
הסופר במרץ 1939
קובץ:Bundesarchiv Bild 102-10867, Erich Maria Remarque.jpg
אריך מריה רמרק, בשנת 1929

אֶריך מריה רֶמַרְק (בגרמנית: Erich Maria Remarque‏; 22 ביוני 1898 – 25 בספטמבר 1970) הוא שם העט של אריך פאול רֶמַרְק (Erich Paul Remark), סופר גרמני.

קורות חייו עריכה

נעוריו עריכה

רמרק נולד באוסנבריק, כבנם של פטר פרנץ רמרק, שהיה כורך עני, בן למשפחה ממוצא צרפתי שעברה תהליך של גרמניזציה ואנה מריה לבית שטאלקנכט (Stallknecht). המשפחה שינתה את מקום מגוריה בעיר לעיתים קרובות. ב-1900 נולדה אחותו ארנה (Erna) ושנה לאחר מכן מת אחיו, תאודור, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים. כעבור שנה נוספת, ב-1903, נולדה אחותו, אלפרידה (Elfriede). בשנים 1912-1904 למד בבית הספר העממי ולאחר מכן למד שלוש שנים בסמינר קתולי למורים, ולפי עדות חבריו ללימודים היה תמיד התלמיד המצטיין.[1]

ב-1915 המשיך את לימודיו באוסנבריק והצטרף לחוג צעירים (Traumbudenkreis) שנפגש בעליית הגג שבה התגורר חברו, פריץ הרסטמאייר. שם גם הכיר ציירים, סופרים, מוזיקאים ובוהמיינים בתחילת דרכם, שסיפקו לו השראה. בגיל 16 התחיל את כתיבת הנובלה "דוכן החלומות" (Die Traumbude), שאת כתיבתה השלים לאחר מלחמת העולם הראשונה. גיוסו לצבא קטע את לימודיו.

השתתפותו במלחמת העולם הראשונה עריכה

קובץ:Erich Maria Remarque 1.jpg
אריך מריה רמרק במדים (במרכז)

בגיל 18, ב-21 בנובמבר 1916 גויס לגדוד המילואים של רגימנט חיל הרגלים מס' 78, ועבר טירונות באוסנבריק ובצלה. ב-12 ביוני 1917 נשלח לחזית המערב, במחלקה השנייה של מגויסי השדה של משמר המילואים השני ב-Hem-Lenglet. מ-26 ביוני שהה בין Thorhut ובין Houthulst, וב-31 ביולי נפצע מרסיסי פגז ברגל השמאלית, בזרוע הימנית ובצוואר. בגלל פציעותיו פונה לבית חולים שדה ומשם נשלח להחלמה בבית החולים הצבאי "וינצנץ הקדוש" בדויסבורג, שם נשאר עד תום המלחמה ועבד בחדר הכתיבה. בתקופה זו גיבש אידאולוגיה פציפיסטית אנטי-מלחמתית. בספטמבר 1917 מתה אימו, ואביו נישא בשנית. באפריל 1918 התפרסמה יצירתו "אני ואתה" (פרסום שני).

בסוף אוקטובר 1918 שוחרר מבית החולים והוצב מחדש בחיל הרגלים, וב-15 בנובמבר הוענק לו צלב הברזל, דרגה ראשונה, שאושר על ידי מועצת העובדים והחיילים של אוסנבריק[דרושה הבהרה]. בתחילת ינואר 1919 המשיך בלימודיו בסמינר למורים וכן השתחרר מהצבא, תוך ויתור על העיטורים והמדליות שהוענקו לו.

לאחר המלחמה - מורה ועורך עריכה

באוגוסט 1919 סיים לימודיו בהצלחה ועבד כמורה בבית ספר עממי בלוהנה (Lohne) הסמוכה ללינגן עד סוף מרץ 1920. לאחר מכן לימד בעוד שני בתי ספר ובנובמבר ביקש לצאת לחופשה. לאחר התנסויות אלה עזב את ההוראה ועסק בעבודות מזדמנות: מנהל חשבונות, מוכר מצבות, נתן שיעורי נגינה בפסנתר ואף שימש כנגן עוגב. במקביל, ב-1920 יצא לאור בדרזדן רומן הביכורים שלו "דוכן החלומות. רומן אומנותי." אותו הקדיש לחברו פריץ הרסטמאייר, שנפטר בתחילת 1918. הרומן לא זכה להצלחה.

במרץ 1921 החל לעבוד כעורך ומבקר תיאטרון בעיתון ה"אוסנבריקר טאגסבלאט" (Osnabrücker Tageblatt). בשנת 1922 החל בעבודתו כעורך בעיתון החברה Echo Continental של יצרנית הגומי קונטיננטל AG מהנובר. לכתב עת זה כתב סדרת קומיקס "נערי קונטי" (Die Contibuben), אותה חתם בראשי התיבות „E.M.R.“, וכן טקסטים פרסומיים. בתקופת עבודתו בהנובר פרסם כ-100 טקסטים שונים של פרוזה בעיתונים שונים. מסוף שנת 1922 אימץ לעצמו את השם האמצעי "מריה" לזכר אימו המנוחה ומשנת 1924 החל לחתום בגרסה הצרפתית של שם משפחתו „Remarque“, בה השתמש סבו במאה ה-19. בשנת 1925 החל לשמש כעורך עבור עיתון ספורט בברלין. באוקטובר אותה שנה נישא רמרק לרקדנית יוטה אילזה זמבונה (Jutta Ilse Zambona). ב-1926 שילם חמש מאות רייכסמארק לאציל המרושש הוגו פון בוכוולד, כדי שיאמץ אותו לבן. בכך זכה לתואר האצולה פרייהר (אציל זוטר, מקביל לברון). בשנת 1927 החל בכתיבת הרומאנים "תחנה באופק" ו"במערב אין כל חדש" (Im Westen nichts Neues).

בשנת 1927 נולדה לבני הזוג רמרק הבת פאולה ובשנת 1930 נולדה להם הבת מרלנה.[2]

ההצלחה עריכה

בנובמבר 1928 פורסם הרומן "במערב אין כל חדש" כסיפור בהמשכים בעיתון הברלינאי הוותיק "פוסישה צייטונג" (Vossische Zeitung). בינואר 1929 הופיע הספר, שכלל את חוויותיו מן החזית ועדויות של חיילים שפגש בבתי החולים אותם עבר. הרומן מתאר את אכזריותה חסרת האבחנה של המלחמה מנקודת מבטו של חייל בן 19. הספר יצא בהוצאת אולשטיין בברלין, למרות שהלקטורים של ההוצאה טענו שאין לו סיכוי כי אין ביקוש לספרי מלחמה, הודות להתעקשותו של פרנץ אולשטיין, שלקח על עצמו את הסיכון של כישלון הספר[3].

הספר זכה להצלחה רבה מחוץ לגרמניה ואף הוסרט בשנת 1930 בהוליווד בבימויו של לואיס מיילסטון (הקרנת הבכורה נערכה בסוף אפריל). הספר נמכר במעל חצי מיליון עותקים[4]. בגרמניה עורר הסרט תרעומת בקרב החוגים הלאומניים ויוזף גבלס ארגן קבוצת בריונים שניסתה למנוע את הקרנת הבכורה של הסרט בברלין בסוף שנת 1930. פעולות דומות נערכו כנגד הסרט גם בערים אחרות בגרמניה. בשנה לאחר מכן עבר הסרט צנזורה פעמיים ולבסוף הותר להקרנה פומבית. בדצמבר 1930 החל רמרק בכתיבת רומאן ההמשך "בחזרה", שחלקו גם הופיע ב"פוסישה צייטונג". לאחריו פרסם רמרק מספר יצירות בנושאים דומים. בשפה פשוטה ומלאת רגש עצור תיארו יצירות אלה את המלחמה והשנים שבאו לאחריה.

התעמולה הנאצית הכוזבת ניסתה להכפיש את שמו של רמרק וטענה כי שמו במקור היה קראמר (שמו שנקרא לאחור) או מרכוס[5]. טענה זו עדיין מופיעה בכמה ביוגרפיות. בנוסף העלילו עליו הנאצים שהיה כביכול ממוצא יהודי, שלא לחם במלחמת העולם הראשונה. בינואר 1930 התגרשו בני הזוג רמרק, נישאו מחדש כדי להקנות לגרושתו תושבות בשווייץ, (התגרשו סופית ב-1957 טרם נישואי הבעל לפולט גודארד). בשנת 1931 הוצע רמרק כמועמד לפרס נובל לשלום על "במערב אין כל חדש". באוגוסט אותה שנה רכש רמרק וילה בשווייץ, סמוך ללוקרנו, על שפת אגם מאג'ורה.

בגלות עריכה

בעקבות התעמולה הנאצית נגדו עבר רמרק באביב 1932 להתגורר בווילה שלו בשווייץ והגיש בקשה לאזרחות שווייצרית[6]. רשמית הוא עזב את גרמניה ב-31 בינואר 1933, יום לאחר מינויו של היטלר לרייכסקאנצלר. ב-1933 אסרו הנאצים על הפצת ספריו וספריו נכללו בשריפה הגדולה בברלין במאי אותה שנה. הסרט "במערב אין כל חדש" נאסר אף הוא להקרנה. בעת מגוריו בשווייץ נפגש עם גולים גרמנים אחרים, בהם תומאס מאן, קרל צוקמאייר, ארנסט טולר, אלזה לסקר-שילר ולודוויג רן. הוא אף אירח בביתו לעיתים פליטים גרמנים חסרי מעמד. בשנת 1935 פנה מזכירו של הרמן גרינג לרמרק וביקשו לשוב לגרמניה. רמרק דחה הצעה זו. בשנת 1937 פרסם בלונדון את הרומן "שלושה חברים" באנגלית. בשנה שלאחר מכן הופיע הספר באמסטרדם במהדורה גרמנית. בספטמבר 1937 הכיר בוונציה את מרלן דיטריך ובין השניים התפתח קשר רומנטי.[7] בינואר 1938 נישא בשנית לרעייתו לשעבר יוטה[8] (כדי להקנות לה תושבות בשווייץ). במהלך אותה שנה נשללה ממנו אזרחותו הגרמנית. ובאותה שנה החל בכתיבת הרומן "שער הניצחון".

בספטמבר 1939 היגר רמרק לארצות הברית. רעייתו הגיעה כחודש אחריו. הוא התיישב בהוליווד, נפגש בתקופה זו עם מהגרים גרמנים אחרים כמו ליון פויכטוונגר, ברטולט ברכט וארטיום דמיטרייב (Artjom Dmitriev). בארצות הברית נהנה רמרק מהכרה ומפרסום ניכר. ייתכן שהגורם להכרה הרבה לה זכה היא העובדה שחלק מיצירותיו הופיעו באנגלית. בשנת 1941 הוציא לאור בלונדון את הרומן "Flotsam" שהופיע בסטוקהולם בגרמנית תחת השם "Liebe Deinen Nächsten" ("ואהבת את זולתך" - תורגם לעברית בשם קצף על פני המים).

אחותו הצעירה והאהובה של רמרק, אלפרידה, התגוררה בדרזדן והתפרנסה כתופרת. בעקבות הלשנה נעצרה בשנת 1943 והועמדה לדין בבית הדין העממי בטענה שהביעה דעות בגנות המשטר הנאצי. נשיא בית הדין, השופט רולנד פרייזלר, הרשיע אותה ב"עידוד לסרבנות לשירות צבאי" (עבירה שדינה מוות) והיא הוצאה להורג בעריפת-ראש. רמרק שמע על מר גורלה רק לאחר תום המלחמה והקדיש את ספרו "קצף על פני המים" לזכרה. בשנת 1946 יצא לאור בארצות הברית ספרו "שער הניצחון", שזכה להצלחה בין לאומית רבה. על פי הספר הופק הסרט שער הניצחון בשנת 1948.

ב-1947 הוענקה לו אזרחות אמריקאית. בעת ישיבתו בארצות הברית קשר רמרק יחסים רומנטיים עם כמה נשים, בהן הרוזנת הרוסייה נטליה פבלובנה פיילי (Natalia Pavlovna Paley), השחקנית גרטה גרבו, והשחקנית המקסיקנית Lupe Vélez. רמרק נישא בשנית בפברואר 1958 לשחקנית ההוליוודית פולט גודארד (גרושתו של צ'ארלי צ'פלין), אותה הכיר לראשונה בחודש יוני 1940. ב-1948 חזר לשווייץ, לשארית חייו. שם גם כתב ב-1956 את המחזה הדרמטי "התחנה האחרונה" (Die Letzte Station), שהועלה בהצלחה בגרמניה ובברודוויי. בשנת 1967 זכה לעיטור הוקרה (Großes Verdienstkreuz) מטעם נשיא גרמניה, ובשנה לאחר מכן הוכתר כיקיר העיר אסקונה.

אריך מריה רמרק נפטר בלוקרנו מסיבוך שנגרם כתוצאה מטרשת עורקים ממנה סבל. בשנים שלפני פטירתו עבר כמה התקפי לב. הוא נקבר בבית העלמין של העיירה רונקו (Ronco sopra Ascona), ליד לוקרנו.

ספריו עריכה

קובץ:Remarque Im Westen nichts Neues 1929.jpg
כריכת ההוצאה המקורית של הספר "במערב אין כל חדש"
תרגום נוסף מגרמנית: צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, 1982
תרגום נוסף מגרמנית: גדי גולדברג, הוצאת מחברות לספרות, 2014

הנצחתו עריכה

  • רחוב ראשי באוסנבריק, שם גם הוקמה ב-1986 "העמותה להפצת מורשתו של אריך מריה רמרק". כיום חברים בה כ-220 פעילים והיא מארגנת הרצאות ודיונים ומפרסמת שנתון הכולל מאמרים אקטואליים בחקר יצירתו של רמרק.
  • פרס אריך מריה רמרק לשלום מטעם עיריית אוסנבריק, משנת 1991, במימון אלמנתו, גודארד.
  • במרכז האוניברסיטאי של אוניברסיטת ניו יורק ללימודי אירופה והמזה"ת. בראשות ההיסטוריון טוני ג'אט ב-1995.
  • שלטי זיכרון בבניינים בהם התגורר רמרק בברלין, ורחובות וכיכר על שמו בעיירות שבהן עבד בהוראה.
  • מאז נובמבר 2010 נעשו מאמצים לרכוש ולשמר כמוזיאון את ביתם של הזוג רמרק גודארד, הידוע כ-"וילה הר-תבור" בשווייץ, שהוצא למכירה, ונרכש ב-2021 נרכש בידי בני זוג גרמנים כאתר לקידום השלום, ע"ש אריך מריה רמרק.

ספריו שהוסרטו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • פנחס מאורר, גולים מארצם - גורלם של אנשי הרוח הגרמנים בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה: דוגמה של אריק מריה רמרק, ירושלים, 2001

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אריך מריה רמרק
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריך מריה רמרק

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Books and Writers - Erich Maria Remarque
  2. ^ Erich Paul Remark (באנגלית)
  3. ^ מ. גץ, ד"ר פ. אולשטיין, דבר, 30 בינואר 1946
  4. ^ אריך מריא רמרק, במערב אין חדשות, 1929, כתובים, 12 ביוני 1929
  5. ^ מדאמת, הארץ, 28 ביוני 1929
  6. ^ מארבע פינות הארץ, עולמנו (קובנה), 6 במאי 1932
  7. ^ צפריר כהן, מרלנה דיטריך בת מאה, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2001
  8. ^ לפי הכתוב כאן הוא התחתן איתה מחדש כבר בשנת 1932: מארבע פינות הארץ, נשואי רמרק, עולמנו (קובנה), 5 בפברואר 1932
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אריך_מריה_רמרק&oldid=5735"